שיר:

דמות / אריאל אש 

 

 

וְלִפְעָמִים לַמְרוֹת שֶׁאַתָּה אֵינֶנּוּ

זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ

אֶת קוֹלְךָ קָרוֹב קָרוֹב, אֲנִי שׁוֹמֵעַ

אֶת חָכְמַת אִמְרוֹתֶיךָ שׁוֹנֶה שׁוּב וָשׁוּב

מרגיש אֵיךְ הַצְּחוֹק מִתְפַּשֵּׁט

לִשְׁמוֹעַ בְּדִיחָה טוֹבָה שֶׁלְּךָ

לִרְאוֹת וְלִצְחוֹק עִם חִיּוּךְ שֶׁלְּךָ

וְהַמַּחֲשָׁבָה מַעֲבִירָה בִּי צְמַרְמוֹרֶת לֹא נוֹדַעַת

אַתָּה פֹּה וּבְעֶצֶם לֹא,

אַךְ גַּם שָׁם, אֵינְךָ לְגַמְרֵי.

דְּמוּתְךָ מִתְנַדֶּפֶת וְחוֹזֶרֶת תְּדִירוֹת

וְאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה...

מֵעֵינַי זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת

אֵיךְ הָלַכְתָּ לִי חָבֵר.

עַל בֶּאֱמֶת וְלֹא בִּצְחוֹק

סְתָם כָּךְ בְּלִי סִבָּה אוֹ הֲכָנוֹת