רשימה:
משפחת הרבנים אלקובי שבעיר מקנס שבמרוקו/ בנימין אלקובי
חבר ביקש ממני לא מכבר לחבר סקירה ורשימה בנושא משפחתי שממרוקו, מן העיר מקנס, משפחה ששורשיה הרחוקים והקרובים יותר נוגעים ועוסקים ברבניה הגדולים של העיר לפני כמאה שנה.
האמת ניתנת מיד להיאמר, ששנינו הסכמנו שנושא הסיפורים המשפחתיים, האוטוביוגרפיים וההיסטוריים מעניינים את הציבור הישראלי, בין בתחום הטלוויזיוני או במדיה החברתית הדיגיטלית, בין בספרים ובשאר המדיות.
ז'אנר זה של סיפורת מעניין את האנשים אף יותר משאר הז'אנרים, כגון סיפורים היסטוריים גרידא, ובוודאי יותר מסקירות ורשימות ספרותיות, אומנותיות, מדעיות או פסבדו מדעיות, סקירות מוסיקליות, סקירות על קולנוע, סקירות על אישים מן ההיסטוריה הקרובה או הרחוקה יותר, וכן בשאר נושאים.
אני תמיד התפלאתי ביני ובין עצמי על התופעה הזו, והייתי שואל, מה זה כל-כך מעניין את בני-האדם סיפורים פרטיים ומשפחתיים של אנשים אחרים ?
כשהתבוננתי ובדקתי את העניין מקרוב, כדי להשתכנע איכשהו בדבר ולמצוא לזה צידוק, הגעתי למסקנה, שכנראה הסיפור המשפחתי הפרטי, על רקע של תקופה היסטורית נתונה וידועה לכל, כגון השאלה, היכן היית כשנשמעו הדיו הראשונים של השבעה באוקטובר, או היכן תפסו אותך האזעקות של פתיחת מלחמת יום-הכיפורים, הודעות הרדיו ונאומה של גולדה מאיר בטלוויזיה אל מול פני האומה, היכן תפסו אותך אישית ואת קרוביך – זה נושא שעשוי לעורר סקרנות, האזנה והקשבה יותר מלכל דבר אחר.
הנה לדוגמא תוכנית הטלוויזיה בערוץ אחת-עשרה, 'הרגעים הפחות חשובים', כשהם בתוך הקשר של הרגעים ההיסטוריים הגדולים - הם פשוט שילוב מנצח מבחינת עניין וסקרנות של האנשים.
וכך אפוא ניצב אני כעת כדי לספר לכם על משפחתי, משפחת הרבנים אלקובי שבעיר מקנס (בצפון מרכז מרוקו), שלפני מאה שנה ויותר.
וזאת להקדים ולציין, שבעיר מקנס, שכונתה אז בפי כל 'ירושלים הקטנה' שבמרוקו, בין סמטאות ה'מאלח', הרובע-הגטו היהודי הישן, ואחר-כך גם בתוך הרבעים החדישים יותר של העיר, התגוררו משפחות גדולות, נכבדות וענפות, של רבנים ואנשי שם, ביניהן משפחות משאש, טולדנו, וגם משפחת אלקובי.
סבי, הרב רפאל אלקובי, אבי אבא, היה רב תלמודי גדול, נכבד וידוע, שהוא יחד עם אחיו, הרב יוסף אלקובי, רבה הראשי של העיר כולה, שהתמחה הן בנגלה, במשנה ובתלמוד, בפוסקים ובהלכה, והן בתורת הנסתר, דהיינו בזוהר ובקבלה, היו בניו של רבי דויד אלקובי הגדול, סבא רבא שלי, שהיה כל חייו מחזיק ישיבה גדולה, אם כל הישיבות בעיר, רב ומורה ללימוד התורה יומם וליל, ועם מותו הוריש את הישיבה לבניו, יוסף ורפאל, על-מנת שימשיכו וינהלוה אחריו, ואכן כך היה.
אגב, כל המידע הזה ניתן למצוא אותו כיום גם באינטרנט, גלוי וידוע לכל המבקש.
אציין כאן, שאני, יליד מרוקו, מהעיר טטואן הצפונית ('מרוקו הספרדית'), שנת תשכ''א, 1961, לא זכיתי לראות ולזכור בתודעתי החיה והבוגרת את סבי, רבי רפאל, שנפטר מעט שנים אחרי הולדתי, כשחי את שנותיו האחרונות בקריית נחום, בסמוך לקריית אתא, יחד עם בתו בת הזקונים, דודתי אסתר רואש, שסעדה על-ידו את שנותיו האחרונות בארץ הקודש.
שם, בקריית אתא, בבית הקברות הישן, ביציאה הדרום-מזרחית, לכיוון שפרעם והכפר איבטין, נקבר, ומצבה גדולה ויפה נישאת מעל קברו, ביוזמת חסידיו, עולי מרוקו, אשר הם וחבריהם בעולם הרחב, מי בצרפת, מי בקנדה, מקפידים להציב יד זיכרון ואזכרה על קברו ובכלל, מידי מרחשוון, ביום פטירתו והיארצייט שלו.
תוך כך אציין, שבוודאי לא זכיתי שאראה את אח סבי, הרב יוסף, האח הבכור לרבי רפאל, ושנפטר כעשרים שנה לפניו, ונקבר בעודו במרוקו במקנס, ומצבה מפוארת לזכרו, ודברי שבח והספד בלתי רגילים חרותים עליה, מפי חכמי מרוקו שחיו אחריו.
תמונות של המצבות ושל האישים ניתן לראות להלן.
תוך כך ארשה לעצמי לספר כאן אנקדוטה, וארשה להוסיף : אף מרגשת : בהיותי כבן שלוש, התגלתה אצלי מחלת העצם הגנטית, שהתבטאה ברכיכות עצם השוקיים ובשבירתה התכופה ; מחלה קשה ונדירה, אשר סבלתי ממנה רבות עד גיל התבגרותי.
לקחני אבי, ואני כאמור כבן שלוש, אל סבי, שהיה מלומד בתפילות, במעשה נסים, בריפוי חולים שבאו לבקש מלפניו את עזרו. בא אליו אבי, נושא את בנו החולני, במר נפש הופיע לפניו, לאמור, כמעט בזעקה גדולה : אתה, אבא, אנשים רבים הקמת אותם מחוליים, ואת נכדך הקטן שלך לא יכולת להושיע לו ?
ענה לו הסב הזקן ( שבאותו הזמן היה בעצמו כמעט עיוור ; בדיעבד נודע כי בשל קטרקט, שסבי חשש וירא מלטפל בו, כדי לא להתעסק יתר על המידה עם העיניים. הרי זאת לזכור, שטיפול בקטרקט אז, ועוד בארץ מרוקו, לא היה דבר פשוט של מה בכך, כמו בימינו אנו, כאן, במדינת ישראל, ובמערב. ) -
הזדעק גם סבי למשמע דברי בנו, ספק כפיו בבכי : מאין, יא איבני, מאין קיבל מחמל נפשך את המחלה הארורה הזו, ממי, ממני ? והיה סופק כפיו בעוצמה על רגליו שלו ...
אח סבי, הרב יוסף אלקובי, היה תלמיד של רב מרבני מש' משאש הגדולה, הנזכרת לעיל, אך לחילופין נהיה למורם ורבם של הרב ברוך טולדנו, שברבות ימיו עבר להתגורר בעיר בני-ברק בישראל, והיה לדמות חשובה ומשפיעה אף בקרב הקהילה החרדית האשכנזית בעיר, בשנות השבעים של המאה שעברה ; והיה גם מורו של הרב שלום משאש, אחיו של הרב יוסף משאש, רבה הראשי של חיפה, אף-הוא בשנות השבעים. על שמו של הרב יוסף משאש ישנה שכונה בחיפה המזרחית, שנושאת עד היום את שמו.
אחד החוקרים האקדמאים, מבני הדור הצעיר יותר שמקרב יהודי מקנס, בן דורו של אבי ז''ל, אשר אלקובי ( שהיה מורה בכיר בבית-הספר 'תלמוד תורה' בעיר ), - ובכן, אותו חוקר, ביושבו אחר-כך בצרפת, בפריס, כתב ספר על אבותיהם של יהודי מקנס מן המאה העשרים, ובין הפרקים ועמודי הספר, נישאת תמונתו של הרב יוסף אלקובי, מעל הכיתוב שאומר : 'האיש שדיבר עם הכוכבים'.
כי זאת לדעת, שהרב יוסף, מלבד היותו רב ומלומד ומורה דגול, מלומד בנסים ומרפא, היה גם אסטרולוג, קורא בכף יד של האנשים, מנחש ומנבא את עתידם הפרטי, ועתיד האומה כולה.
עוד יכולתי להרבות ולספר בבני הדורות הללו, שמקרב יהודי העיר מקנס, ממה ששמעתי בין היתר מעדות ראשונה מאבי ז''ל, וגם מאנשים אחרים, ובכלל, אך מפאת קוצר היריעה כאן ומפאת קוצר הזמן, אשמור לעצמי את הזכות לספר לכם זאת בהזדמנות אחרת, אם ולכשנזכה לכך. ( C )
