איך נוצרים קולות הלילה

סיפור מאת יוסף ולדמן

בלילה, בלילה כשכולם הולכים לישון, ומתכסים בשמיכה, אחרי שאומרים לילה טוב לאבא ואמא, נשיקה וחיבוק.

חושך, לפתע מתוך השקט שבחוץ בוקעים קולות, נשימות, צרחות, יללות, קולות של גרירות.

אבל דני הקטן לא פוחד

דני יודע מה שאבא סיפר לו.

בקצה הרחוב, בבית של מוריס אונגר, יש חצר גדולה, מה זה גדולה, ענקית

אפשר לרכב שם על האופנים, אפילו עם כמה חברים, כי זו חצר מרוצפת, ויש שם עץ, העץ עשוי מאבן לבנה, ושם בין ענפיו גרים עטלפי הבד. הם מאוד, מאוד לבנים, ככה שלא רואים אותם בכלל ביום, הם מתמזגים עם העץ.

אבל בלילה הם ממריאים, בשקט, ומתפזרים בכל העיר, מניפים בזריזות את כנפיהם שכמובן עשויות מבד.

התפקיד שלהם לדאוג שיהיה שקט שכל הילדים יוכלו לישון.

והם רומזים למי שמרעיש שכדאי לו להפסיק, ומי שלא מבין או מתחכם הם טופחים לו על הראש עם כנפי הבד, לפעמים הם מתכנסים החבורה ועוטפים את הסרבנים המרעישים בבד אותו הם שוזרים מהרוק שלהם וזה לא נעים.

כולם מכבדים אותם וכולם מפחדים מהם, חוץ מהמרגלים חסרי הראש,

כן, לא טעינו, מרגלים חסרי הראש, הם גרים במערה ענקית מתחת לסופר, אף אחד לא יודע מי נתן להם את שמם, ואף אחד עוד לא ראה אותם, חוץ ממר דלניקוב ואשתו בעלי הקונדיטוריה שבמרכז.

תפקידם של המרגלים חסרי הראש הוא לבדוק שכל הפרחים מקבלים מספיק מים לשורשים. הם נעים מתחת לאדמה במכונות ענקיות ועוברים מגינה לגינה ובודקים מה מצב המים והמזון, ודואגים להשלים חוסרים.

בזמן שהם מתקדמים מתחת לאדמה נוצר רעש חזק מהמכונות קולות כמו – בוף בוף או רוג רוג - וזה מפריע לשקט.

עטלפי הבד ששומעים את הרעש מחפשים את מקור הרעש אבל לא יכולים לחדור לאדמה

והם צורחים ומנפנפים בכנפיהם.

וככה נוצרים קולות הלילה המפחידות.

לילה טוב דניל'ה

מחר נספר איך מר דלניקוב ואשתו ראו את המרגלים חסרי הראש

ואיך אף אחד עוד לא שמע את הסיפור הזה.