הסיפור הופך לצבע עם הרי לנגבהיים /ראובן שבת
הרי לנגבהיים אמן, צייר, מדען, מנהל בכיר בתעשית הביוטכנולוגיה הישראלית ויועץ מבוקש בהייטק הישראלי. בצעירותו בשוויץ למד אצל המאייר והגרפיקאי הנודע אלכס דיגלמן שעבודותיו הגרפיות מפורסמות בכל העולם. "דיגלמן אמר לי אל תפסיק לצייר. גם אם תבחר מקצוע אחר לפרנסה. “את כל הרישום למדתי אצלו. ישבנו ביחד המון בחוץ בטבע, והוא לימד אותי להסתכל לעומק על מה שאני רוצה לצייר, להבין את המימדים, ליצור את הקומפוזיציה על הדף, לעבור על הניר בעיפרון ואז בטוש וצבע". לנגבהיים מספר שמאוחר יותר בזכות ספריה של אלזה לסקר שילר נפתח בפניו עולם הדמיון וחילחלה ההבנה שלא חייבים רק להסתכל על משהו פיזי ואותו להעביר לדף אלא אפשר לצייר את מה שרואים בעין הפנימית. "התובנה הזו איפשרה לי ללכת לכיוונים אחרים.".
ספר מעט על עצמך ומדוע בחרת בציור דווקא
נולדתי 1948 בציריך שווייץ.
הסבא מצד אבי הגיע אחרי מהפכת 1905 לשוויץ מרוסיה, בולשביק שהפך להיות סוציאליסט והמציא את השם לנגבהיים לטישטוש ולהתחלה חדשה.
הסבא מצד אמי (מייזלס) ערק מצבא אוסטריה-הונגריה, בא לשווייץ לפני מלחמת העולם הראשונה, מזרחיסט ציוני מודרני שידע עברית על בוריה, קרוא וכתוב. גדלתי בבית דתי מודרני, חיים בורגני שווייצרי שלא משתווה לחיים בארץ אחרת. הורי, שהתפרנסו ביחד בעסק עצמאי ממסחר בגדים, נתנו חינוך ציוני ותמכו בעליה של הבנים למרות שהם כל החיים רצו לחיות בציריך. אחי ואני עלינו לארץ ישראל כמעט באותו זמן והקמנו שבט לנגבהיים בארץ.
עליה
לארץ הגעתי לבד לשנת שירות והכשרה ב-1967, כמה חודשים אחרי מלחמת יום הכיפורים, למכון למדריכי חו"ל. חצי שנה לימודים בירושלים, וחצי שנה עבודה בקיבוץ סעד בעוטף עזה. דיברתי שוויצרית, גרמנית, צרפתית, אנגלית, אבל לא עברית. למדתי עברית מדוברת בשנה הזאת. חזרתי לשווייץ ללימודים באוניברסיטה ולתרום לקהילה היהודית לכמה שנים. עליתי בשנה 1973 כמה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים לרחובות.
אני תושב רחובות מאז.
לימודים
1968-1973 תואר ראשון ושני בכימיה ביולוגית במכונים טכנולוגיים פדרליים ETH ציריך שווייץ.
1973-1977 דוקטורט Ph.D באימונולוגיה כימית במכון וייצמן למדע רחובות.
1978-1980 השתלמות במכונים לאומיים לסרטן NCI/NIH בת'סדה מרילנד ארה"ב.
קריירה
הרקע המקצועי שלי כולל למעלה מ-30 שנות תפקידי ניהול בתעשיית הבריאות והביוטכנולוגיה בישראל, החל ממנהל מחקר ופיתוח, סמנכ"ל תפעול ועד מנכ"ל, בחברות הזנק, חברות קטנות ובינוניות בשלבים מוקדמים, בבעלות ציבורית או פרטית, ובחברות בנות מקומיות של חברות תאגידיות גלובליות.
מ-1999 הייתי גם מרצה ליזמות (משרה חלקית), במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה ע"ש אפרים קציר במכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל, ובמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב .משנת 2010 מרצה בכיר וחבר סגל (בבראודה, בחצי משרה).
קשר לציור
כל חיי ציירתי בעט טוש, בצבעי מים Aquarell, ובצבעי Guache.
מורי העיקרי בציריך בשנות הששים (תיכון) היה Alex Walter Diggelmann . הוא ידוע גם מחוץ הגבולות שווייץ על אומנות הגרפי שלו (ראה וויקיפדיה). הוא לימד אותי חמש שנים רישום בעיפרון וטוש, בסטודיו, ובעיקר בחוץ - בטבע, בכל מקום, בכל שעה, בכל העונה ובכל מזג אוויר, רישום מהיר, והוספת צבע. והוא אמר לי כשעוד הייתי ב-Gymnasium בציריך: "אל תפסיק לצייר, גם אם תבחר במקצוע אחר לפרנסה."
כך עשיתי - בכל הקריירה כמדען, בתעשייה, בשעות הפנאי, ציירתי ואיירתי, בנסיעות ובטיולים ציירתי רישומי נוף, בבית איירתי סיפורי תנ"ך.
קשר לעגנון
לפני 10 שנים פרשתי ממחקר מדעי, וניהול עסקים בחברות ביוטכנולוגיה גדולות וקטנות, וגם פרשתי מהוראה כחבר סגל במכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל.
חיפשתי משהו אחר מציור נופים או לאייר סיפורי תנ"ך.
חיפשתי סיפורים שכתובים על ידי סופר בן אדם Mensch - ,
לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ או נביא, לא אמוני....
סיפורים שכתובים על ידי סופר אדם.
חזרתי לש"י עגנון שאני מכיר כבר מגיל 19.
מאת סבי שידע עברית על בוריה ירשתי כל סיפורי ש"י עגנון, הוצאה המקורית שוקן תרצ"ד 1931 ברלין (הודפסה בלייפציג בעברית) וספרים אחרים. בשנה הראשונה שלי בארץ (1967) קניתי את שבעת הכרכים של "כל סיפוריו של עגנון – הוצאת פרס נובל 1966. מאז למדתי להבין את השפה של ש"י עגנון. החלטתי לפני עשר שנים לצייר את סיפורי עגנון.
ציור הראשון היה : וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר. ציור הבא היה: סיפור פשוט : העיירה בוּצַ'אץ' שבה מתרחשות העלילות, היא השטייטל בו עגנון נולד וגדל;
אבל - איך אני מצייר את בוצ'אץ' בלי שראיתי את בוצ'אץ'? זה לא כמו לצייר מקומות בסיפורי התנ"ך, את נינווה או שושן הבירה או אפילו את גן עדן, למקומות בתנ"ך היה לי חופש ביטוי בציורַי, אין איש שהיה שם, וחזר, וחי.
אבל את בוצ'אץ' אפשר לראות גם היום.
הצטרפתי עם אשתי ב-2017 למסע מרתק לגליציה במסגרת "בית עגנון"; ושם נחשפנו לנופי המולדת של עגנון, תיפאורתם של האירועים בסיפורים שנמצאים בתמונות.
את הסגנון של ציורי, האנשים בלי פנים, ייחודי.
סיפור = תמונה, שמספרת סיפור אחד/אחר של תנ"ך
או של ש"י עגנון שהוא כתב, ערך, ופרסם מן השנה 1908 עד 1970.
שם הסיפור כתוב בתמונה.
בנייה התמונה/קומפוזיציה: אני קורה, עובר על כל משפט בסיפור וכותב באקסל.
מוציא את המשפטים שאפשר לצייר, מצייר בטוש Indian ink.
לא קורא ספרות משנית או מחקרים על עגנון – רק מה שהוא כתב וערך כשהוא חי.
אני מוסיף צבעוניות חזקה (מושפע מפוביזם, אקפרסיוניזם), בצבעי Guache, Aquarell
מה מייחד את התערוכה הזאת?
בתערוכה שנפתחת ב- 9.10 יש 24 תמונות סיפורי עגנון , לרוב 50X70 או 70X50
וגם 8 תמונות של סיפורי התנ"ך ושתי תמונות אחרות שלא היו בתערוכות קודמות.
קווים מאפיינים עיקריים בציור שלך, האם יהא נכון לומר שהוא ציור נאיבי פיגורטיבי או שיש לו היבטים נוספים
אפשר להגיד שזה ציור פיגורטיבי.
אולי לתמונות שלי מסיפורי התנ"ך היית יכול להשתמש במילה נאיבי.
אבל זה לא נכון להשתמש במושג נאיבי לתמונות של סיפורי ש"י עגנון. מפני שבתוך הציור יש עבודה מדעית לחפש את האור והצבע במה שכתב עגנון בשחור לבן. לכל תמונה של עגנון ההכנה של הקומפוזיציה של לוקחת חצי מן הזמן. וכל זה לפני שציירתי נקודה אחת על הנייר.
התמונות הן פירוש וויזואלי של הסיפור. זה ייחודי.
הציורים שלך הם אמוניים? מעצם התבוננות על מעשי אדם ובריאה בשילוב הממשות שלהם כמובן?
עגנון היה בן אדם מורכב.
רוב סיפורים של עגנון לא אמוניים ergo - רוב התמונות שלי הם לא אמוניים.
אפשר להסביר בזמן שנעמוד לפני התמונה.
הצייר הנודע שלום מושקוביץ (השען) שחי ועבד בצפת, מקביל במידה מסוימת לסגנון שלך, האם לדעתך קיים חיבור אמנותי משמעותי כאן היות ושניכם אמוניים וכך גם היבטים בולטים ביצירות שלכם?
הביוגרפיה של שלום מושקוביץ (השען) והביוגרפיה שלי שונות. הוא התחיל צייר בגיל ששים וצייר אמנות נאיבי וגם אמוני.
אולי לתמונות שלי מסיפורי התנ"ך היית יכול למצוא הקבלה מסוימת בסגנון לשלום מושקוביץ,
אבל ממש לא לתמונות של סיפורי ש"י עגנון.
קשה להשוות את תוכן התמונות של שלום מושקוביץ עם תוכן תמונותי של סיפורי עגנון.
גם עגנון לא היה אוהב את זה.
מי הם שלושת הציירים החשובים מאי פעם ומדוע
מיכלאנגלו, פיקאסו, אגון שילה,
בן האדם במרכז הציור, רב-גווניות של עבודות, בחירת צבע
אם היית נקלע לבקתה בודדה על הר לחצי שנה אלו שלושה מציוריך היית לוקח איתך
הנרות, בדמי ימיה, המנין
