סיקור ערב "זיכרון וגבורה" בבית הסופר

ביום חמישי ה-1/5/2014 התקיים בבית הסופר מפגש מרגש של לוחמים, משוררים ומשפחות שכולות, ביוזמתו של ארנון פורת מנכ"ל אגודת הסופרים ובברכת הפתיחה של המשורר הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים. הנחתה הסופרת נירה תובל.

אל"מ (מיל.) חיים עדיני, עו"ד, פתח את הערב. חיים היה מג"ד גדוד 19 של חיל השריון בעת מלחמת יום הכיפורים ו-19 מפקודיו נפלו בקרבות על תעלת סואץ. לקראת סוף דבריו קולו נסדק ואת סיפורו הוא סיכם במילים: אני מפקד שכול.

עו"ד צביקה ניר, סופר ואח שכול,  סיפר ארוכות על הרגעים בהם נודע לו שאחיו, עמוס ניר, נהרג. על האופן בו הבשורה טלטלה את הוריו, זוג ניצולי שואה. דרך סיפורו האישי הוא חשף את כאבם של האחים השכולים חסרי זכויות מיוחדות, שמאבדים אח יקר, את תשומת לבם של הוריהם וחייהם, בעקבות השכול, משתנים לנצח. צביקה ניר חתם את דבריו בשיר שכתב.

שני משוררים הגיעו מרחוק. שלומי חסקי מקיבוץ איילת השחר שבצפון קרא שירים שכתב על השכול שהתדפק יום אחד על דלתו, על קיטבג כבד שמגיע ולעולם לא נעלם. יוכי פרלמוטר, מקיבוץ יוטבתה שבדרום קראה שני שירים שכתבה, הגעגועים לבנה שזורים בין המילים היפות.

באירוע נכחו הוריה של ענת רוזן וינטר שנרצחה בפיגוע בקפה אפרופו בשדרות בן גוריון תל אביב לפני 16 שנים, כשסוככה בגופה על בתה הפעוטה. המשוררת עדנה מיטווך מלר קראה שיר לזכרה. הלומי הקרב זכו לאיזכור בשורות מיצירתו של הסופר  יוסי כהן אלרן "הכל לקחה האש" הגיש: זיו תובל.

השחקנית אפי יוספסון-מאיר הגישה בעל פה ובהגשה בימתית שלושה שירים:

"עכשיו אתה נח", שיר אותו כתבה רעיה הרניק אמו של רב סרן גוני הרניק מפקד סיירת גולני  שנהרג בקרב על מוצב הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל;

"מאחורי המלחמה רואים את הים" מאת המשוררת נילי דגן;

"עולה ועולה ממריא וממריא" מאת המשורר יצחק מאיר.

במהלך הערב שרו הנאספים שירים עבריים בהנחייתו של המוזיקאי והיוצר שלמה שביט. הערב  נחתם בשירת התקווה ובעמידת דום של קהל הסופרים.

עַכְשָׁו אַתָּה נָח /רעיה הרניק

עַכְשָׁו אַתָּה נָח סוֹף סוֹף
בְּנִי הֶעָיֵף חֲסַר הַמְּנוּחָה.
כְּתֵפֶיךָ הָרְחָבוֹת הוֹלְכוֹת וְצָרוֹת
כְּמִדּוֹת הָאָרוֹן וְהָאֲדָמָה.

עַכְשָׁו אַתָּה בָּטוּחַ לְבַסּוֹף
בְּנִי הַיָּפֶה, רְדוּף הַסַּכָּנוֹת.
רַגְלֶיךָ הוֹלְכוֹת וּמִתְיַשְּׁרוֹת,
גּוּפְךָ מוּגָן בְּתוֹךְ הָאֲדָמוֹת

שֶׁאֶת גְּבוּלָן חָרַצְתָּ בְּרִיצָה
בְּלֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה, בִּנְשִׂיאַת
אֲלוּנְקוֹת, מַקְלְעִים, מַרְגֵּמוֹת.

הָאָרֶץ שֶׁאָהַבְתָּ מַפְנָה רֹאשָׁהּ,
אֲבָל אוּלַי הָאֲדָמָה מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ
וּפֶרַח אוּלַי יִנְבֹּט מִדִּמְעָה