עם צחי מרין מייסד אתר ההנצחה ל-7 באוקטובר ראיון מאת הרצל ובלפור חקק

 

למרות המוות, אילנות היוחסין לא יפסיקו לצמוח

 

שבוע לאחר האסון של 7 באוקטובר 2023, צחי מרין, מהנדס תכנה ישראלי שגר במרילנד (ארה"ב) קיבל עליו ייעוד פנימי: הנצחת הנספים באסון 7 באוקטובר. המניע הראשוני היה כשהתברר לו  שקרובה שלו, רון צרפתי בת 24, נרצחה במסיבת ה"נובה". הוא חש, שהטבח הנורא נוגע בו אישית.

תחילה הוא חשב כמהנדס תוכנה, שמיומן בהכנת אילנות משפחה באתר המורשת המקוון "ג'ני" , להעלות את רון צרפתי לעצי היוחסין של האתר. האתר מכיל מיליונים חובבי גניאולוגיה משפחתית, שהעלו את עץ המשפחה שלהם לרשת, והעצים מתעדכנים יום יום על ידי בני המשפחה. גם אנו, התמסרנו לכך ב-2008 והעלינו את כל בני משפחותינו לענפיה, ומאז כולם ממשיכים לעדכן את עץ היוחסין המשפחתי, ולקבל במייל תזכורות מאתר ג'ני.

 

 

החיבור של צחר לרצח זהבה וזאב הקר בקיבוץ בארי

 

היה רגע של טלטלה אמיתית. כך צחי מתוודה: הוא מספר על הכנת האילנות, וחש שמשהו חסר. לפי עדותו: "באותם רגעים קראתי על רצח זהבה וזאב הקר, מקיבוץ בארי, ורציתי להעלות את עצי היוחסין שלהם". המשימה עברה להילוך נוסף. ונספר כאן איך הוא מימש אותה.

הסיפור שלו הפעים אותנו. חלפו שלוש שנים – ואנו במפגש איתו בירושלים לאחר התכתבות חוצה יבשות. צחי מרין הגיע ארצה למפגש עם בני משפחה. שלושתנו הבנו, שזו ההזדמנות לסגור קצוות, להתעדכן בנושא השליחות שקיבל על עצמו. ואכן זו הייתה שיחה מרתקת על המיזם הענק, שמכיל את 1200 הנספים בטבח, ואת 600 החיילים שנספו במלחמה.

 "ראיתי את טקס הקבורה הזמני בקבוצת שילר, קראתי את ההספד של הרצל חקק ואת השירים שלכם על הטבח, והבנתי את הזיקה המשפחתית. הבת של הזוג הקר מקיבוץ בארי נשואה לבן של הרצל חקק". וכך נרקם הקשר של צחי מרין איתנו.

 גילינו בשיחה איתו גם קשר שיש לנו עם האח של צחי, עופר מרין שהוא מנכ"ל בית חולים שערי צדק. בעבר הופענו איתו בפאנל של רדיו ירושלים, בתכנית של השדרן אלי מתתיהו. אביו של צחי, פרופ' שאול מרין ז"ל היה ראש מחלקת עיניים בשערי צדק, ובשלב מסוים טיפל בבלפור חקק.

השיחה בינינו הייתה המשך לקשר חברי שנמשך מאז טבח 7 באוקטובר,  צחי מרין הגיע לארץ –

וביקש לשוחח עימנו אישית. נפגשנו בקפה "דניה" בירושלים. בעת האסון, הוא ניסה להכניס את הזוג הקר לאתר ג'ני, אך לא הייתה לו הרשאה להיכנס לענפי המשפחה שלנו. הוא מצא דרך להיכנס לאתר ג'ני ולהעביר הודעה פנימית אלינו – המסר הועבר לבלפור חקק. כך נוצר הקשר הראשוני. לאחר שקיבל את ההרשאה, הרצל חקק העביר לו תצלומים של זהבה וזאב, המחותנים שלו, שנרצחו בקיבוץ בארי, וכן חומר רקע על קרוביו היקרים, שנספו באסון הנורא. הרצל סיפר לו שהמחותנים שלו היו יומיים קודם מותם בסוכת המשפחה בירושלים, לחוג את סוכות ושמחת תורה. הם יצאו לקיבוץ בארי, שם ביתם ושם גם נרצחו יחדיו, בחיים ובמותם לא נפרדו.

 

השליחות של צחי מרין לתעד את הנרצחים

 

 

צחי מספר, שקרא בעיתונות עד כמה הציבור הישראלי נרתם לאחר הטבח לעזור למשפחות השכולות וללוחמים בשדה הקרב. "לא יכולתי לעשות דבר למען המשפחות או החיילים ששבים מן הקרבות, אך ידעתי שיש לי ידע כאיש הייטק, ואני יכול לעשות למען הנצחת הנופלים. אני טוב בהכנת עצי יוחסין ברשת. וידעתי, שזו תהיה הדרך שלי והשליחות שלי לתרום לעם שלי".

צחי מרין רתם אליו חברים מתנדבים, שגם הם ראו בשליחות זו עבודת קודש. החברים הם צחי דרור ורוני רבינוביץ מישראל (שהוא מנהל מתנדב באתר ג'ני, וסייע לצחי בקשר עם אתר גניאולוגי זה). זו הייתה משימה קשה לאתר את כל הפרטים, ובשלב הראשון הם העלו לרשת 437 מן הנופלים והנרצחים. עם הזמן הצטרפו למיזם חברים נוספים: דורון לייטנר, שרון רוזוב ואסף פייג.

הם חילקו את האתר לפי יישובים, וכן חלוקה פנימית בין חיילים ואזרחים. חללי ה"נובה" מוקמו בתת אתר נפרד, בתוך אתר ההנצחה.

הם הקימו ברשת אילן יוחסין לכל קורבנות הטבח, ועם הזמן עשו זאת גם לחטופים, שנרצחו. צחי מרין נקשר למשפחתו של חיים פרי מקיבוץ ניר עוז –שנרצח בשבי, כיוון שהוריו של צחי היו מבנדין שבפולין, הקהילה של הוריו. התחבר צחי לקהילות אלה, צחי התמקד בשלב זה בקשר עם הקהילה של הוריו. הוא אכן נשמע נרגש, ובהתרגשות הודה שהחיבור הזה יצר מכוונות מיוחדת.צחי מרין מחובר מאוד לקהילת בנדין, ועקב כך יזם הקמת שלט לזכר סבו יצחק מרין, שנספה בשואה (צחי קשור לסב, ועל שמו הוא נקרא). הוא מספר על  תחנת הרכבת של בנדין, משם הובלו יהודים לגיא ההריגה. סיפור משפחתי זה נשף בעורפו כל הזמן, ואכן צחי ניהל מאבק וזכה לאישור מעיריית בנדין בפולין להקים שלט זיכרון בתחנת הרכבת של העיר.

 

בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו

 

צחי בנה עץ יוחסין לכל אחד מן הנופלים, וגילה לא פעם משפחות, ששָכלו בכל דור נופלים, ובמותם ציוו לעם היהודי את חייו. ככל שמשוחחים עם צחי מרין ועל קורבנות הטבח של 7 באוקטובר, מתעצמת התחושה של "בכל דור ודור קמים עלינו לכַלותנו". שלושתנו יושבים לשיחה על גורל יהודי והלב חש חיבור מיוחד לדורות של העם שידע לשרוד ולשמור על זהות. כל הזמן מרעידה אותנו אמת נוראה: מעציב שיהודים בגולה לאורך דורות נרצחו ללא יכולת להגן על עצמם. ומעציב הוא שכאן בארצנו, הציונות קמה להתגבר על הגורל היהודי, להקים כוח מגן עברי כדי להגן על הקיום הישראלי. הטבח של 7 באוקטובר העלה סימנים קשים של קשר בין הגורל היהודי והגורל הישראלי: יהודים ביום הטבח נהרגו חסרי ישע וחסרי מגן. הטובחים לא שאלו אותם מה דעותיהם, הם היו יהודים  -  ובעיני הטובחים זו הייתה סיבה מספקת לרצוח. המסירות להקים הנצחה לזכרם מרגשת מאוד.

אנו מגלים משפחות, שחוו את השכול לאורך דורות.המקרה המובהק ביותר הוא אל"מ אסף חממי, מפקד מזהיר, לוחם יפה תואר, שסבתו שושנה איבדה אח ב-1962, בן ב-1985 והפעם לגודל שברון הלב איבדה את נכדה אסף חממי שהיה מפקד חטיבה. השמות השונים הדהדו בתקשורת. כולנו עקבנו אחר נפילתו של הלוחם מן הכיפות הסרוגות אלישע יהונתן לובר (בנו של הרב חגי לובר ). היינו בקשרי שיח עם הרב לובר, לראיין אותו לכתב עת 'האומה', ולא צלח בידינו. גם בהכנת אילן היוחסין של  יהונתן לובר, שנפל בדרום עזה, ובמסע העדויות גילה צחי מרין נקודות מרגשות. הוא נחשף לעובדה, כי בני הדוד שלו הלל ויגל יניב, נורו בידי מחבלים בפיגוע ירי בחווארה. מרין הכין את השורשים של כל הנופלים האלה באתר הזיכרון.  תוך כדי החיפוש והמחקר שהוא ניהל, הוא גילה  שלוחם סיירת מטכ"ל הדר קמה מגבעת שפירא נולד ב-1999 ולמד עם הבן שלו באותה כיתה. מרין זוכר אותו, שהוא ומשפחתו גרו תקופה מסוימת בארה"ב לא רחוק מדירת המגורים של צחי מרין במרילנד. הדר חזר עם משפחתו לישראל, ונהרג במלחמה. תוך כדי הכנת אילן היוחסין שלו, גילה מרין שסבתא רבתא שלו שיינה קורנגולד הייתה אחות של ראש הממשלה גולדה מאיר (מאירסון), ששם נעוריה היה מאבוביץ.

 מרין וחבריו הקימו עצי משפחה גם למשפחת סימן טוב, שנכחדה בקיבוץ ניר עוז: תמר ויונתן וכן בנותיהם שחר וארבל והבן עומר- משפחה שלימה נרצחה כולה, ונותרה עתה באילן המשפחה, באתר ההנצחה.כשבודקים את ההיסטוריה, המשפחה היא חלק מן האתוס הישראלי: תמר סימן טוב הי"ד היא נכדתו של זאב חוסני, ממפקדי המוסד לעלייה ב', ששמו ידוע לתהילה במבצעי העפלה שביצע, טרם הקמת המדינה. הוא עסק בהברחת יהודים מחאלב (בסוריה) וכן מליטא ומארגנטינה, מפקד עתיר זכויות. הטבח ב-7 באוקטובר הכחיד משפחה זו.

צחי מרין דבק בהיסטוריה היהודית

צחי מרין מכור לחקר ההיסטוריה היהודית: הוא מקדיש זמנו גם לחקר קהילת בנדין שבפולין, משם עלתה משפחתו. בני הקהילה מרושתים בקשר קבוע ומקיימים כל שנה טקסי זיכרון בפולין, או אירועי זום להנצחת חללי השואה מבנדין. הוא נסע לפולין לבתי הקברות של בנדין ואיתר את אבות המשפחה שלו, שנפטרו לפני השואה, וזכו לקבר ישראל בעיר בנדין. הוא זיהה חמישה דורות של משפחתו בבית הקברות בבנדין.

במהלך השיחה עם צחי מרין, התרגשנו מאוד כשגילינו את משמעות המושג "הבית של פסי", שבו נרצחו בני הערובה בקיבוץ בארי. הם הובלו לבית של פסי, ובתוכם המחותנים של הרצל חקק (זהב וזאב הקר), ושם נרצחו כולם. גילינו בשיחה עם צחי מרין, שפסי היא פסיה כהן, קרובה שלו. פסי מחוברת למשפחת סיטון, מקיבוץ בארי, שהוא מחובר אליה מצד אמו, הקשורה למשפחת סיטון, שעלתה מסוריה (אביו עלה מפולין ואמו מסוריה). היה מרגש לגלות כאן סיפור יהודי: חנה סיטון, אחות של פסי כהן, הגיעה לחגוג עם פסיה (שהתאלמנה מבעלה רפאל כהן, שעלה ממרוקו) שמחת תורה בקיבוץ בארי. חנה אחותה הגיעה עם בעלה יצחק והבן שלהם טל סיטון (יליד ישראל), כולם נרצחו בקיבוץ בארי. והם נרצחו יחד עם זהבה וזאב הקר, המחותנים של הרצל חקק.

בטרם התוודענו לסיפור מותם של זאב וזהבה הקר ב'בית של פייסי' סיפרנו לצחי מרין פרקים מרגשים מסיפור חייהם שלהם.

 

https://m.news1.co.il/Archive/0026-D-163224-00.html

 

זאב וזהבה הקר היו פטריוטים של קיבוץ בארי, מחויבים לתרום לו, חשים שהם חלק מסיפור ציוני גדול ונפלא. זאב הקר בן הקיבוץ מאז היוולדו, ואפשר לראות בו נֵצר לדור המייסדים. זהבה הגיעה כילדת חוץ - וסיפור האהבה ביניהם קשר את חייהם יחדיו - ולצערנו, גם את מותם. בחייהם ובמותם לא נפרדו. קורותיהם מאירים את הכלל, את הקיבוץ. זה סיפור מעורר השראה בתולדות עם ישראל. בשירים של הרצל ובלפור חקק יש תיעוד שירי לחייהם ומותם של הזוג הקר מקיבוץ בארי..

זאב וזהבה היו חלק מתנופת התפתחות של הקיבוץ שהפך לשם דבר באזור הנגב. זהבה תרמה לדפוס בארי, שנחשב לפלא כלכלי בפני עצמו - וזאב טיפח את שדות הפלחה והיה מורה דרך לרבים. בהלוויה ספדו לו והתפעלו מן המסירות לעבודת האדמה, לחיבור שלו לזמן הזריעה, זמן הקציר. כל הזמנים החקלאיים היו חלק מההוויה שלו - ואת המשנה הזאת העביר לבנו חגי שהחל את דרכו בשדות בארי.  זאב זרע את שדות בארי, וקצר שם בדמעה את מותו.

 

 

סיום

ב"בית של פסי" סיימו כולם את חייהם בטבח 7 באוקטובר. זאב וזהבה נלקחו כבני ערובה לבית הזה – וברגע הנורא נרצחו עם בני הערובה ב"בית של פסי".

בתוך הסיפורי המשפחתיים, התברר, שסבא של צחי מרין דויד סיטון (אבא של אמו) התפלל בבית כנסת המתיבתא ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים עם יצחק נבון, לימים נשיא המדינה. צחי זוכר שסבו היה לוקח אותו לפני מלחמת ששת הימים לתפילה בקבר דויד בהר ציון, ומן המצפה של המבנה בהר ציון הוא צופים לעיר העתיקה, שעדיין הייתה תחת הכיבוש הירדני.

לפני מספר שבועות, ביום 7 באוקטובר 2026 יזמנו טקס זיכרון במוזיאון 'מיני נחלאות' לחללי טבח 7 באוקטובר, בסיוע מנהלת המוזיאון נעמה מלאכי.

הצגננו לפני צחי מרין את ספרנו "ניצוצות מגיא צלמוות", מחזורי שירים על טבח 7 באוקטובר. בהקדשה לצחי מרין כתבנו את שבח המיזם שלו, וסיימנוף "שנדע לצאת משבר למרפא, ומחורבן לתקומה". הנה שני שירים מן הקובץ:

 

בלפור חקק:

שַׁבְנוּ לְכָאן עֲבוּר שֵׁם וּשְׁאֵרִית.

וּבַעֲלוֹתִי הֶהָרָה

לָקַחְתִּי אֵלַי לוּחוֹת הָאֲבָנִים

לוּחוֹת הַבְּרִית.

גַּם אִם נָפְלוּ הַשָּׁמַיִם אֶל הַקְּרָשִׁים

נִכְתֹּב עַכְשָׁו שָׁמַיִם חֲדָשִׁים.

 

 

הרצל חקק:

 

מִן הַמַּכְאוֹב וְהַמָּוֶת וְהָאָבְדָן

תָּקוּם גְּבוּרָה לְהַחֲיוֹת עִדָּן.

 

יְנַגֵּן לָהּ בַּפַּטִּישִׁים. הַשִּׁיר הַמְּעוֹרֵר,

מִנִּקְרַת הַצּוּר קוֹל זֶהוּת יְשׁוֹרֵר.