רשימה:

הרהורים על ביאליק וטשרניחובסקי / בנימין אלקובי 

 

כמה הרהורים כלאחר-יד, על-מה מבחינתי בין ביאליק וטשרניחובסקי

טשרניחובסקי היה יותר , איך נאמר זאת ( ותסלחו לי על הביטוי ) - טיפוס יותר 'אנס', יותר 'אלים', יותר כוחני כלפי השירה וכלפי העברית.

ביאליק, שאין ספק היה יותר מוכשר  מחברו, היה יותר טבעי, יותר 'זורם' הן מבחינת השימוש ברובדי השפה העברית - וזאת על-אף שביאליק כידוע מאופיין בשימוש בעברית גבוהה ;  העברית שלו 'גבוהה', אך לא ארכאית - הן מבחינת המשקל, ומכל בחינה אחרת.

החיסרון היחיד אצל ביאליק מבחינת הדיון הפואטי הזה, זו השתפכות הנפש היתרה שלו, יתר רומנטיזציה ( אנא ראו התייחסות של פרופ' גבריאל מוקד, על-כך שביאליק ביחס לספרות האירופאית הרומנטית, היה פוסט-רומנטיקן בספרות העברית המתחדשת ), יתר היפרבוליות ( הגזמה ), אך על-כך בפעם אחרת.

והנה כמה דוגמאות לקביעותי הנ''ל :

בקובץ השירים שלו  על אילאיל ( אגב, מלשון 'אלילה', שהרי טשרניחובסקי היה פנטאיסט ומעין 'פגאני' בהשקפתו על החיים, על היהדות ועל השירה ), בלחנו הידוע והוותיק של שלמה ארצי, אומר הדובר בשיר : ''את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית ! / ... כעקבות בת-גלים על גבי תל-חול / שלאחר הכרית - / ''.

מהו 'כרית',

התדעו ?

'כרית' נזכר פעם אחת ויחידה במקרא, בסיפורי אליהו הנביא, במשמעות של כ.ר.ת. , לכרות, כריתה, כלומר שפל של מי הנחל או של הימה, שעת השפל.

בהמשך מחזור השירים הזה :

''ואולי אין זה מקסם-תמס',

...

ואולי ... אולי - הנה היא האמת,

אמיתת אהבת לב-תם ? וגו' ".

מכיוון שכמו ביאליק, טשרניחובסקי דבק בהברה האשכנזית, הרי 'אמת' , במלעיל, נהגית כמו  * 'אמס', וזה מתחרז עם 'תמס' לעיל.

אך הלא תשאלו, מהו בכלל 'תמס' ?

ובכן, 'תמס' מלשון מסיסות, התמוססות, דבר המתפוגג ואיננו,

אשליה.

  * * *

בשיר הידוע 'שחקי, שחקי על החלומות', המשפט השני פותח בצורת לשון שעבוד : 'זו אני החולם שר'. 'זו', מנוקד שורוק באות וו, במובן של 'זה ש...', 'זה אשר' : 'זה אשר אני שר'.

מלבד הסרבול המיותר והכמעט-שגיאה שבניסוח, מדוע אי-אפשר היה להגיד מראש בפשטות ובישירות : 'זה אני שר' , או לכל היותר, 'זה אני אשר שר' ? !

תשובת טשרניחוסקי הצפויה ( לו היה חי...), שזה נעשה לצורכי המשקל של השורה.

א-פרופו משקל, טשרניחובסקי אנס גם את האלמנט הפרוזודי הזה בתוך שירו.

מכיוון שכדי לשמור על משקל טרוכי שבשורות השיר ( הטעמה / הרפיה, הטעמה / הרפיה ... ), נאלץ, או ליתר דיוק אילץ, במילה 'חלומות' להחטיף ולהניע עוד את החטף-פתח שמתחת ל-ח', ולהופכו לשווא-נע לכל דבר ועניין ! ודוק.

 ***