דניאלה שיינמן – ביקור בגלריה /מארי רוזנבלום
הגעתי למושב מזור, שבסמוך לשדה התעופה, בן גוריון, לבקר בגלריה של דניאלה שיינמן.
לא הכרתיה. ומש"גיליתי " אותה, הבנתי כמה מעניינת ומיוחדת אשה זו.
הסטודיו שלה ענק, האנגר רחב ידיים. עבודותיה מונחות על הרצפה, בדים ענקיים, באורך של 15 מטרים ויותר. על הבדים הגדולים משורטטים קווים שחורים, המצוירים בעזרת עפרון גרפיטי עבה.
מקשיבה לסיפורה, מתבוננת בספר האומנות שלה "מסע עומק אל נבכי החלום", המתאר, בציור, את השינויים שחלו בחייה בתחום היצירה.
מי היא דניאלה שיינמן
שיינמן (ילידת 1947, תל אביב) היא אמנית ישראלית ותיקה, שעובדת בציור, מיצב ווידאו־ארט.
למדה ספרות אנגלית ואמריקאית באוניברסיטת בר־אילן.
למדה במכון אבני בשנים 1972–1975, בין היתר אצל יחזקאל שטרייכמן, משה פרופס, יעקב וקסלר ומשה שטרנשוס.
בדרכה האמנותית עברה כמה מהפכות במהלך חייה:
* בתחילת דרכה ציירה ציורים פיגורטיביים בצבעי שמן.
* בשנות ה־80 עברה, בהשפעת המפגש עם הצייר חיים קיווה, לציור מופשט באקריליק.
* בתחילת שנות ה־90 חל אצלה שינוי דרמטי נוסף: היא כמעט ויתרה לחלוטין על הצבע ועברה לשחור ולבן, גרפיט ועיפרון על בדי קנבס גדולים.
הקו, הסבך והחיבור בין הקווים הפכו למעשה לכתב היד שלה. היא בונה את הקומפוזיציה הגדולה.
בהחלט ניתן לפרשה כסבך, אך, בו זמנית, יכול להיראות כמו:
יער → כלי דם → מערכת עצבים → מוח → רשת → עולם שהולך ומסתבך.
האתר שלה עצמו מקשר בין הדימויים האלה לבין רשתות עצביות, תוצאות בדיקת רנטגן, תאי מוח ומערכת החיבורים ביניהם.
גם היער הפך אצלה למוטיב משמעותי. היא יצרה במשך שנים יערות בקנבס ובנייר, בהמשך, הכניסה לעבודה גם פרספקס, זכוכית וחומרים שקופים.
במיצב הווידאו שלה הצופה אינו רק מסתכל על היצירה מבחוץ — הוא נכנס לתוכה, מוקף בהקרנות, והופך במידה מסוימת לחלק מהמיצב.
היא הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו”ל, בין היתר ב:
* מוזיאון לודוויג בקובלנץ, גרמניה.
* המוזיאון הפתוח תפן.
* מוזיאון ישראלי לאמנות ברמת גן.
* מוזיאון חיפה לאמנות.
* גלריה גורדון בתל אביב.
* Mark Gallery בניו ג’רזי.
* Morgen Contemporary בברלין.
עבודותיה נמצאות גם במרחבים ציבוריים, בהם: שיבא תל השומר, היכל התרבות מאיר ניצן בראשון לציון ו־Plaza Hotel בניו יורק.
ב־2019 נבחרה להציג בביאנלה הבינלאומית השמינית לאמנות בבייג’ינג, שהתקיימה במוזיאון הלאומי הסיני לאמנות.
שיינמן תרמה מיצירותיה גם למרכז הרפואי בגליל.
עבודותיה מוצעות דרך גלריות ומכירות אמנות, כולל סדרות של Venus ויצירות מופשטות ובמכירות פומביות.
עד כאן.
כאמנית, כל כך מוכשרת ומשתנה כל העת, נשארות כמה שאלות פתוחות.
בחרתי לא להפנות שאלות אלו לאמנית, אלא, להמתין בסבלנות.
לבחון אומנותה למשך שנים קדימה.
אשתף כמה מהרהוריי כאן:
* למה היא בחרה דווקא בשחור, לבן וגרפיט?
* מה מושך אותה שוב ושוב אל הסבך, הרשת, הקו והחיבור? מה היא רואה במוחה?
*האם יש בעבודות שלה ניסיון לסדר את הכאוס, או דווקא לקבל אותו?
* מה קורה לשיינמן בעומדה מול בד לבן וריק לפני שהיא מתחילה לצייר?
* מה משתנה באמנות כשחיים משתנים? מלחמה? גיל?
אכן למדתי ונהניתי.
מארי
Marie
"בכיוון הרוח"
