שיר:
דֶּנִי בּוֹי / פְרֶדֶרִיק אֶדוָ'ארד וֶ'תֶ'רלִי מאנגלית יעקב שקד
אוֹה דֶנִי בּוֹי, הַחֲלִילִים קוֹראִים לְךָ,
מִגַּיא אֶל גַּיא, וּבְמוֹרָד הַָהָר.
הַקַּיִץ תַּם, כָּל הַפּרָחִים נוֹבלִים עַכשָׁיו,
אַתָּה הוֹלֵך, לִי, לְחַכּוֹת נִשׁאַר.
אַך שׁוּב אֵלַי בַּקַּיִץ עִם הַשִּׁבּוֹלִים,
אוֹ כְּשֶׁהַגַּיא מַלבִּין מִשֶּׁלֶג רַב,
כִּי כָּאן אֶהְיֶה בַּשֶּׁמֶשׁ אוֹ עִם בּוֹא צלָלִים,
אוֹה דֶנִי בּוֹי, אוֹה דֶנִי בּוֹי, אוֹתךָ אוֹהַב.
וְאִם תָּבוֹא, כְּשֶׁהַפּרָחִים נוֹבלִים אִתִּי,
וּמַתִּי כּבָר, כִּי כָּך יִגזוֹר הָאֵל,
אַתָּה תִּמצָא הֵיכָן מְקוֹם מְנוּחָתִי,
וְשָׂם תִּכרַע, עָלַי שָׂם תִּתפַּלֵּל.
אֲנִי אֶשׁמַע, אַף כִּי רַך צַעַדּךָ מֵעַל,
וּרְגָבַי לִי יִמתְּקוּ אֲזַי.
וְאִם תַּגִּיד לִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי,
אִישַׁן בְּטוֹב עַד שֶׁתָּבוֹא אֵלַי.
מילות השיר עברו עם השנים גלגולים שונים. היו גם מי שהוסיפו בתים על פי השקפת עולמם, דיעותיהם וחלומותיהם. הנה דוגמה:
אַך אִם אֶחיֶה, וּלמַעַן אִירלַנד מוֹת תָּמוּת,
לֹא רַק עָלַי חֲשׁוֹב כְּשֶׁתִּגוַע,
וּלמַעַן אִירלַנד אֶל הָאֵל שָׂא בִּתמִימוּת
תּפִילָה זַכָּה לְחוֹפֶשׁ וּלְתִקוָה.
וּמְקוֹמךָ, אֲנִי אֶתפּוֹשׂ, וַחֲנִיתךָ,
וּבָהּ אַכֶּה, כּוֹחִי תַּשׁ אַך בִּי אֵשׁ,
לְמַעַן חֲלוֹמךָ, אָז אֶלָּחֵם אִתּךָ.
יְשַׁן בְּטוֹב, עַד שֶׁשּׁוּב נִיפָּגֵשׁ.
By Frederick Edward Weatherly
Hebrew translation, Jacob Shaked
Oh Danny boy, the pipes, the pipes are calling,
From glen to glen, and down the mountain side.
The summer's gone, and all the flowers are falling,
'Tis you, 'tis you must go and I must bide.
But come ye back when summer's in the meadow,
Or when the valley's hushed and white with snow,
'Tis I'll be here in sunshine or in shadow,
Oh Danny boy, oh Danny boy, I love you so.
And if you come, when all the flowers are dying
And I am dead, as dead I well may be
You'll come and find the place where I am lying
And kneel and say an 'Ave' there for me.
And I shall hear, tho' soft you tread above me,
And all my grave will warm and sweeter be,
If you'll not fail to tell me that you love me,
I'll simply sleep in peace until you come to me.
The lyrics underwent some minor alterations. Some lyricists added verses expressing their dreams and belief, like this:
But should I live, and should you die for Ireland
Let not your dying thoughts be all of me,
But breathe a prayer to God for our dear sireland,
That He will hear, and He will set her free.
And I will take your place and pike, my dearest,
And strike a blow, though weak that blow may be.
To help the cause to which your heart was nearest,
And you will rest in peace until I come for thee.
'דני בוי' אֹוה, דני בוי / שקד
קומנטארי זה נכתב בשנת 2005.
אני משוכנע בכך שאתם מכירים את נעימת השיר האירי 'דני בוי'. אם לא, אז זה יהיה כמו לנסות לתאר ציור של רמברנדט לעיוור. אומרים שהמנגינה הזאת יפה מכדי שבן אנוש יחבר אותה. אומרים שהיא חוברה על ידי מלאך. הֶהָיָה זה מלאך אירי? האם למלאכים יש לאוֹם ולאומיות? לדעתי יופי כזה צריך להיות שייך לכל העולם. לכולם. גם לנו.
מאז ששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה, חשבתי שהוא אחד מהיפים ביותר שיש. מה שלא ידעתי הוא, שיש לי המוני המונים של שותפים לטעם. והנה, בטלוויזיה, לא מזמן, בזיפזופ מקרי, על מה אני נופל? על תוכנית שלמה - בת למעלה משעה - שהוקדשה כולה לשיר 'דני בוי'. פשוט שעה של קסם צרוף. של עונג רב. שעה שבה שרו את השיר היפה הזה זמרים שזהו מקצועם, וזמרים לרגע - ששרו אותו האחד יפה מרעהו. וכאילו היה זה שבוע של חסד, אני פותח את הרדיו, ומה? תוכנית שלמה על השיר 'דני בוי'. מלאה סאת כוס העונג שלי.
'דני בוי' הוא שיר עצוב. מאוד. אין כמעט חולק על כך שהיפים שבשירים, הם העצובים שבהם. מבנה התוים של נעימות עצובות פשוט נוגע ישירות בנתיבים עמוקים במוח, פורט על הנימים הכי רגישים, ומרעיד אותם, בתוגה מתוקה.
בראשית היתה המנגינה. מאות משוררים ומושכים בעט, רובם אירים, כתבו מלים למנגינה הפלאית. אבל המלים לא הצליחו לדבוק בה. עד שבאו המלים שהפכו מיד לחלק טבעי ממנה. מילות השיר מיוחסות לפרדריק אדו'ארד ו'ת'רלי (Frederick Edward Weatherly, 1848-1929) ותוכנן חידתי למדי. מי שר למי? אשה לגבר? אוהבת לאהוב? אם או אב, לבן? מה קרה? למה מוכרח הנער דני ללכת, ולאן? ולמה לא ישוב, במהרה, לפני מותם של השרים? הדיעה הרווחת היא שכוונת המשורר היתה לאם, כמו גם לאב, השרים לבנם. במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 דחף המצב הכלכלי המאוד רעוע באירלנד המוני אירים צעירים להגר לארה"ב, בכדי לחפש בה את מזלם. הוריהם ידעו ידוע היטב כי אין כמעט סיכוי שהם יחזרו, ושאין להם כמעט סיכוי לשוב ולראות את בנם בחייהם. עם זאת, הם חיכו. הם קיוו שהבן האהוב ישוב למולדתו היפה. לשוא. עם צאצאי ההגירה ההיא נמנה גם ג'ון קנדי, ולא ייפלא ש'דני בוי' היה השיר אותו שרו בהלווייתו של הנשיא הצעיר. השיר הכה יפה זכה לביצוע מפי מספר גדול ורב של זמרות וזמרים החל בזמרי אופרה כמו מריו לאנצה ופבארוטי, זמרות כמו סיסל שֶׁרשְׁבְּ, וזמרים כמו אלביס פרסלי ותום ג'ונס, וכלה בכמעט כל זמר אירי שמכבד את עצמו ועוד שלל גדול ומגוון של זמרות וזמרים מרחבי תבל.
לאירלנד יש כמובן הימנון, כמו לכל הלאומים. אבל כמעט שאין מכירים את 'שירו של החייל' (The Soldier’s Song) מחוץ לאירלנד, בעוד ש'דני בוי' הפך להיות מעין הימנון לאומי באירלנד, ולאירים באשר הם.
אני מצרף פה קישור לביצוע שאני אוהב ביוטיוב. הביצוע ישן ורעוע, אבל הסאונד עושה את שלו כראוי.
https://www.youtube.com/watch?v=AW9sPAT7Hog&ab_channel=CelticLadies
