שירי מסע יהודיים/ אמוץ דפני
נוסעים יהודיים רבים ומהוללים כמו ר' פתחיה מרגנסבורג ור' בנימין מטודלה (שניהם בני המאה ה-12) סיירו ברחבי העולם משך כמה שנים, כהרפתקנים נועזים, חוצי גבולות ומגלי נצורות. מטבע הדברים הם עסקו רבות בתיעוד קהילות היהודים ועברם. בעוד ר' פתיחה הקדיש את רוב המסע לחקר קהילות ישראל ר' בנימין תיעד רבות גם עמים אחרים.
איני משווה עצמי, ולו גם לרגע קט לענקים אלו ואחרים ואיני עוסק בתיעוד מכוון של אתרים יהודיים. חוויותיי המקריות והחפוזות, שתורגמו לשירים, נקרו לי באקראי כתייר מזדמן. לרוב הן נקרו לי בדרך תוך כדי נסיעה לצורכי מדע. פעמים, תוך כדי שהות בארץ זרה, נדלק ניצוץ היהודי והוליך אותי לאתרים בהם חשתי קשר זהות עמוק שבארץ אינו נזקק לו.
*
כאשר מגיעים לבית כנסת בגולה, הרי ברור מראש שתפגוש "מכרים" כתובים באותיות מרובעות גם אם אינך בקי בהם. צורב מאד, אפילו לחילוני, לראות ספרי קודש הקוראים למהלך בם בעוד במקרים רבים שיוועו היהודים לספריהם שהורחקו מהם.
בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּאַחַלְצִיחֶה
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֶעָזוּב
מְרֻבִּים סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ
מִן הַמִּתְפַּלְּלִים,
אֲרוֹן הַסְּפָרִים
יְהוּדִי עָצוּב.
נִכְלָמִים שַׁגְרִירֵי תְּפוּצוֹת
הָאַלְמָנָה וְהָאַחִים רָאם,
סִדּוּרֵי קוּשְׁטָא וְלִיבוֹרְנוֹ
"הַיָּד הַחֲזָקָה" וְעֵין יַעֲקֹב"
נְשָׁרִים מְרוּטֵי נוֹצוֹת.
אֲרוֹן יְתוֹמִים נִכְלָם
מְשַׁוֵּעַ לְאֶצְבָּעוֹת,
מִתְפַּקֵּעַ מֵהָכִיל
עִקְבוֹת בָּנִים
שָׁבוּ אֶל גְּבוּלָם.
*קהילה בגרוזיה שכמעט כל בניה עלו ארצה.
בית הכנסת בקוצ'ין נושא עליו דורות של מוניטין והיסטוריה וכיום קשה למצוא בו מנין ולמעשה הוא בבחינת מוזיאון לתיעוד קהילה מפוארת. המבקר מצפה לשהות בבית תפילה בו משיחים בני אדם ובוראם ולא רק המרצפות הסיניות זו עם זו...
בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹצִ'ין
בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹצִ'ין
נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפָיו
יוֹתֵר תִּקְווֹת וְשָׁנִים
מֵאֲשֶׁר תְּפִלּוֹת וּמַאֲמִינִים.
דֶּגֶל נָעוּץ בַּמַּפָּה
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת, אֲתָר חוֹבָה,
אֲרִיחֵי סִין שֶׁעַל הָרִצְפָּה
מְשִׂיחִים זֶה עִם זֶה
בִּשְׁתִיקָה כֹּוָה.
כל ביקור באירופה מועד מראש לגילויים היסטוריים כואבים ולפתיחת פצעים שלא תמיד נרפאו לחלוטין. יום אחד ישבתי לתומי, ביום נפלא בכיכר רוסיו בליסבון ליהנות מקפה של תייר אמיתי. פתחתי את המדריך לדעת על המקום וכמה מר היה הקפה...
אוֹטוֹדָפֶה
בְּכִיכָּר רוּסְיוֹ בְּלִיסְבּוֹן
זִכְרוֹן עָשָׁן הָאוֹטוֹדָפֶה,
שֶׁמֶשׁ זְהוּבָּה מְחַיֶּיכֶת
לְיוֹם פֶבְּרוּאָר יָפֶה,
הָאֵשׁ עֲדַיִין חוֹרֶכֶת
וּמָה צוֹרֵב הַקָּפֶה.
עַמּוּד הֶעָשָׁן
נֶאֱסַף הֶהָמוֹן -
הֶגְמוֹן, הֶדְיוֹט וּבְעִיר
אֶל כִּכַּר הָעִיר
סְפָרִים וְכוֹפְרִים
לְהַבְעִיר.
עָלָה עַמּוּד הֶעָשָׁן
אֶמוּנַת אֱמֶת
לְהָאִיר
וַתֵּרֶד חֶשְׁכַּת בַּלָּהוֹת
שֵׁדִים
לְהָעִיר.
כנסיות הן אתר מועד מראש לגילוי אוצרות אמנות וארכיטקטורה נדירים בעוצמתם וביופיים. בעודי נהנה מהכנסייה בלינקולן לחש לי ידידי האנגלי (אוהב ישראל אמיתי) " האם אתה יודע שכן נרקמה עלילת הדם הראשונה". ברור שבאותו הרגע פגה כאחד כל סקרנותי אודות פלאי המקום וחשיבותו בתולדות הכנסייה...
הַקָּתֶדְרָלָה שֶׁל לִינְקוֹלְן
לְפִי סֵפֶר
דִּבְרֵי הַדָּמִים
כָּאן נִרְקְמָה לְָרִאשׁוֹנָה
הָעֲלִילָה.
מַלְאָכִים מְדֻמִּים
בְּשִׁירַת מַקְהֵלָה,
עוּגָב
מַרְעִיד מַאֲמִינִים
בְּדֵעָה צְלוּלָה.
שְׁעוֹן פַּעֲמוֹנִים
לֹא נָדַם,
הַיְּהוּדִים
לֹא נִשְׁמַע
הֵדָם.
העיר יורק באנגליה מופלאה ביופייה ובאוצרותיה ובכל פעם אני מגלה בה אוצרות חבויים אחרים. על תל מלאכותי נשאת מצודה גבוהה ועגולה שנשתמרה להפליא. באתר זה נשרפו יהודי העיר ורק שלט קטן וחבוי מציין עובדה קטנה זו שלא להעכיר את שלוות המבקרים באתר זה.
נִקּוּי אָבָק
לְמַרְגְּלוֹת
מְצוּדַת קְלִיפוֹרְד
בְּיוֹרְק
אִשָּׁה מְנַקָּה
שֶׁלֶט הַכְוָנָה
בְּשִׁגְרָה קְצוּבָה.
מִי יְגַלֶּה
עָפָר דּוֹרוֹת
מֵעֵינֵי הַמַּצֵּבָה.
מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יְהוּדִים
כָּאן קִדְּשׁוּ אֱמוּנָתָם
בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר לְאַפְּרִיל
שְׁנַת
אֶלֶף מֵאָה וְתִשְׁעִים
לִסְפִירָתָם.
גילוי נאות, איני חובב מוסיקה אך כאשר נזדמנתי ללייפציג הרגשתי "חובה תרבותית" לבקר בערש יצירתו של באך. לכבוד באי הכנס הושמע הפאסיון ולנוכחים חולק התרגום האנגלי, כיאה לאירוח מדעי השוקד על הדיוק. המדריך הסביר לנו ברצינות תהומית את חטאי היהודים. כמו כן הוא הבטיח שאם נעצום עיניים נראה את המלאכים, נחוש כמו עמד הזמן מלכת, והמשיח יופיע אם נכוון לבנו כראוי...
לֵיל הַבְּדוֹלַח
בַּכְּנֵסִיָּה הַמַּעֲטִירָה
שֶׁל יוֹהַן סֶבַּסְטִיאַן בַּאך
בְּלַיִפְּצִיג הַנְּאוֹרָה
עוּגָב פְּלָאִים לְתִפְאָרָה.
הֵיכָל מָדוּד בַּאֲנָךְ
נִדְבָּךְ אַחַר נִדְבָּךְ
אֵין מְתוֹם,
עוֹד מְהַדְהֵד הַפַּאסְיוֹן
מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים
בְּרֶטֶט צָלוּל וְזַךְ.
אָזְנֵי הַזְּמַן הַנִּרְצָּח
אָטְמוּ מִשְׁמוֹעַ
מַפָּץ שְׁמָשׁוֹת
שֶׁל לֵיל הַבְּדוֹלַח.
כמי שחקר את תופעת העצים המקודשים, שיח ושיג לי עם עצים עתיקים. איני יכול לעבור לידם מבלי ל"שוחח" איתם ולבדוק סימני פולחן כמו הנחת חפצים או נרות למרגלות הגזע. עדיין אני נפעם מעצם המחשבה שהעץ שבע מראות וימים ויתמיד בכך עור הרבה אחרי.
אַלּוֹן עַתִּיק בְּלַיִפְּצִיג.
אַלּוֹן עַתִּיק, אַלּוֹן רַב שָׁנִים
מוֹנֶה שְׁנוֹת אָבוֹת, מוֹנֶה שְׁנוֹת בָּנִים.
דָּבָר מִמֶּנּוּ לֹא נֶעֱלַם
רַק שְׁנוֹת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם.
אַלּוֹן שַׂב צַמֶּרֶת וּפֹארוֹת
עָצַם עַיִן בְּלִיקּוּי הַמְּאוֹרוֹת.
לרציפי רכבת בברלין יש משמעות שאי שאפשר להתעלם והרעד העובר בכך הוא לא רק משקשוק המסילה והתאמצות הקטר לשדר כי הוא אינו יודע את מי הוא הוביל ולאן.
רָצִיף הִתְפַּנָּה
מַסַּע קְרוֹנוֹת
בְּלֹא יַעַד,
נוֹקֶשֶׁת מְסִלָּה
זִכְרוֹנוֹת
בְּרַעַד.
אֵין תַּחֲנָה
וּתְפִלָּה
בָּרָצִיף
שֶׁהִתְפַּנָּה.
פרחי הזכריני הם בצבע תכלת עז, לפי האמונה העממית הנושא פרח זה עימו - אהובתו לא תשכחהו לעולם. הלילך הוא פרח האהבה הנפוץ ביותר באירופה והאלון הקשיש זוכר את כל האהבות שהיו. כאשר הם מזדמנים יחדיו בברלין אין בכוחם להשכיח את העבר ולהבטיחנו כי לא יחזור...
פְּרִיחַת הַזִּכְרִינִי בְּבֶרְלִין
נִיחוֹחַ הַלִּילָךְ מַכֶּה לְלֹא רַחֵם
אַלּוֹן שָׂב מְהַרְהֵר בְּיָרוֹק דָּשֵׁן
וְשִׁכְחַת הַזִּכְרִינִי בְּאֵין תּוֹחֵם.
הַקַּטָּר שְׁנוֹת אוֹר אֵינוֹ מְעַשֵּׁן
עָיֵיף מַכְאוֹב לָשׁוּב וּלְהִלָּחֵם
וּלְפִתְחֵנוּ חָתוּל חַד-צִפֹּרֶן יָשֵׁן.
כך מצאתי עצמי, חוקר פרחים ועצים, מסייר בארצות שונות כאשר ההיסטוריה הספרים, האריחים, ואפילו הפרחים רודפים אחרי להזכירו לי את שורשי.
מקורות:
"אוטודפה", "ליל הבדולח", "אלון עתיק בלייפציג" ו"פריחת הזכריני" מתוך: "היום הארוך בשנה" (2008). הר-יער, בנימינה.
"עמוד העשן", "הקתדרלה של לינקולן", "ניקוי אבק" ו"רציף שהתפנה" מתוך: "זמן עלה". עתון 77, תל-אביב.
"בית הכנסת באחלציחה" ו"בית הכנסת בקוצ'ין" מתוך: "זרימת הרקפות" (2014). עם עולם, תל-אביב.
