אַזְכָּרָה / שושנה ויג

 אִמָּא שֶׁלִּי לֹא תִּשְׁמַע

 אֶת הַבְּכִיּוֹת וְהַצְּחוֹקִים

 גַּם אִם נִפְתַּח אֵת מִכְסֶה הָאֶבֶן

 לֹא נִמְצָא אֶת נַפְשָׁהּ

 הִיא טָסָה לָהּ מֵעָנָן לְעָנָן

 סוֹעֶדֶת

 עִם אֵלֶּה שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל עוֹלָמָם

 כֻּלָּם יוֹשְׁבִים לְיוֹם הָאַזְכָּרָה

שֶׁלָּהּ, שֶׁל דּוֹדִי אוֹרִי וְשֶׁל סָבִי נִסִּים

 בָּחֲרוּ לַעֲלוֹת לִישִׁיבָה שֶׁל מַעֲלָה

 בְּחֹדֶשׁ אֲדָר

 צַיְתָנִים

 וּמִשֶּׁנִכְנַס אֲדָר

 אָנוּ מַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת לְעִלּוּי נְשַׁמְתֶּם.