מאמר:

הנחמה שבספרים -רבקה תפארת חקק / עדנה ויג

 

 

ב"ה

פרשנות לשיר "הספרים" מאת רבקה-תפארת חקק

מאת: עדנה ויג

פתיח

השיר "הספרים" הופיע בספרה של רבקה- תפארת חקק "תמונות מן החיים" בהוצאת "שלהבת" ירושלים תשנ"ח (1998), ונכלל גם בקובץ המסכם של שירתה: "חותם אישי לדורותיי הבאים", תשפ"ב (2022).   

הספרים / רבקה-תפארת חקק

 

הַסְּפָרִים הָיוּ לִי חֲבֵרִים.

הַסְּפָרִים הָיוּ לִי שַׁלְוָה.

עוֹלָם לְלֹא רֶשַׁע, לְלֹא שִׂמְחָה לְאֵיד

וּפִנָּה חֲבוּיָה וַאֲבוּדָה

שֶׁל אַהֲבָה.

 

הָיִיתִי שׁוֹנָה בַּקִיבּוּץ.

הָיִיתִי בִּפְנִים

אֲבָל נִשְׁאַרְתִּי בַּחוּץ.

וְאִיש לֹא הוֹשִׁיט

אֶת יָדִי לֶאֱחוֹז

כְּשֶׁהָיִיתִי עַל סַף.

 

וְכַאֲשֶׁר גִּלִּיתִי אֶת הַסְּפָרִים

לֹא הָיִיתִי לְבָד

אָחַזְתִי בָּהֶם

כְּמוֹ בַּחֲבֵרִים.

וְהֵם הוֹשִׁיטוּ לִי יָד.

 

תפארת חקק כתבה על התקופה בה הייתה בקיבוץ גבע שבעמק יזרעאל, תיארה את קשייה ותחושותיה וכיצד התמודדה ועזרה לעצמה. 

מאוד לא פשוט להיות ילדת-חוץ בקיבוץ, ועוד כאשר זו מישהי שבאה מפולין לאחר השואה באירופה, ממנטליות שונה לחלוטין וחשה שאיש לא הבין אותה.

תפארת חקק כתבה שיר יפה על הספרים. מצוין שמצאה לה פתרון בספרים, אבל מאוד עצוב שאיש לא בא לעזרתה ולא התייחס למצוקתה.

מבנה השיר

 השיר בנוי משלושה בתים:

 בבית הראשון מתואר מה הספרים היו עבורה

 בבית השני מתואר מה חוותה בקיבוץ באותו זמן

 בבית השלישי יש הסתכלות בעין הטובה של המשוררת, שאין בה כעס.

כאשר גילתה את הספרים הם היוו עבורה חברה, חשה שהיא אוחזת בהם והם מושיטים לה יד.

בבית הראשון מתוך ההן אפשר להבין את הלאו, וההבנה הזאת מאוד כואבת. למרות שכבר עברו שנים רבות ותפארת הצליחה: כותבת וגם מציירת ויוצרת בבינה מלאכותית ועוד הרבה דברים, אבל הכאב מהילדות ממשיך ללוות לאורך השנים. הוא לא מתפוגג.

תפארת כתבה שהספרים היו לה חברים. מבינים מכך שלא היו לה חברים בני גילה. הספרים היו לה שלווה - מבינים מכך שהתקופה הזאת לא הייתה לה תקופה שלווה. הצליחה להירגע בזכות הספרים. חשה בספרים עולם טוב, עולם ללא רשע – מה שגורם להרגשה שבהתמודדות היומיומית חשה רשעות שהייתה מכוונת כלפיה. הספרים היוו לה עולם שלא הייתה בו שמחה לאידה. נשמע מכך שהילדים שסובבו אותה לעגו לה ושמחו לאידה.

 

המסרים של הספר

אפשר לחשוב על תרחיש מסוים שהמשוררת לא כתבה אותו: עולה חדשה שאינך יודעת עברית היטב. משבשת מילים והילדים צוחקים ולועגים לה, במקום שמישהו יגיד: "בואי, אלמד אותך לדבֵּר טוב ואת תהיי אחת מאיתנו. בואי, תצטרפי אלינו". זה בטוח היה משמח אותה.

בבית השני כתבה שהייתה שונה בקיבוץ, שונה מהאחרים. שם בעצם הייתה בפנים, הכניסו אותה לקיבוץ, אבל חשה שהיא נשארת בחוץ, לא ממש מתערה בחברה של הילדים.

איש לא בא, גם לא ילד, אבל גם לא מבוגר ולא הושיט את ידו כדי לאחוז את ידה, למרות שמאוד מאוד נִזקקה לזה כי מבחינתה כבר הייתה על הסף. הייתה עלולה לפגוע בעצמה בגלל ייאוש ועצבות.

הבית השלישי מראה את מה שרצתה בלב: לאחוז בחברים, לתת להם יד. מה שניחם אותה היה שמצאה זאת לפחות בספרים. אז לא חשה לבד, אז חשה שהספרים כביכול מושיטים לה יד. זאת האנשה מאוד יפה לספרים שהם דוממים.

מבחינת הצורה:

חזרה על מילים

 בבית הראשון בשתי השורות הראשונות יש חזרה על המילים "היו לי": "הספרים היו לי חברים", "הספרים היו לי שלווה".

 בבית השני יש בשתי השורות הראשונות חזרה על הפועל "הייתי": "הייתי שונה בקיבוץ", "הייתי בפנים..." בבית השלישי כתוב: "לא הייתי לבד".

שרשוּר

יש מעֵין שרשרת שמחברת מבית לבית בשיר. יש תחושה כאילו בית אחד נותן יד לבית השני, והבית השני נותן יד לבית השלישי.

השרשרת באה לידי ביטוי בחזרה על הטיות שונות של הפועל "היה": "היו", "הייתי".

ניגוד

יש ניגוד: בבית השני איש לא הושיט את ידו כדי לאחוז את ידה של הילדה, ובבית השלישי היא אחזה בספרים והם הושיטו לה יד.

דימוי

בבית השני כתבה המשוררת שאיש לא הושיט יד "כְּשֶׁהָיִיתִי עַל סַף". ניתן לראות בכך דימוי בלי כ' הדימוי. היא חשה כאדם שנמצא על הסף, על פי תהום, וזקוק ליד שתושיע אותו.

ארמז

יש בשיר שימוש בלשון מקראית וארמז (רמז ספרותי) לביטוי מהתנ"ך:

הצירוף "שִׁמְחָה לְאֵיד" מבוסס על הפסוק: "לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי פרק י"ז, פסוק ה').

סיכום

רבקה-תפארת חקק התמודדה באופן מדהים כשהֵבינה שעליה לעזור לעצמה כי אין מישהו שיבוא לעזור לה. היא יישמה את דברי הלל הזקן: "אם אין אני לי - מי לי?" (פרקי אבות, פרק א', משנה י"ד). מצאה את הספרים, אחזה בספרים והם נענו לה.

(c) עדנה ויג