למה דווקא רומנים 

היום, בגילי המופלג כשהזכרון הוא כבר לא מה שהיה, אני משתדל לקרוא ספרים שיש להם שם פשוט, כדי שאחכ אם ישאלו אותי איזה ספר קראת לאחרונה, אוכל להגיד את שם הספר בלי שאצטרך להציץ בפתק.  לספר עם שם כמו הפרומושיקאים, לא היו שום סיכויים שיגיע לידי אלמלא היה למחבר שם קל למזכר והודות לכך זכרתי כמה נהניתי משני ספרים אחרים שלו , האחד הוא " שיחזורים" והשני הוא...  נו טוב, לא חשוב. מה שחשוב הוא שברגע שלקחתי את הספר החדש של משה גרנות, שוב לא יכולתי להרפות ממנו עד שהגעתי אל סופו וכשהגעתי, הבנתי מדוע אי אפשר היה לתת לספר שם אחר.

         הפרומישקאים הם  גיבורי רומן הסיפורים  החדש של  משה גרנות,  סיפורים שמקורם בעיירה הקטנה פרומושיקה, שבצפון רומניה. כל סיפור הוא וידוי של אחד הגיבורים, וכל וידוי מתקשר אל סיפוריהם של גיבורים אחרים שיחד מהווים רקמת חיים מרתקת ורבת פנים. ציר העלילה נעוץ באותה  עיירה רומנית שכוחת אל, בימים שלפני מלחמת העולם השניה ואחריה.

            בין הדמויות המלוות את הספר ניתן למצוא שלוש אחיות מעניינות: סילביה "המסתובבת" (שבפלמח אולי היו קוראים לה "הנותנת") שמצליחה להפיל בפח את עלם החמודות של העיירה. סימה החרוצה העוברת בעקבות בעלה לכפר נידח , משתגעת משעמום וגעגועים למשפחתה, ומתוך ייאוש מתחילה ללמד את נשות הכפר קרוא וכתוב.. והשלישית היא פרומה היפיפייה, אשר בדי עמל ותחבולות , מצליחה לשרוד את תאוותיהם של הגרמנים ורשעותם של הרומנים. כאשר שלוש אחיות שכאלה מהוות את החוט המקשר של סיפורי הפרומושקאים, לא קשה להבין מדוע הספר כל כך מרתק. בסיפור מופיעות גם דמיות משנה, כמו מאלי המוצאת נחומים בזרועותיו של חייל רומני מחיל הפרשים  ובורחת עמו אל משפחתו שגרה מעבר להרי החושך. שם היא פוגשת את מוראיה של שנאת היהודים  ובדרך עקלקלה ונועזת,  היא מצליחה לחזור לבית הוריה, ליהדות, ואפילו לציונות ולעלייה ארצה.

            גם על גיבורי הספר הגבריים עוברות תחלופות רבות עניין. עלם החמודות חיים בירשטיין שנישא לסילביה בלי אהבה (נדוניה ענקית מלאה את מקומה) נאסר בימי השלטון הפשיסטי באשמה שהוא קומוניסט, ובימי השלטון הקומוניסטי  נשלח לעבודות פרך באשמה שהוא ציוני. בסופו של דבר הוא מגיע לארץ כשבר כלי, ושתיים מאהובותיו לשעבר, נוכחות לדעת מה נותר מהאגדה שמלאה את חייהן. מורדי, בעלה של סימה החרוצה, מצליח לעבור את מוראות השלטון הפשיסטי, וגם את התנכלותו של השלטון הקומוניסטי, עולה לארץ, משוכן  במעברה בבאר-שבע, ומתכנן לשרוד על ידי מכירת נקניק בשוק השחור בימי הצנע.

            כדי לתת לקורא להבין שלפחות חלקו של הספר נשען על עובדות היסטוריות, משלב המחבר בסיפור גם שני גיבורים בשמם האמיתי , שנים שהפכו ברבות הימים לנשיאי  רומניה הקומוניסטית, האחד  צ'אוסשקו והשני גיורגייו-דז'. השניים סבלו יחד עם יהודי פרומישקה "הקומוניסטים" במחנה מאסר אחד, רעבו יחד עמם וחשו על גבם את אימת הפרגולים. מה שלא מנע מהם, בהגיעם לשלטון, למשול כדיקטטורים לכל דבר  ולהעניק לאחרים את מה שעבר עליהם.

       אחת השאלות שליוו אותי בעת הקריאה הייתה איפה המחבר עצמו? תחת מי מבין כל הגיבורים הוא מסתתר.  השאלה הזאת נפתרה לקראת סוף הספר כאשר הגעתי לפרק המספר על מוני,  בנם של מורדי וסימה שמנסה לבנות במרתף ביתו אוירון מעץ, שיטיס אותו ואת חברו הקרוב ארצה. מוני עולה בסופו של דבר על אנייה , מגיע ארצה עם הוריו וזוכה לפגוש כאן את "הנפילים", חלוצי העלייה השנייה והשלישית, שאותם העריץ כל כך.

      ואולי המחבר הוא נלו? ילד יהודי אחר, ילד מזה רעב, הנושא על בגדו טלאי צהוב וניצל מרעב בזכות גוי רומני המגניב לו כעכים מדי פעם. היו גם כאלה בין הגויים. בשלב מאוחר מצליח אותו נלו  בתושייה של איש זקן להציל את אמו ואחותו מאלימותו של חייל רוסי שיכור.

           ולבסוף, נדמה לי שלא אטעה אם אומר שמשה גרנות הוא הסופר הראשון שכתב על העלייה הרומנית. בין המדפים של ספרי השואה אני לא זוכר אפילו ספר אחד שנכתב על ידי ניצול שואה רומני. אבל אל תקחו אותי כדוגמה, כי כבר אמרתי שהזיכרון שלי הוא לא כמו שהיה. מה שאני כן זוכר זה שגרנות כבר זכה פעם בפרס אקו"ם על ספר ("שיחזורים") שנשלח לתחרות בעילום שם, וזה ספרו השני הזוכה באותו סוג של פרס. נדמה לי שזה המקרה הראשון והיחיד בהיסטוריה של פרסי אקו"ם, שפרס בעילום שם ניתן פעמיים לאותו סופר. תופעה שהיא אולי נדירה בכל העולם ובכל זאת אני חושב שאיש בתקשורת המתוקשרת שלנו, לא מצא לנכון להעלות את העובדה הזאת על נס. הספר יצא לאור, והמוספים הספרותיים לא עטו עליו, וספק אם הזכירו אותו בכלל. וכאן אני חייב להודות שעובדה זאת מנחמת  אותי מאוד, כי ממנה אני למד שאני לא  בעל הזיכרון-הדפוק היחיד בארץ .

* פוצ'ו ( ישראל וייסלר), סופר, עיתונאי, הומוריסטן,  סופר ילדים, בן דור הפל"מח, ונחשב כאחד  ממעצבי הדרך הספרותית בדור זה