דמעה/ חיים מזר
דִּמְעָה מִתְאַיֶּדֶת זוֹלֶגֶת לְתוֹךְ עַנְפֵי שָׁרָשִׁים
בֶּכִי שָׁקַט מִסְפַּר סִפּוּר קוֹרוֹת עָצוּב.
נְכָסִים הָיוּ לְמַכְבִּיר עַד בְּלִי קֵץ
נָמַסּוּ, הִתְאַיְּדוּ עִם הַנֵּץ הַחֲנִית בְּמַשַּׁב רוּחַ צוֹנֵן.
דִּמְעָה גּוֹלֶשֶׁת מֵעוֹלָם לְעוֹלָם יָמִים וְלֵילוֹת
בְּפִיהָ סִפּוּר אָיֹם וְנוֹרָא.
יוֹדַעַת הִיא לְתַנּוֹת עִם כֻּלָּם כָּאַב בֶּכִי חֲרִישִׁי
עַל עוֹלָם בָּרוּא הֶרֶס וּמַחֲנָק.
עַל גַּבָּה קָשָׁה נְשִׂיאַת גְּלָלֵי עוֹפֶרֶת וְרֶפֶשׁ פְּלָדָה
מְהוּלָה הִיא בִּמְלֶאכֶת שָׁאוּל וְתֹפֶת גְּדָמִים.
צְלָלֶיהָ נִגָּרִים חוֹרְקִים בְּקוֹל רַעַשׁ מַחְרִישׁ נוֹרָאוֹת
נוֹטְפִים בְּשׁוּלֵי עֲמָקִים וְגֵאָיוֹת פְּרָזוֹת.
מִסְגֶּרֶת לֵב סָגוּר תִּהְיֶה בֵּית דִּמְעָה
הַבְטָחָה לָהּ קֻיְּמָה הִיא לְעוֹלָם לֹא תִּשָּׁכַח.
צְלוּלָה תִּהְיֶה כַּאֲוִיר יוֹם בְּהִיר
גַּלֶּיהָ לֹא יִהְיוּ כְּנֵד נֵץ הַטֶּרֶף.