סיפור:

מעשה בשני חברים / מדרש תהילים מזמור ה

 

תָּנוּ רַבָּנָן:

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנֶּאֱסַר בְּבֵית הָאֲסוּרִים בְּרוֹמִי, וְגָזְרוּ עָלָיו מִיתָה.

בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ: "תֵּן לִי זְמַן שְׁלֹשָׁה יָמִים, אֵלֵךְ וַאֲסַדֵּר אֶת עִנְיְנֵי בֵיתִי וְאֶפְרַע אֶת חוֹבוֹתַי, וְאַחַר כָּךְ אֶחֱזֹר."

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "וּמִי יֵעָרֵב לְךָ שֶׁתַּחְזֹר?"

הָיָה לוֹ חָבֵר אֶחָד, עָמַד וְאָמַר לַמֶּלֶךְ: "אֲנִי עָרֵב לוֹ! אִם אֵינוֹ בָּא – הֲרֵנִי נֶהֱרָג תַּחְתָּיו."

 

יָצָא הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְלֹא הִגִּיעַ, הֶעֱמִידוּ אֶת הֶחָבֵר לֵהָרֵג.

בָּכוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר וְאָמְרוּ: "אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁהֶאֱמִין לַחֲבֵרוֹ!"

 

בִּרְגַע הָאַחֲרוֹן, כְּשֶׁהַסַּיָּף מְנִיף אֶת הַחֶרֶב, נִרְאָה הָאִישׁ רָץ מֵרָחוֹק, בְּגָדָיו קְרוּעִים וְרַגְלָיו מְדַמְּמוֹת, וְהוּא צוֹעֵק: "הַנִּיחוּ לוֹ! אֲנִי הוּא שֶׁנִּגְזַר עָלַיו מִיתָה!"

אָמַר לוֹ הֶחָבֵר: "לֹא אָנִי אַנִּיחַ לְךָ לֵהָרֵג, שֶׁהֲרֵי עָרַבְתִּי לְךָ!"

זֶה אוֹמֵר: "אֲנִי אֵהָרֵג!" וְזֶה אוֹמֵר: "אֲנִי אֵהָרֵג!"

 

תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: "מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֲהָבָה כָּזֹאת!"

קָרָא לִשְׁנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: "פּוֹטֵר אֲנִי אֶתְכֶם מִן הַמִּיתָה, וּבִלְבַד שֶׁתַּעֲשׂוּנִי חָבֵר שְׁלִישִׁי עִמָּכֶם