לַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה בַּמַּדְרֵגוֹת גַּן עֵדֶן בְּעֵין כֶּרֶם/ שׁוֹשַׁנָּה קָרְבַסִי

שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע מַדְרֵגוֹת בְּדִיּוּק

בְּמַדְרֵגוֹת גַּן עֶדֶן,

עַל כֵּס טֶרַסַה

נְטוּעָה הַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה,

כְּבַת 100 שָׁנָה.

כַּמָּה בָּהִיר לִקְרֹא בִּקְלָף עוֹרָהּ

אֶת שֶׁעָבְרָה:

גְדַמִים, שְׁבָרִים, בְּקָעִים

מְגובָבִים כִּבְמַעֲשֵׂה טְלָאִים,

אוֹתָם קָרְעוּ בִּבְשָׂרָהּ

תְלָאוֹת הַסּוּפוֹת והַחַמְסִין.

וְלַמְרוֹת כָּל זֹאת,

מִבַּעַד לִשְׂרַף הַדְמַעֹות

תַחֲרוק עָנָף וַשֵׁן,

כִּבְכָל קַיִץ תַּצְמִיחַ וְתִתֵּן

אֶת הַפְּרִי הַשּׁוֹפֵעַ,

הַמָּתוֹק, הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר .

* שושנה קרבסי-משוררת וכותבת שירה