סדנת שירה למלחינים/ אוסנת יששכרוף
סדנת שירה למלחינים
לפני כחודשיים במהלך ראיון ברדיו אורנים ,בו התבקשתי לדבר על הלחנת שירי משוררים ואף השמעתי שניים משירי, מצאתי עצמי קובלת בפני המראיין הנחמד על כך שבשנים האחרונות הלחנת שירי משוררים הפכה למעין עניין שבשוליים ומזוהה בעיקר עם ימי הטלוויזיה בשחור לבן ופסטיבלי הזמר של שנות השבעים. ואילו כיום-בעידן הסינגר סונגרייטרס, כאשר כולם מתעקשים להיות מעין מולטי טאסקינג ,לעשות הכל בעצמם ולהתפרש על פני יותר ויותר תחומים בו זמנית, ניכר כי לא פעם הדבר בא על חשבון האיכות של המוצר המוגמר. הרי בימינו ,כאשר כמעט לכל מוסיקאי חובב יש נגישות טכנולוגית וסוג של אולפן ביתי מאולתר, כבר אין לכאורה צורך בשיתופי פעולה וחלוקת תפקידים.
לעיתים נדמה כי על מנת 'לעשות מוסיקה' כיום יש צורך בסך הכל בשליטה סבירה בקיובייס,בכמה אביזרי אולפן,בידע בסיסי במוסיקה וכן-כדאי לדעת לשרבט מספר משפטים, רצוי באופן ישיר ולא מרומז מדי הרי אמינות ודיבור בגובה העיניים הם שם המשחק בימינו. (לטובת הקוראים שלא מסוגלים לקרוא בין השורות יש להבהיר כי הדברים הנ"ל החל מצירוף המילים לעשות מוסיקה,נכתבו בציניות גמורה ואין לייחסם להשקפתה של הכותבת וכי זו מעולם לא השתמשה בצירוף המילים-'לעשות מוסיקה' בהקשר ליצירתה).
במהלך הראיון ברדיו הצפוני,התפכחתי לפתע והבנתי כי מדובר בתלונת שווא שהרי דווקא בשנים האחרונות נישת הלחנת שירי המשוררים קמה לה לתחייה ורבים האמנים אשר מלחינים משיריהם של משוררי מופת ידועים כמו- עמיחי, אלתרמן, רחל, לאה גולדברג ועוד. יש אף יוצרים שהגדילו לעשות והקדישו אלבום שלם לשיריו של משורר יחיד, דבר אשר מהווה בעיניי מעין רטרוספקטיבה (אמנם מקוצרת) ליצירתו של אותו משורר (או משוררת).
משהבנתי שאני כנראה לא היחידה שהסתגרה לה בחדרה במשך חודשים עם ספר שיריה של לאה גולדברג וסימנה כמעט את כל שירי הספר כאופציונלים להלחנה, המשכתי להרהר בסוגיה, שכן הרגשתי כי הנושא טרם מיצה עצמו מבחינתי. בסופו של דבר,לאחר הרהורים רבים בעניין , נדמה היה לי כי הבנתי פחות או יותר את מקור הבעיה. הלחנת שירי משוררים זכתה לתהילה מחודשת בשנים האחרונות, בעיקר בזכות אותם משוררים ידועים שהפכו במהלך השנים למעין קונצנזוס, גם אם בזמן אמת זכו לביקורת מסוימת על יצירתם (לידיעה-דליה רביקוביץ' כמעט הפסיקה לכתוב בשל דברים שהטיחה בה אחת מהמבקרות הזועמות של אותה תקופה). אינני מטילה ספק בבחירה של אי אלו אמנים מוכרים לשוב ולהלחין משיריהם של בכירי המשוררים, ואני מניחה כי הבחירה נעשית באמת מתוך עניין וחיבור אישי למלל ולא משיקול מסחרי זה או אחר. אך על פניו נראה כי שירים אלו זוכים לעניין ולתהודה רבה לא רק בשל איכותם המוסיקלית והלירית אלא בין השאר בשל הניחוח הנוסטלגי הנודף מהם ומעצם היות מחבריהם ממותגים כקלאסיקה של השירה העברית.
לעיתים נדמה כי התואר משורר מזוהה בעיקר עם אותן קלאסיקות, וכי כיום הוא שמור למתי מעט, אלה הידועים בציבור כמשוררים ,ואילו השאר חוסים בצילם ובעיני הקהל הרחב הם אינם אלא אנשים מן הישוב שכתיבתם היא תוצר של פורקן אישי ותו לו. מילא אם השירה העברית היתה שובקת חיים ומתחפרת לה עמוק בתוך רצועת הלילה של הערוץ הראשון (בה עדיין ניתן לצפות מדי פעם באותם פסטיבלי שירה משודרים בלופ), אך השירה העברית עודה חיה ובועטת. מסתבר כי גם כיום ישנן לא מעט קבוצות וחבורות של משוררים הפועלות ברצינות רבה,מציגות בחלקן יצירות שערכן האומנותי לא נופל מזה של אותם קאנונים דגולים ומקיימות לא מעט ערבי שירה והשקות של ספרים עלומים תוך פרגון כן למשוררים השונים ולקולות החדשים המתווספים לסצנת השירה המקומית. אך מצד שני - כיום עם ריבוי הרשתות החברתיות ובהתחשב בעובדה שפרסום שירים בימינו לא כרוך בהכרח בכישרון עילאי או בקשרים מסוימים עם עורך ספרותי כזה או אחר, ישנם רבים מדי הטוענים לתואר. לעיתים אף ניתן להבחין בלא מעט טקסטים מביכים ורצופי קלישאות אשר מעידים בעיקר על חוסר מודעות מטרידה משהו מצד הכותב. חשוב להבין (ומיותר לציין) כי משורר הוא איננו אדם הכותב אך ורק מתוך צורך נפשי לפרוק ולגולל את מחשבותיו, אלא רצוי שבשיריו ישולב גם אלמנט אומנותי מסויים וכן שיצירתו תעיד על מטען ספרותי נרחב.לעיתים נוצר הרושם כי ישנם לא מעט 'משוררים' אשר לא טרחו כלל להתוודא לסגנונות כתיבה שונים או ליצירות ספרותיות אחרות מלבד לאלו שלהם. מלבד הכמיהה לפרסם שירים בכל מדיום אפשרי, ראוי לציין עוד כי סדנאות השירה גם הן פורחות להן בשנים האחרונות ומושכות אליהן לא מעט כותבים הנושמים שירה טהורה על סגנונותיה השונים. אך נראה כי אלו מאויימות באחרונה על ידי סדנאות הפזמונאות השונות אשר מושתתות בחלקן על פן מסחרי יותר ולפיכך מושכות אליהן יותר ויותר צעירים זבי חוטם החושקים יותר בהוצאת סינגל לרדיו מאשר בהטמעה של טכניקות כתיבה שונות.
אין זה מן הנמנע שכיום בעידן ריבוי הערוצים והרשתות החבריות ,השירה וכן המשוררים יעוררו פחות עניין מבעבר ויאבדו מעט מקסמם הפואטי. אם בעבר לא היה ניתן להימלט מהבוטות והמורכבות החיננית של יונה וולך,הרי שהיום ניתן לזפזפ בין הערוצים והרשתות השונות וללקט עשרות משוררות וסופרות נועזות ושנונות הראויות לכתבת עומק איכותית. אלא שהשעון דופק בקצב מואץ, המלאכה מרובה ואין באפשרותנו להקדיש לכולן את מלוא תשומת הלב לה הן ראויות. בהתאם לכך, יוצרים ומלחינים רבים מעדיפים ללכת על בטוח ולשוב לאותם ספרי שירה נושנים, כאשר לרוב הם אינם לוקחים סיכון ובוחרים להתמקד בשירים מובנים למדי, בעלי חריזה ונוחים להלחנה ,ונמנעים מלאתגר עצמם ולנסות להתמודד עם שירים בעלי תחביר בלתי אפשרי ,כאלה שלכאורה נראים מסורבלים מדי להלחנה. אך חשוב לציין כי תמיד ישנם פרויקטים יוצאי דופן ,ואכן- לאחרונה יצא אלבום חדש שכולו מיצירותיו של המשורר אבות ישורון. ישורון אמנם זכה בפרס ישראל (לאחר מותו) אך לאורך שנות פעילותו נחשב לגלותי מדי ושיריו זכו לביקורת רבה בין השאר בשל עמדותיו בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני . עוד ראוי לציין כי המבנה התחבירי של שיריו לא ממש הקל על המלחין הפשוט-זה שנמנע מהרפתקאות מוסיקליות וחפץ בסך הכל במשפטים קצרים ומחורזים העוסקים בתלאות היקום או בחסדי השמש. הטקסטים של ישורון מאתגרים מכל הבחינות,חלקם אף שילבו משפטים ביידיש וחלקם נראים לעיתים כפאזל שחלקיו השונים מתעקשים לשמור על עצמאותם ומתקשים לחבור זה לזה. מעטים משיריו של ישורון הולחנו עד כה על ידי אמנים מוכרים ופרויקט זה ראוי להערכה רבה בעיקר בשל האומץ של יוצריו לגעת בטקסטים של ישורון שבהחלט נחשבים כמאתגרים להלחנה.
אני חייבת להתוודות כי גם אני נרתעתי בתחילה מטקסטים סוריאליסטים מדי וקשים לעיכול והעדפתי להתמקד במוכר ולפנות לקלאסיקות אהובות דוגמת לאה גולדברג. ואכן -השירה של גולדברג מזמינה וקולחת אם כי מגוונת מאוד מבחינת הנושאים בהן היא נוגעת וככל שקוראים בה יותר ויותר כך הדיאלוג עם דמותה המורכבת הולך ומעמיק ונעשה בלתי אפשרי לעצירה. מבלי משים מצאתי עצמי מלחינה רבים משיריה של גולדברג ואף הצלחתי לשים ידיי על שירי ילדים נדירים ונשכחים שכתבה, שהתגלו בעיני כאוצר של ממש. אך למרות החיבור העז לשירה של גולדברג מעולם לא יעדתי את הלחנים לשיריה לאור הזרקורים והיה לי ברור כי יעבור זמן רב(אם בכלל) עד ששירים אלו יראו אולפן הקלטות, ויעשו דרכם לרשימת הפליי ליסט של גלגל"צ.
בשלב מסויים , לאחר שהרביתי להלחין משיריהן של משוררות מופלאות דוגמת- גולדברג, רביקוביץ ועוד, חשתי לפתע צורך לנהל דיאלוג ממשי עם משורר בשר ודם, כזה הפועל כיום בעידן הרב תרבותיות,כזה שיתן דעתו על יצירתי בקולו. וברגע שסוף כל סוף הצלחתי לפרוץ את מחסום המשורר האלמוני ולהתחכך באושייות שירה שאינן ידועות לקהל הרחב, הבנתי כי נרתמתי למשימה חשובה ומאתגרת במיוחד. הרי בסופו של דבר מדובר בשיתוף פעולה בין שני צדדים הרוצים להשמיע קול וחוברים ליצירה משותפת ,כשעל פניו איש מהם אינו מגיע עם מטען המוכר לציבור הרחב, כך שהעניין שיעוררו בבוא העת לא יזקף לזכות מרכולתו של אחד מהם אלא לזכות היצירה המשותפת עצמה. אז אמנם ישנם משוררים השואפים להתעשר מתמלוגים ומעדיפים להפקיד את שיריהם בידי מלחינים ומוסיקאים מקושרים יותר שיסייעו בכך, אך אני סבורה כי ישנם גם לא מעטים אשר נהנים ממלאכת הגישוש במחוזות השוליים הנרחבים ,במטרה לאתר אלמוני אחד או שניים שישרתו את יצירתם נאמנה. חשוב להבין עוד כי כיום הגבולות ניטשטשו מעט-אם בעבר יחסו לשירה יראת כבוד וחוקיות מסויימת הן מבחינת המבנה והן מבחינת התוכן, הרי שהיום מעטים הנושאים שניתן להגדירם כטאבו של ממש, כך שכמעט כל יוצר מוסיקלי יכול לחבור לנישה מסויימת שתיתן ביטוי הולם ליצירתו.
אינני יוצאת באופן גורף כנגד מוסיקאים כותבי טקסטים, וחשוב לציין כי חלקם אכן מצליחים לצקת תוכן ראוי לכל מרכיבי יצירתם השונים. אינני יוצאת גם כנגד אותם כותבים שכתיבתם טרם הבשילה לכדי יצירה ספרותית של ממש, הרי בסופו של דבר הכתיבה היא סוג של כלי תרפויטי וככזאת יש ליחס לה ערך נשגב. מה שכן –רצוי שהיוצר יגלה אחריות מסויימת כלפי יצירתו השלמה ויקפיד שלא יווצר פער איכות גדול מדי בין הפרמטרים השונים .זו לא בושה להעיף מדי פעם מבט סביב ולחלוק את הקרדיטים לעשיה עם קולות נוספים הראויים לכך. נסו ותיווכחו...
* אוסנת יששכרוף-מלחינה, יוצרת מוזיקלית, זמרת.
