התפתחותנו אל עבר ממדים גבוהים מושגת רק כתוצאה ממאבק עיקש בעצמיות שלנו (באישיות, בזהות, במלבושים, בקליפות). זהו מאבק בכוח משיכה ארצי מאוד מאוד חזק, שמושך אותנו חזרה להרגלים, להתניות, למלחמות, לתגובתיות וכד'. עלינו להפעיל כוח רצון ממהות, תודעה ממהות על מנת להפוך את מאפייני העצמיות שלנו לאבק (מאבק)...הווה אומר, עד שנצליח לעשות טרנספורמציה לתכנים שדי מקבעים אותנו ולא מאפשרים לנו לפרוש כנפיים עוצמתיות אל מרחבים חדשים. אלא שמאבק זה הכרחי שיעשה ללא הכשרה על ידי אדם אחר. הסיבה המהותית לכך שעלינו לעשות זאת בעצמנו היא כי אנחנו מערכת אוטופואטית (self creation), בצלם אלוהים נבראנו ולכן, עלינו להמשיך ולברוא את עצמנו בתהליכי ההתפתחות. אין אדם אחר יכול לקחת תפקיד זה מידנו, כי אחרת הוא בורא את עצמנו בצלמו שלו (נכון הדבר גם ביחסי ילדים – הורים). סיבה נוספת היא שאדם שמכשיר את עצמו ללא הכשרה על ידי אדם אחר, נפטר מהשליליות שבו מהר יותר, מאחר והוא מצליח להכניס "דלק"  קוסמי (אנרגיות/ידע) נטול פרטניות,  מזוכך ומאוד עוצמתי אל הכלי שהוא. בעוד שהכשרה על ידי אדם אחר זורעת בשדהו את הזרעים השליליים של המכשיר וכן את תודעתו הפרטנית ("ספר הידע", 4/35). אתגר בהחלט לא פשוט אם עד היום למדנו להישען על מומחים שונים שיגידו לנו איך, למה, מה לעשות, שיראו לנו את הדרך, שיתנו לנו יד. בהכשרה זו החוץ הוא רק טריגר. 

אם אנחנו סורקים את התפתחות החברה האנושית על הפלנטה מאז מאות אלפי שנים (שינוי צורה, פתיחת צופנים, טיפוס), אזי אנחנו מבינים כי התוכניות השונות לאבולוציה תמיד הומטרו עלינו מהמערכת הקוסמית – אלוהותית. הטבע רק סייע, שיקף, העצים, אבל התוכניות עצמן הגיעו מסמכויות על.  בששת אלפים השנים האחרונות הוכשרנו על ידי ספרי הקודש שתפקידם תם בסוף המאה ה-20 (עדיין רלוונטי עבור אלה שלא רכשו תודעה דתית), או פילוסופיות המזרח, או הקבלה. החל מהמאה ה- 21 הופיעה תוכנית חדשה לאבולוציה לפיה עלינו להיות מוכשרים על ידי ספרים קוסמיים אוניברסאליים עוצמתיים יותר (לא שייכים לדת, לאדם, למדינה) כמו ספר הידע, ספר האור וספרי ערוצים נוספים שתפקידם רק התחיל. התוכניות האלה מייצגות את המקור ללא הצופנים הרבים שאפיוני את התוכניות הקודמות; מאירות אמת מוחלטת גבוהה מהמוכר והידוע עד כה, מספרות לנו על עושר הבריאה וקיומם של יקומים נוספים, מספרות לנו כי כולנו באנו מהעתיד, כי כולנו אנשים אדירים הדומים לבורא, כי באנו לעולם לחוות חיים מוצפנים ופתיחת צופנים בכוחות עצמנו, וכעת הגיע הזמן לחזור חזרה לשם. התוכניות האלה חושפות גם טכנולוגיה ייחודית להאצת תהליכים שמסייעת בידנו למצוא את תודעת מהותנו, כי רק אחרי זה מתחילה האחריות.


מכאן שכל התוכניות הפרטניות להתפתחות האנושות שוודאי כולנו השתתפנו בהן לאורך השנים, הן רק השתקפות של אור זעיר, הן מסוגלות לגעת רק בענפים ולא בשורשים. הן אולי הכנה (מבוא) נפלאה לאלה שעדיין זקוקים לתיווך, אבל לא הן שתוצאנה את האנושות מהיקום בו אנחנו שוכנים אל יקום חדש בתכלית – המקור ממנו באנו (יקום 2/הקומה ה-100).

על מנת שנהיה ראויים לצאת אל היקום החדש, על כולנו להשלים את האבולוציה על ידי מאמצינו העצמיים. עלינו ללמוד  לשאול את עצמנו ולבקר את מי שאנחנו מבעד לבינתנו – הגיוננו – מודעותנו. כי רק כך נפתח יותר ערוצים ונתחבר אל אמת גבוהה יותר שמשמשת דלק לטיפוס. כל יום שעובר מבלי שצעדנו על רגלינו צעד משמעותי אל עבר היציאה ליקום החדש, יהיה נגדנו כי תנאי החומר והרוח יהפכו לקשים יותר. אם לקחנו על עצמנו את משימת האבולוציה החדשה כלשונה, הרי שגם אם נהלך בנתיבים קוצניים, לא נחוש כאב בכפות רגלנו (אין הצמדות).

המעבר מהישענות על גורמי חוץ כפי שנדרש מאיתנו בתוכניות הדתיות ובפילוסופיית המזרח (משולש עולה), להישענות על עמוד השדרה שלנו (תודעת מהותנו) ועל רגלינו כפי שנדרש מאיתנו כעת, מאתגר במיוחד כי לא תמיד אנחנו יודעים את עצמנו לעומק. על-כן, אנחנו נדרשים ליחסים. "למען אבולוציה מהירה חיברנו אויב לאויב. אלה החושדים או שלא אוהבים את האחר, יחנקו על ידי המחשבות שלהם" ("ספר הידע", חוברת 28). המערכת הקוסמית החליטה לשקף לנו את עצמנו מבעד ליחסים, במיוחד אם הם מתסכלים, לוחמניים, תועלתנים.

זהו מסע שמזמין אותנו לפלרטט בין עולמות עליונים לתחתונים, בין אני עילאי לבין אני מוקטן, בין מהות לבין אגו, לבגר (להיות חופש) את המחשבות – הרצונות – המהות – התודעה – הלשון - האחריות – המחוייבות שלנו, כדי שנהיה ראויים לחזור הביתה – לקומה ה-100 – העתיד ממנו באנו. אבל האמת היא שהמאבק הכי מאתגר בעצמיותנו הוא להבין שזהו מסע הנמשך כל החיים עד בועת הנשימה האחרונה.  מסע שבו עלינו לוותר על שליטה, לקפוץ לאוקיינוס הפנימי/חיצוני שאנחנו, להתערטל מכל מלבושנו, לצלול ולגלות בתוכנו פנים חדשים ולהביא ניגודים לכדי שלם, במקום להמשיך ולחפש טריקים של קוסמים.  זהו תהליך מלא שמחה וכאב, קומדיה וטרגדיה והדרך בודדה. היא בודדה כי אף אחד אחר לא יכול להתערב בנתיב החיים שלנו. אף אחד אחר לא יכול לעשות את העבודה במקומנו. שום תודעה גבוהה לא יכולה להשפיע, לשלוט, להיכנס לשדה המגנטי של האחר. כל אחד מחויב להתפתחות אוניברסאלית על ידי התקדמות תודעתו שלו. לכן נדרשת התמדה בעולם של פיתויים וגירויים ארציים.

"כאשר העולם מסביבם הוא כה גדול ורחב ידיים?
איך יכולים אנשים לשבת יום יום באותו משרד, ליד אותו שולחן,
איך יכולים אנשים ללכת תמיד הלוך ושוב באותו רחוב,
כאשר מהנמל מפליגות ספינות אל כל קצווי עולם,
אל המרחבים שאין להם סוף?"   
(מסעות גוליבר)