מאמר:
על שער -ספר שירה רון גרא / חגי קמרט
הוצאת שי/תשפ"ז 2026
מבוא:
הדף הראשון בספר – דף ההקדשה, הוא בן שורה אחת 'שהצטנעה לה במרווח נאה מראש העמוד להאיר אהבת אין קץ לבת ולבן של מחבר הספר
"לדפנה ושי אהובי נפשי".
שורה זו גם פותחת שער כאמור " פתח לנו שער בעת נעילת שער "[1] לשירת הספר המקשרת בין נפש לנפש חודרת בפשטות כה טבעית ורכה משורה אחת שכולה אהבה אל חדרי לב הקורא. עם זאת מקדשת ומגשימה את בקשתה של המשוררת קדיה מולודובסקי בספר הילדים שלה "פיתחו את השער"
והשער אכן נפתח: שירה השרה בגובה העיניים בניב הפשוט, שעליו מדברת רחל המשוררת. שירת החיים, שירת האהבה עליה בנוי העולם כולו. ובלעדי האהבה לא היה יכול רגע אחד להתקיים.,
כאן אין כותרות ראשיות או כותרות משנה לשירים. כמו שהחיים זורמים באקראיות, במקריות, כך גם השירה של רון מופיעה לפי הופעתה ברגשותיו ויוצאת החוצה
המשורר שר את שירת חייו בפתיחות הדעת ופתיחות הלב. משתף את קוראיו בתחושותיו, רגשותיו, בנגיעות הקלות והנגיעות הקשות שלו במשבי החיים. אין צל של ספק בכך שהמשורר מוציא מנבכי נפשו סבל, צער וכאב, שחווה עד כה בחייו. לפיכך החושך נובע מהאור יותר מאשר קרן אור המבזיקה מהחושך, והשירים עובדתית מדברים בפשטות וכנות בעד עצמם.
ישנם שירים בעלי נימה של עצבות, אפילו קדרות, וישנם אחרים שאור של תקווה מציץ מתוכם. כמו למשל בשיר התקוה (109) או בשיר גאולה (98): " וְלוּ גַּם הַמָּוֶת בּוֹכֶה כְּבָרָד/ עַל רֹאשֵׁנוּ/ נִפְסַע עַל גְּבִישָׁיו/ נִפְסַע-/ עַד הַגְּאֻלָּה" .
אחרים נוגעים בפילוסופיה של חיים, כמו השיר מעלה יתירה: למשל : "צַעַר הוּא חֵלֶק מִתְּהִלַּת הַנְּשָׁמָה " אוֹ "אָדָם שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בְּחַיָּיו אֻמְלָלוּת לֹא יַכִּיר אֶת עַצְמוֹ" אחרים בטבע דומם: שירים המתארים פרט שראה ברחוב כמו פכפוך מים או צלילים ששמע דנדון הענבלים.
מודגש שמוטו העצבות והקדרות שמופיע לא אחת בשירים לא מוריד כהוא זה מיופיים ומייחודם של שירי המשורר, שלמען האמת העצבות, החרדה, איום המוות ההולך כצל אחרינו הם חלק מחיינו. ולכן גם חלק משירת חיינו. למשל שיר הקדרות האפל " פרחים אורחים (113) שיר המראה את תמונת המשורר האוחז בקרני הייאוש: איבוד האישה מחלת הילדה האוטיזם של הנכד והוא שואל " מָה יָפִיג אֶת כְּאֵבוֹ הַנּוֹרָא כְּשֶׁשִּׂמְחַת חַיָּיו פָּנְתָה וְהָלְכָה" המשורר בשיר " שער" מרגיש שהערב ירד על כתפו והמחשבות סובבות על אלו שאבדו לו... הוא יורד גיא צללים ומחפש מלוט אל הנצחי.
*
הקדמה לעיקר
כשם שרון בחר להציג את שיריו בספר ,לפי סדר יציאתם לאור מתוכו, חשבתי לנכון שגם את הסקירה אערוך לפי המתכון של רון. היינו בחירת שירים אקראית והתייחסות אליהם. האמת שכל שיר מביע אומר, כל שיר ייחודי ויפה כשלעצמו על כן כדי לא להפלות בין שיר לשיר, בחרתי שירים בצורה לא אקראית, אלא, שלדעתי מייצגים את הספר כולו ואליהם אתייחס.
כאן מוצא אני לנכון לומר השירים לא רומזים, אלא שרים את שירת הנפש של רון ואינם מסתירים דבר. וזה היפה: הדיבור מלב אל לב, ושיתוף החוויה באשר היא, אם בהתבוננות בדומם, בטבע, באנושיות שבאדם, בחיבה ,בקדרות, בפחד, בכל אלו ואחרים שרים השירים את שירתם. בניגוד למאמר שכאשר שיר יוצא מהמשורר הוא כבר שייך לקוראים, כאן ישנה תחושה חזקה שהשיר שיצא מהמשורר עדיין קשור אליו וכן לקהל הקוראים. הוא כאילו עומד כמוצג בתווך וכל אחד יכול לגעת בו ולקחת ממנו את השירה הנוגעת אליו.
*
ב. כללי לשירת שירי הספר
הספר כאמור מבטא את שירת המשורר לפי שנבעה ממנו. על פי ההתרשמות שלי כמעיין המתגבר. צורך להוציא את שיש. ולכן, הרבה משירי הספר הם בתחום האישי . על דרך הטבע הוא שישנם גם שירים המשתייכים לקטגוריה של טבע דומם, שירים בעקבות אירועים מיוחדים שירים עם נשמה פילוסופית, שירי הגות הרהורים על נבכי החיים ומסתוריהם. שירים לזכר...
חשוב לי לציין שרון גרא מבחין במיקרו בדיוק כמו במקרו והוא שם לב עם הרבה רגש אהבה וגם תוגה לפרטים הקטנים וראו למשל בשיר המאפיין זאת שנקרא "שיר פשוט"(23) שם הוא מבחין בכך שלפעמים " יֵשׁ וְהַלֵּב והעיניים אֵינָם זוֹכְרִים עוֹד מִי הָיוּ בִּנְפֹל כְּלֵי טַיִס בִּלְתִּי מְאֻיָּשׁ וְכוּ'
להלן נזכיר מעט מכל קטגוריה של שירה שציינתי לעיל
ג. על שירת השירים
אין הכוונה לערוך ניתוח של כל שירי הספר. כי אז יצא ספר חדש, אלא להראות את הייחודיות הכנות הדיבור בגובה העיניים בין המשורר לקוראים בשירי הספר בהיבטים השונים
בחרתי בשלושה שירים להמחשת היופי והייחוד שבשירתו של רון.
השיר הראשון הפותח את הספר הוא שיר מחאה הזועק לחופש, לחרות, ובעצם להצלת המדינה שלנו מעצמה. היום לא מתקצר ,לדאבוננו, הוא אפילו מתארך. ציפורי השלום הלבנות חולפות הלאה הלאה גם הרוח משוועת לשמים רחומים אורים באור משמח. שמים חדשים נקים וטהורים בארצנו. וכל זאת עוד לפני נעילת שערי החרות האחרונים שעוד נותרו.
על השיר עִסְקָה
אוֹמֵר אֲנִי לָהּ: "סוֹחֵר אֲנִי
"אִתָּךְ"
אוֹמֶרֶת הִיא לִי:
" אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ מְאוֹד"
אֲבָל הָאֱמֶת לֹא עוֹזֶבֶת אוֹתְךָ
בִּמְנוּחָה
הִיא חוֹדֶרֶת אֵלֶיךָ מִכָּל עֵבֶר
בֶּאֱמֶת
בחרתי בשיר זה כי לדעתי הוא אחד מהשירים שבמילים פשוטות קצרות
מבטא את המוטו המרכזי של הספר כולו.
המשורר שקדרות ,סבל ועצבות כרונית כמעט, מלווה אותו, מנסה ליצור עסקה עם אורות הגורל ( לא עם הקדרות, אלא עם האור). וכאן האשליה הנמצאת מאחורי השורות: האשליה מחד גיסא והאי וודאות מאידך גיסא, הן עולות מתוכו ומעודדות תקווה אור ואהבה .
אבל אז כמו ברוב השירים, האמת הקודרת לא מרפה ממנו. אף לא לרגע .היא גם חוסמת בפניו את כל סדקי האורות. היא מנחשת אליו כנחשי תופת מכל עבר. עוצרת בעדו מלראות שביב של אור.
זוהי בעצם האמת לאמיתה וקשה מאוד לברוח ממנה.,
לא מעט משירי הספר הם שירים אישים מאוד. החושפים בפתיחות מדהימה את סבל וצער המשורר על בעיות שעבר וסבל ועדיין סובל במשפחתו הוא משתף את קהל
וראיו בצער זה וממתין למזור מהתקווה מהאשליה ואולי מהגשמת הטוב.
*
על השיר שַׁעַר
הָעֶרֶב יוֹרֵד עַל כְּתֵפִי
חוֹשֵׁב עַל אֵלֶּה שֶׁאָבְדוּ לִי.
בָּאֲדָמָה מִתְכּוֹנֵן הָרֹתֶם לִפְרִיחָה
וּבַשָּׂדוֹת יָגִיחַ אֹדֶם הַפֶּרֶג.
הַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן מְאִירָה לֵילוֹתַי
לֶכְתִּי בְּנַפְתּוּלֵי עֲבָרִי שֶׁהָלַכְתִּי
מְטַפֵּס שְׁבִיל שָׁעוֹת נוֹקְפוֹת
וְיוֹרֵד גֵּיא צְלָלִים
מְחַפֵּשׂ שַׁעַר מִלּוּט אֶל
הַנִּצְחִי
הכותרת:
הכותרת לשיר היה מילה אחת " שער" כותרת שמתכתבת יפה עם סופו של השיר ובכך יוצרת מעין הפתעה או פואנטה לשיר כולו. שאם היית חושב שבפתיחת השיר תשמע דבר מה על שער או רמז לשער, הרי שטעית! ההתחלה לא מדברת על שער, אלא על שעות ערב וגוף., הקיטוב הזה בין הכותרת לבין הפתיח של השיר יוצר כבר מתח דרמתי ומושך את הקורא הסקרן ,לדעת מה הוא השער הזה ,אל תוך השיר. זוהי אומנות יפה של המשורר.
ולשיר גופו: ערב מסמל שקיעה. שקיעה בניגוד לזריחה מסמלת עצבות, כהות וקהות.
שעת הדמדומים הזו גורמת למשורר לשקוע אל מחשבות חסרות אור, חשוכות משהו ,אל האנשים שהיו אתו לפני רגע ועתה אינם עוד.
הוא יודע שיום חדש עומד בפתח. מדמה זאת לצמח הפרג שעומד לפרוח אך גם
(הפרג אדום מזכיר דם...)
עם כל העצבות והקדרות הזאת יש עוד איזה שביב תקווה החיות טרם עזבה אותו והמשל הוא לשמש שעדין מאירה את החושך של ימיו " הַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן מְאִירָה לֵילוֹתַי"
וכאן כמו בלא מעט שירים של רון הוא מתרפק על העבר או נזכר בחיים היפים והפחות יפים שבעבר. ימים בהם העפיל בהר אל האור וימים בהם ירד מההר אל גיא צללים.
והיום: היום הוא מחפש שער: שער מילוט האם מילוט מזיכרונות העבר? לא נאמר האם שער מילוט מהכאב ומהסבל ? קשה להאמין. אומנם השמש מאירה לילותיו, אבל הלילות קיימים ,אם ירצה או לא ירצה, אז איזה שער יכול להביא שלווה ושקט נפשי לאדם ?אולי השער המצמרר כל חי
השער הנצחי...
*
על השיר מעולם
מֵעוֹלָם
מֵעוֹלָם לֹא נִרְאָה לִי הָעוֹלָם
בָּהִיר וְתָכֹל
מֵחַלּוֹנוֹת נִשְׁמְעוּ
בְּכִיּוֹת
יָרֵחַ מֵעַל הִבִּיט סָמוּק
רוֹחֵשׁ חֲלוֹם
סקירת השיר בשלושה רבדים
הכותרת:
יפה שהכותרת משתעשעת בחידוד לשון עם השורה הראשונה של השיר
מֵעוֹלָם ו הָעוֹלָם
לגבי השיר עצמו:
לפי ששרה השורה הראשונה, העולם לפי הנראה מופיע בגוון הכחול והוא גם בהיר, אלא שהמשורר לא ראה זאת נכוחה. כשהוא נושא מבט אל העולם המיוצג כאן על ידי חלונות הבתים ( עולם שמעורר גם אסוציאציה לאולם קרי חֶדֶר ) כל שהוא שומע בכי! בכיות התינוקות או הילדים או המבוגרים. הוא לא שומע צחוקים או שמחה, אלא בכי.
לגבי ירח סמוק הרוחש חלום
ברובד ראשון הירח שבא במהותו לפי תפיסת האדם להאיר את החושך, להאיר את ספסל האוהבים, לתת את האור, מסמיק מבושה, כששומע את הבכי העולה מחלונות הבתים. ועם זאת הוא רוחש חלום - כלומר מטפח תקווה ושאיפה לטוב. שאורו ישמש אכן לשמחה לצחוק ולא לבכי יגון וצער.
השיר ברובד השני שלו
הרובד השני מדבר על היקום בכללותו: היינו לא רק חלונות הבתים
לא רק האנשים ולא רק השמים והקרקע, אלא כל העולם על כל היבטיו וצורותיו. אומנם יש בו מהכחול והבהירות ,אך מנקודת תצפית אחת של המשורר, הוא לא נראה כזה, נהפוך הוא: החשכה שולטת בו. החלונות הם פתחי העולם כולו. והבכי עולה מהם אל כל אתר ואתר שבעולם כולו.
הצבע האדום של הירח הסמוק מסמל ליקוי מאורות, היינו העולם לוקה בחסר ובתפיסה העממית הליקוי מסמל אסון ממשמש ובא. כלומר אווירת נכאים מחשך ועצבות.
השיר ברובד השלישי שלו:
כאן השיר מתכתב עם התורה
בראשית נאמר
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. בראשית (א, ב) לכן העולם מתחילתו היה חשוך והבהירות והתכול שהופיעו אחר כך לא הם שנראו בעיני המשורר, אלא הראשית החשוכה והמבולגנת.
חלונות במקרא לא אחת מסמלות עצב ,כמיהה ואסון. למשל : "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב...".שופטים ה כ"ח
אשר לירח, יש ברובד שלישי תקווה אופטימית, שהרי הפסוק הראשון העולה מהתנ"ך לגבי ירח הוא הנס של :
"שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" מספר יהושע (פרק י', פסוק י"ב), המתאר נס שבו ציווה יהושע בן נון על השמש והירח לעמוד מלכת כדי להשלים את הניצחון על מלכי האמורי
ולגבי השיר שלנו הירח כאמצעי להפקת נס, הפיכת החושך העולמי הקיים לנס העלאת האור על פני העולם.,
סיכום :
בפתיחות יוצאת מן הכל משתף רון את קהל קוראיו במהמורות הכאב הסבל והצער שליוו אותו עד כה בחייו, ונאלץ היה לעבור אותם ולהמשיך הלאה למענו ולמען ילדיו. הוא לא נושא את הכאב והצער רק לעצמו, אלא מוציא אותו החוצה למרחב . הוא לא שוכח אנשים שהיו יקרים לו ואבדו וכותב גם עליהם. אך צערו הרב הוא על המכות שניחתו על משפחתו. השירים רובם עצובים ויפים בעצבותם השפה פשוטה מדברת בגובה העיניים ומתרגמת רגשות ואמוציות לשפת המילים הכתובות.
השירה, לדעתי, זורמת ויפה לכל נפש.,
