מאמר:
על ספר השירים וההגות פילוסופי ומיוחד - מילים פרומות פילו-פואטיקה / עמיקם יסעור
הופיע בהוצאת ספרי עיתון 77. ציור העטיפה הוא של ואסילי קנדינסקי מ 1923.זהו צירוף בין יצירה של סופרת ומשוררת לבין הגות של פילוסוף ופיזיקאי. על גב הכריכה כתובות כמה מילים על האמונה בקיום הנפש מימי אפלטון (המאה ה-4 לפנה"ס) ומימי דקארט בן המחצית הראשונה של המאה ה 17. התפיסה הדואליסטית של גוף ונפש מציגה בעיה שעד היום לא נמצא לה פתרון. קריאת שיר בטקסט הפילוסופי הנלווה אליו מעניקה תפיסה מרחבית של המוטיבים המופיעים בשתי היצירות הללו. עד כאן דברי הפתיחה.
אוסיף כאן, כי ישעיהו ליבוביץ התחבט בה. ליד מיטת חולייה של אימי בבית החולים היה מונח ספרו זה , הבעיה הפסיכו- פיזית, גוף ונפש. פרופסור אהרן בן זאב בספרו על הנפש משנות התשעים דוגל בגישה המושפעת מאריסטו וחולק על תפיסה זו.
בהקדמה מציינים המחברים כי המשוררים והפילוסופים כותבים על האדם, העולם ואלוהים מנקודות תצפית שונות. משוררים מתמקדים במצבי נפש ובתחושות. הפילוסופים עוסקים במהויות אובייקטיביות ואוניברסליות. הדיאלוג בין שתי הגישות מעורר השראה ומרחיב את התפיסה של אלה ואלה וכך גם הקוראים יוצאים נשכרים.
שערי הספר:
פרומה בהיכל אלוהים, פלאי זמן. זיכרון משוחזר, היפוך גורלות, במעלה החיים, משחקי מילים, השתוקקתי לכוויה, שפתי רעולות בדממה, מגהצת את הרגע.
בין פרקי העיון :
על בעיית גוף ונפש., החוצה אל האור, הזמן במציאות אובייקטיבית ובחוויה אישית, התודעה במכונת זמן, האם ניתן לשלוט בגורלנו? סוגיות מוסר בקליטת מהגרים, מגבלות המילים, קוגיטו, גבעולים חלקלקים מביטים בי בעיני אלוהים, הישארות נפש, על קיום האל ובעיית הרוע, זיכרון כמצע לגעגועים ולתחושות.
מבנה הספר:
54 שירים ועשרים עמודי עיון כולל ההקדמה כלולים בספר. השירים הם קצרים. אף שיר אינו תופס יותר מעמוד. לאחר כל קבוצת שירים בא מאמר עיוני קצר המתייחס לנושא מסוים. אין כאן ביבליוגרפיה והערות שוליים. כל מאמר נאחז בנושא המופיע בשירים. לרוב השירים אין שמות. שם הספר מבטא פרימה, פירוק שהוא לדעתי פירוק אנליטי, כדי להבין את המושג פילו פואטיקה המבטא את אהבת השירה כמו פילו סופיה אהבת החכמה . השירים נוגעים באופן כללי בחוויות יסוד של האדם ואין בהם תיאור אפיזודלי של מקרה מסוים. עמדת המשוררת היא לירית לחלוטין. דברי העיון אינם באים לפרש את השירים. עניין זה מוטל על כתפי הקורא.
על דברי העיון בספר:
ניתן להגדיר קובץ זה כדיאלוג. זהו דיאלוג בין משוררת בעלת שאר רוח פילוסופי לבין פילוסוף ופיזיקאי. אני נוטה להגדיר אותו כדיאלוג משלים. דיאלוג זה שונה , לדעתי, במהותו מדיאלוגים פילוסופיים מוכרים המעלים דעות שנות. הדיאלוגים האפלטוניים בהם סוקרטס הוא בתפקיד המיילדת. בדיאלוגים שכתבו רבי יהודה הלוי, יהודה אברבנאל, וילהלם לייבניץ, גיורג' ברקלי וגם יובל שטייניץ בספרו "לעולם תהא המטפיזיקה". כאן, בספרנו, מתייחס הפילוסוף כל פעם לטקסט שירי אחר של המשוררת.
אגב, ברצוני להעיר כי קיימת מסורת של שירה פילוסופית. אפשר לכלול בה את היצירות : מעשים וימים ואת תיאוגניה של הסיודוס שתרגם שלמה שפאן.בק. את המטמורפוזות של אובידיוס שתרגם דיקמן. כולם בהוצאת מוסד ביאליק. את כתר מלכות של שלמה אבן גבירול המציג את הפילוסופיה הניאו אפלטונית ועוד ועוד.
תפקידו של הפילוסוף, פרופסור יקיר שושני, הוא להנהיר את הדברים המובעים בשירים בשפה ברורה ובבהירות שהייתי מגדיר אותה קרטזיאנית. לא משפטים גרמניים ארוכים שאינך יודע מתי הם מסתיימים. דבריו המתייחסים כאן לדקארט לייבניץ, לגורגיאס שהוא מן הפילוסופים הפרה-סוקרטיים, למשל המערה של אפלטון, להתייחסותו לזמן של ברגסון, לוויכוח בין ניוטון ללייבניץ בנוגע למהות החלל והזמן. לשאלות מדוע קיים העולם ומדוע נברא כך ולא אחרת, שאלות של לייבניץ, המעסיקות את הפילוסופים עד ימינו. לעמדות הפיזיקאים למפץ הגדול, לאפשרות לנוע בזמן בהקשר לתפיסתו של איינשטיין.
יקיר שושני מתייחס גם למידת שליטתנו בגורל בתיאוריה של לפלס לדטרמיניזם. וכן, לעמדות באשר לבעיה הקוסמולוגית של היווצרות העולם בכלל, לעמדות השונות של רולס ונוזיק בני המאה העשרים לגבי הצדק החברתי ולעמדה של שם שאינו מוכר לי, נייגל. לתפיסתו של קאנט לגבי המציאות, ליחסו של יום לסיבתיות, לטענתו של ויטגנשטיין בעניין השפה. לדרך ההוכחה של דקארט בספרו "הגיונות" (את דקארט למדתי עם מיכה שטראוס ועם יצחק קליין זיכרונם לברכה)*. את החיפוש אחר האל תוך התייחסות לתיאולוג ,איש ימי הביניים, אנסלם מקנטרברי. והמופת האונטולוגי שלו למציאות האל. לתפיסתו הפנתאיסטית של שפינוזה בנוגע לאל ושאלת הישארות הנפש בדיאלוג "פיידרוס" של אפלטון. יחסם של יום ופיילי ויקיר עצמו לבעיית הרוע. לקיום האל פתרון מיסטי ופתרון רציונליסטי. הזיכרון האנושי וזיכרון המחשב וניסוי שהציע הפילוסוף סרל לפני כ 40 שנה.
ספר מרתק ביותר גם אותי כבוגר החוגים לספרות ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה כמו רעייתי. אימי הפסיכולוגית פנתה ללמד גם פילוסופיה במשך תריסר שנים באחד מבתי הספר התיכוניים.
על השירים בספר:
אירית שטייף שושני פרסמה כבר שני ספרי שירה. שירים שלה פורסמו, בין היתר ב"מאזניים" וכן "נתיבים" בעריכת נעמה ארז ושמעון רוזנברג. לאחר חמשת השירים הראשונים מופיע מאמר קצר של יקיר וכן הלאה. הטון של השירים הוא מינורי. לפרקים היא מפליגה לעבר מחוזות הדמיון.. לעתים רגע דרמטי של נקודת אל חזור בה ייפרמו זיכרונות יקרעו חוטים. מין אירוע מטפיזי. ומיד לאחריו תיאור עתידי של פריחת נשמתה. תחושת הארעיות, כי רקמת חייה שברירית. אני נזכר כאן בפסוק המקראי, "אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" כאלה הם התיאורים בשיר הראשון. בשיר השני נמשכת אותה תחושה מטפיזית כאשר הוא נפתח במילים "פרומה בהיכל אלוהים" גם כאן בולט היסוד המטפיזי. אין זה שיר דתי. גם פילוסופים כמו: אפלטון, אריסטו , דקארט , שפינוזה ולייבניץ הציגו את האלוהות בתוך תפיסתם הכללית. בשיר הקודם נזכר אוקיינוס. כאן נזכרת יבשת אנטארקטיקה. אחת התכונות המעניינות בשירתה של אירית שושני בספר זה היא ההתמקדות שלה הן בנפש במובן המטפיזי והן באזכור מרחבים של ממש.
עניין הפרימה מופיע כאן בכמה שירים : הצירוף, וילאות פרומים, בשיר הראשון. וכן במילים ייפרמו זיכרונות. המילים, פרומה בהיכל אלוהים בשיר השני. המילים, מבטך נחוש נפרם, בשיר מספר 11.רוח פרומה בשיר מספר 27. הצירוף מילים פרומות בשירים ,31 32. פעם הפרימה היא מחוץ לדוברת פעם הפרימה מתרחשת בתוכה. מין חוויה של פירוק. לדעתי אין כאן חוויה של התאחדות אקסטאטית מיסטית עם היקום. זוהי חוויה רוחנית מסוג אחר. כאשר אני כותב על הקובץ נדמה לי כי שמות השערים היו חשובים בעיני המשוררת מאשר שמות השירים. כותרות השערים הן הנושא המאגד כל קבוצת שירים . כל קבוצה כזאת מבטאת חוויה שירית אשר לאחריה המאמר העיוני המתמקד ברעיון יסודי.
מוטיב הסוסים: מוטיב חוזר נוסף הוא הסוסים הנזכרים בשער "זיכרון משוחזר". הסוסים הפשוטים במשעול, נקודת מבטו של הסוס, סוסים דוהרים בפסגות העתיד, סוס ילדותי לוטש עיניים עורגות. סוסים מבטאים איזו מהות דינמית .כמובן נוכחותו של סוס עשויה להיות אחרת ביצירות שונות. סוסיו של פוגל העולם במעלה ההר. סוסים מעופפים בפרק של הפסטורלית בסרטו של דיסני משנת 1940, פנטזיה. סוסים כסיוטים בסרט - אקווס על פי מחזה של פיטר שאפר. הסוס עליו דוהר אל סיד המת בסוף סרט בשם זה מ1961 שביים אנטוני מאן צ'רלטון הסטון דהר בעוד סופיה לורן משקיפה עליו מאחור. ריצרד השלישי הזועק בסוף מחזהו של שקספיר "מלכות במחיר של סוס!". כאן, בספרנו , דומה שהסוסים מהווים חלק מאותו עולם פנטסטי המופיע גם בשירים אחרים. עולם שכולו מרחב ותנופה. ובכלל סוסים מהווים איזו מהות פראית כמו סוסיהם של ההונים, סוסיו של ג'ינג'יס חאן.
אני חש כי תחושות דטרמיניסטיות. ותחושות של מוגבלות המילים אינן מקטינות את האדם בספר זה. המגמה היא יותר לתאר את מעמדו במרחב הגדול. מוגבלות המילים היא יותר חוויה ארס פואטית לדעתי. האקטיביות מצטיירת בעיניי כזו של הנפש הדוברת.
מדי פעם נזכר כאן בקצרה מרחב הבית . אבל הוא מישני. אולי החלק המשמעותי בבית הוא החלון הנפתח אל העולם. באחד השירים מופיע הצירוף והדלת עודנה נפתחת המזכיר את הדרך הנפתחת של אלתרמן בשירו, עוד חוזר הניגון , בקובץ , כוכבים בחוץ. נוכחותה של הדוברת במרחב הגדול דומיננטית הרבה יותר מאשר נוכחותה בבית. כך נראה לי בעת קריאת השירים.
אחד השערים נקרא "פלאי הזמן" הזמן הוא נושא מרכזי בשירה הלירית המתארת הלך רוח או מחשבות ברגע נתון. בספר זה הזמן הוא נקודת כובד מרכזית.
בדיאלוג, שבין הפילוסוף למשוררת ,שולף הפילוסוף ציטוט מסוים שהוא מרכזי ומהותי הן לאותה קבוצת שירים והן לדיון עצמו.. החלוקה לשערים על פי נושא הגותי מציגה אתגר אמנותי מעניין למשוררת והיא עומדת בו. כל קבוצת שירים מבטאת נושא אחר. המאמרים בסוף כל שער מחדדים עוד יותר את הנושא המוצג בשירים.
השירים אינם מסתיימים בנקודה כאילו הם חלק מרצף או מחוויה כוללת. ניכר כאן הרצון לא לסיים אותם ממש באיזה היגד אלא ליצור מעין המשכיות.
קובץ השירים מעלה גם את השאלה מהו כוחה של המלה. גם פרופסור יקיר שושני מקדיש עיון למוגבלותן של המילים. דומני כי עצם הצירוף "מילים פרומות" מציג חולשה של המילים. חווית הפרימות היא חוויה של פירוק וגם של היחשפות. אומנם מלה בוראת עולם. אומנם הפילוסופיה לינגוויסטית האנגלו אמריקאית מעניקות כוח רב למילים ולניתוח משמעותן אבל התמודדותה של השירה עם המילים היא אחרת. הפילוסוף הלינגוויסטי מפרש את המלה. המשורר מתמודד עימה. לפרקים הוא גם מייצר מילים כמו שלונסקי ,למשל. יש הרואים במלה את היסוד, הלוגוס, הדבר. למרות שהדגשתי כאן במידת מה את חולשת המילים, יש בהן הכוח לברוא עולם שירי. דרך הפרימות משכילה המשוררת להתחבר גם לחוויה קוסמית שאיננה מיסטית דווקא.
מועצמת כאן החוויה של "היות בתוך" גם אם מגיעים לנקודת אל חזור. גם כאשר הגוף פתוח לרוח. גם כאשר קיימת תחושת ההסתלקות בעתיד. גם כאשר יש כיסופים אל הילדות. גם כאשר יש תחושה דטרמיניסטית של חוויה קולקטיבית בה אנו נהדפים מחלום אל חלום.. שיר מספר חמש הוא אולי השיר הדטרמיניסטי ביותר בקובץ וענינו הוא גם מידת הוודאות .שלנו לגבי הדברים חוויית "היות בתוך" כוללת גם עלייה אל ארמון עננים, כרכרת זהב נסיך ונשף. בשיר אחר אנו רואים את התוודעות המשוררת אל אידיאת הטוב. אמירתה, כי נשמת העולם כבולה במערה. המערה במשל האפלטוני. הזמן כרוך גם בכאב הפרידה הזמן הוא גם נקודה ממנה אפשר להשקיף.
כתבתי כאן על כמה אספקטים בספר השירים המיוחד הזה בעל הסגנון האישי והמקורי כל כך.
המחברים
פרופסור יקיר שושני
פיזיקאי ,פילוסוף. ומתמטיקאי. מספריו :בקשר לאלוהים, מחשבות על המציאות, מחשבות על תבונה, חומר ורוח. חלקם בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. הוא לימד במכללות ובאוניברסיטאות בארץ ובעולם. פרסם מאמרים רבים וכן ספרים באנגלית . שני האחרונים בהוצאת "נובה" ו"קיימברידג". הספר האחרון "דה אליוסיב גוד", נכתב בשיתוף עם פרופסור אשר יהלום.
אירית שטייף שושני
עלתה ב 1957 מפולין. למדה אמנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לימדה היסטוריה. חברה באגודת הסופרים. פרסמה ספרי פרוזה ושירה למבוגרים וספרי ילדים ונוער. בהוצאת : הקיבוץ המאוחד, עם עובד, ספריית פועלים, דני ספרים, עיתון 77, ידיעות אחרונות. פרסמה מיצירותיה ב מאזניים, הארץ עיתון ,77 סלונט נתיבים, בין סגול ובין תכלת, וכן לילדים : בידיעות אחרונות, כולנו, פשוש, פילון. השתתפה באנתולוגיה הגדולה של לאה צבעוני, "עורי שפת עבר". ספרי פרוזה למבוגרים : הרומן לצייר את מרג'י וספרי שירה :צלילים שקופים , בקונכיית ידו של האלוהים. ספרים לילדים ונוער : השלג האחרון, מחול השפירית, שליחות מן הקוסמוס כוכב ניצל פעמיים, לאמץ אחות, להציל את רובי, לפרוש כנפיים, מצעד האביב. כתבתי באהבה על כמה מספרי הילדים שלה. ספרי הילדים זכו למקום של כבוד במצעדי ספרים.
פרופסור יקיר שושני נפטר בדצמבר 2025.
