שיר:

הֲלִי תַעַשׂ בְּכָל שָׁנָה מְגוּרִים / רבי שמואל הנגיד

 

 

הֲלִי תַעַשׂ בְּכָל שָׁנָה מְגוּרִים וְיוֹם תֵּצֵא מְלָכִים מִסְּגוּרִים,

וְיוֹם הָעָם יְקוֹנֵן בְּאֳנִיּוֹת – תְּהִי נַפְשְׁךָ מְקוֹנֶנֶת בְּשִׁירִים?

הֲמוּ נָא מֵעֲלֵי בֵּיתִי מְעֵיכֶם, וּבִכּוּ עַל יְדִידַי הַצְּעִירִים

אֲשֶׁר גָּרוּ בְּעִיר הֵם, וַאֲבִיהֶם בְּעָרֵי מַעֲרָב יָשַׁב מְצוּרִים.

מְרֻחָקִים מְאֹד מִנִּי – וְאֵיךְ לֹא יְהִי לִבִּי עֲלֵיהֶם בִּמְרוֹרִים?

וְאֵיךְ אֶשְׁקֹט וּבֵין יָמִים וּמִדְבָּר – מְקוֹם צִיִּים וְתַנִּים עִם כְּפִירִים –

לְקַטְנִי אֶשְׁלְחָה כְּתָב בְּיַד צִיר, וּמֵאִתּוֹ יְבִיאוּן לִי סְפָרִים!

הֲיֵדַע קַטְנִי כִּי לַעֲבֹר בּוֹ בְּמַיִם עַז – אֲנִי עוֹבֵר בְּאוּרִים?

וְאִם יָבִין לְבָבוֹ כִּי כְּמוֹתוֹ נְדָדַי בְּאֲנָשִׁים הַיְקָרִים?

יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים בְּנִי, וְיִתֵּן לְךָ תּוֹרָה וְדַעַת עִם נְעָרִים,

וְיַרְאֵנִי בְּךָ הָאֵל שְׂמָחוֹת כְּמוֹ שֶׂהֶרְאָה בְנֵי יִצְחָק בְּהוֹרִים!