על הספר שדים כרך ב' עם שמחה חבושה /ראובן שבת
שדים" כרך ב' יוצא לאור:
ארבע שנים לאחר שראה אור הכרך הראשון, יוצא לאור גם כרך ב' המהווה את החוליה האמצעית בפרויקט סיפורי-עיוני בן שלושה כרכים מאת שמחה חבושה. כרך ב' מבקש להסיר את הלוט מעל תופעה שרבים נרתעים מלעסוק בה בשל הגדרתה כמיסטית וקשה לאימות, ולעגנה במציאות הממשית באופן המעורר מחשבה. שמחה חבושה, בעל תואר שני בפסיכולוגיה,בתחומים של תפיסה, קשב, שפה וזכרון, מתגוררת בתל אביב.
מה הביא אותך לכתוב על נושא כה טעון, מורכב, מרתק.
בשנת 1984 מכרתי דירה שהייתה בבעלותי בירושלים ורכשתי תחתיה דירה בתל-אביב. כעבור כחצי שנה מאז רכישתה, אחת השכנות שאני מכנה בספר "השכנה מדירה 3", החלה לנהל אחריי מעקב באמצעות שיח טלפתי אובססיבי שהתקשיתי לחמוק ממנו, ובהנכחת האנרגיות שלה בסביבתי. והדבר טרד מאד את מנוחתי.
בחפשי הסבר לתופעה ובעיקר דרכים לפטור את עצמי מהמועקה שנלוותה לה, הלכתי לשמוע הרצאה במרכז לרפואה אלטרנטיבית שעסקה בשיטות טיפול, ובמהלכה המרצה אמרה כי במאגיה השחורה ישנם מצבים בהם אדם אחד תופס עם האנרגיות שלו את מקומו של אדם אחר ו"שאז הכל יכול לקרות". דברי המרצה היו עבורי קצה חוט שכיוון אותי לחקור את התופעה בעולם המיסטי, וכשהגעתי לספרות העוסקת ב"שדים" ו"רוחות" במסורת היהודית ובמסורות של דתות אחרות, הופתעתי לגלות כי אכן חוויותיי דומות למה שהן מתארות.
במה בעצם עוסק הכרך השני של "שדים"
שני הכרכים מורכבים משמונה שערים, ארבעה בכל כרך. בעוד ששני השערים הראשונים שבכרך א' מגוללים את קורותיי מאז רכישת אותה דירה, ובכלל זה דיווח על חוצנים שהחל משנת 2001, מנהלים איתי שיח טלפתי. השער השלישי והרביעי בכרך א' דנים בחברת הרוחות הרעים, ובאופן הזקתם.
השער החמישי שפותח את כרך ב', מתאר אירועים שבאופיים נושקים למה שמכונה חזיונות שקרו לי ולאנשים אחרים, ושממשותם לא ברורה.
השער השישי עוסק במשק האנרגיה בגוף ובתהליכים עצביים שההתערבות בהם עלולה לפגוע ביכולתנו הגופנית, והחשיבתית.
בשער השביעי יש סקירה היסטורית של המושגים "שטן" ושדים בתרבויות המונותיאיסטיות: ובאופן ראייתם גם בתרבויות המזרח. השער דן גם בתופעת כתות השטן בחברה המודרנית.
השער השמיני מוקדש כולו לחוצנים, הן אלו שמתקשרים איתי, והן אלו שקשורים בתופעת העב"מים בעולם ובישראל. פרק מיוחד עוסק באתגר שתופעת הרוחות הרעים והחוצנים מציבה בפני האבחון הפסיכיאטרי הרואה בשמיעת קולות אינדיקציה לקיומה של מחלת נפש ותוצר של מוח חולה ואינה מכירה בהיתכנות קיומו של גורם חיצוני שמצליח לחדור אל מוחם של אנשים ולהעביר אליהם מסרים.
בהקשר זה ניתן לעסוק בגורלה הטראגי של הסופרת הבריטית וירג'יניה וולף, שבמכתב שהותירה ציינה כאחת הסיבות להחלטתה להתאבד את העובדה שהחלה לשמוע קולות, שהיא חוששת שמא תשתגע, ושהיא מתקשה להתרכז (ויקיפדיה, הערך וירג'יניה וולף).
לדידם של ספקנים – שדים, חוצנים ואולי שאר מרעין בישין אינם בנמצא והם תולדה של דמיון פורה, אמונות טפלות ופחדים שלא טופלו כראוי. מה היא תשובתך אליהם?
ידועה ביהדות המחלוקת בין הזרם הרציונאליסטי שנציגו הבולט הוא הרמב"ם שסבר כי הכשפים והקמעות הם הבל הבלים וכי יש לנהוג לפי המדע וההיגיון, וכי עמדתו קוממה את הזרם המיסטי – אנשי הקבלה. לדעתי הפער בין העמדות נעוץ בעובדה שאם הרוחות הרעות אינן מנכיחות את עצמן בקרבת אדם, אותו אדם לא יבחין בהן וגם לא ידע דבר על קיומן ובפגישתו עם אנשים הטוענים לקיומן הוא עלול להיכנס לקונפליקט: האם להאמין לחושיו, או שמא לחושיהם של אנשים אחרים. ייתכן שהרמב"ם והסוברים כמותו, לא הבחינו בסביבתם בנוכחותן של אנרגיות זרות, ופטרו את העניין כלא רציני. הפולמוס ביהדות ימה"ב היה כל כך גדול, עד כי ב-1233, כ-29 שנים לאחר מות הרמב"ם, מתנגדיו בקהילה היהודית פנו לאינקוויזיציה וזאת שרפה את ספריו (יש האומרים שרק הוטל איסור על העיון בהם).
בסופו של דבר ביהדות גבר הזרם הקבלי על הזרם הרציונליסטי, ולדעתי טוב הדבר שכך; אמנם עלול שאנשים הספונים בהיכלי שן, אינם חשים בנוכחויות מזיקות, רבים הם אלו החשופים להן וטוב שחכמי היהדות המשיכו לעסוק בנושא, ואף מצאו לחלק מהבעיות פתרונות.
הרבה נכתב על כך, מה הם רוצים בעצם מאיתנו?
דעתי בנושא מסוכמת בשני כרכי "שדים"; האנשים שבכלל המזיקין פשוט רוצים לחלוק איתנו את משאבינו, הם גונבים אנרגיות ונעזרים ביכולותיהם האינטלקטואליות של זולתם, וכשהם מצליחים בכך, הם מתפקדים ברמה הגבוהה בהרבה ממה שיכולותיהם הטבעיות מאפשרות להם. המזיקין האלו הם סוג של טפילים. לגבי המזיקין שלטענתי הם חוצנים, השאלה הרבה יותר מסובכת. אלו שמתקשרים איתי מדברים אפילו על הרס העולם. ביהדות ובנצרות משתמשים בביטוי "הפרת רצון האל".
למה בעצם הם עושים את זה, מה מניע אותם?
לגבי האנשים שבין המזיקין הדבר ברור, מידע שמתקבל בעת הצורך מאדם אחר הוא לפעמים דבר שלא יסולא בפז. תאר לעצמך שבדרך כלשהי רכשת לעצמך גישה אל מוח זולתך, וכשבמהלך שיחה נשתכח ממך התאריך בו אירעה המהפכה הצרפתית, אתה מגיע אליו ברוחך ומבקשו לומר לך, ומקבל מייד את התשובה: 1789? או היה ואתה מתלבט בין שתי הצעות עבודה, ואתה יכול לקבל באופן טלפתי-מיידי עצה מאדם בכיר מאד שאינו נמנה עם מכריך?
ברשת טלפתית שמתנהלת בין עמיתים, הדבר מאד שכיח, הבעיה היא, שאנשים שהם רוחות רעים וסורחים, מצליחים להשיג שיתוף פעולה כזה גם מאנשים זרים, שהם למדו כיצד להנגיש אליהם את שאלותיהם.
לגבי החוצנים שבין המזיקין הבעיה יותר מורכבת, שמעתי אותם אומרים כי ברצונם להשמיד את העולם, ואולי התכוונו לחברה האנושית? מצד שני עלול שבנזקים שהם גורמים לנו הם דוחפים אותנו לשיתוף פעולה ולניהול קשרים גלובליים, שבאמצעותם מעשי השיסוי שהם מפעילים על פרטים וקבוצות בחברה האנושית, יפסיקו להיות יעילים, והחברה תלמד לפעול באופן הרמוני שיחלצה מכל מיני צרות, ותתאפשר הקמת פרויקטים עתירי משאבים. התנהגות החוצנים מאתגרת את הערכים המוסריים, את היחסים בין האנשים בחברה, ואם נלמד דרך להתגבר על הנחיותיהם המטעות, אין סביר שמספר המחלוקות בעולם יקטן.
האם הספר הוא גם ספר מחקרי דידקטי?
תצפית נחשבת זה זמן רב לאחד מכליו של המבקש לחקור נושא כלשהו, בעיקר בשלבי המחקר הראשונים. תצפית בדבורים ליד מכוורת, עשויה לשמש נקודת מוצא לחקר תנועתן כתלות במועד פריחתם של צמחים. חוקרים עשויים לבדוק את השפעת סידור מוצרים בחנות על ידי צפייה בכיוון תנועת הקונים. רופאים עשויים לצפות בהתנהגותם של חולים לפני עשיית שימוש בתרופה חדשה.
מבחינה מדעית "שדים" מתבסס על תצפיות שערכתי במידע שהגיע אליי בערוץ הטלפתי, ובשינויים שחשתי בזרימת האנרגיה בגופי ובסביבתי. אך בעוד שהתצפיות בדבורים ניתנות לצילום ולהפוך לכאלו שניתן להנחילן לצופים נוספים, את החוויות מעולם הטלפתיה והאנרגיה קשה לשתף עם אחרים והדבר מחליש את הטענות המתבססות עליהן.
לדעתי כאשר אותן טענות מגיעות ממקורות שונים, אנשים צריכים לתהות שמא בכל זאת יש בדברים משהו וכי אולי מדובר באירועים אמיתיים אך שעדיין איננו יודעים כיצד לתעדם. סביר שבעוד מספר שנים ייוצרו מכשירים המודדים שינויים באנרגיות הנעות בסביבתנו, ואף תאותר חתימה של אנרגיה המיוחדת לכל אדם ואדם בדומה לטביעת אצבעות. סביר גם שהמחקר הטלפתי יחל להניב תוצאות חיוביות ברורות.
ישנן דמויות מאיימות במיוחד בקרב השדים/החוצנים וכל השאר, האם הם בסביבתנו?
מצאתי שביהדות מוזכרים בעיקר שני שדים: אשמדאי – מלך השדים, ולילית מלכת השדים, אשתו. באופן מפתיע החוצנים שמתקשרים איתי הם בעיקר זכר ונקבה. והשוואת דמויותיהם עם השדים המוזכרים במסורת, מגלה דמיון רב ביניהם: החוצן דומה לאשמדאי, ואילו החוצנית מזכירה את לילית. שניהם מתקשרים איתי כמעט מדי יום והיכרותי עימם מחזקת את הדעה שהשדים שהמסורות מדברות בהם, הם בעצם נוכחות חוצנית שמלווה אותנו עוד מהעת העתיקה. דעה זאת מוצאת לה סימוכין גם בסדרה: "חייזרים מהעבר הרחוק" ששודרה עד לא מכבר בערוץ ההיסטוריה.
האם הם פושטים צורה ולובשים צורה, מה הם יותר זכרים או נקבות?
אחד הנזקים הגדולים ביותר שהרוחות הרעים ובעיקר החוצנים מסבים, היא זריעת סכסוכים בין אנשים ואוכלוסיות, והם משיגים זאת על ידי שיבוש התקשורת ביניהם אם על ידי הפרעה לשיחה, ואם על ידי ניהולה במקומם; כשהחוצנים לוקחים חלק בשיחות תוך התחזות לאנשים, המשתתפים האחרים יטעו לחשוב שהתשובות שניתנו או הדברים שנאמרו, יצאו מפיות עמיתיהם לשיחה – וכמובן מעשה זה שלהם, הכרוך בהחלפת זהות לזמן מה, מבלבל ומזיק מאד.
לשאלת סטטיסטיקת המגדר, מצאתי שלרוב מדובר בנשים. וכאלו היו גם דברי חלום שחלמתי שתוכנו מובא בהקדמה לחלק הראשון. גם בסקירה ההיסטורית נמצא שביהדות מדובר בעיקר במכשפות, ובנצרות בעת ציד המכשפות שהתנהל במאות הראשונות של העת החדשה: ה-15, ה-16 וה-17 מספר הנשים שהואשמו בכישוף עלה בהרבה על מספר הגברים.
אנתרופולוגים רבים ברחבי העולם לא ממש הכחישו מעולם את קיומם של ישויות אפלות, אפילו קרל יונג לא ממש ביטל אותן לחלוטין בתורתו הפסיכולוגית, וכמדומני גם לוי שטראוס מהצד האנתרפולוגי לא נתן מעולם תשובה חד-משמעית ומבטלת, מדוע לדעתך זה כך והאם ישנה הקבלה בין מחקרייך למחקרים אנתרופולגים בתחום?
אינני בקיאה בספרות ובמחקר האנתרופולוגי, אולם בקריאה בויקיפדיה מצאתי כי אדווארד טילור, אחד מאבות האנתרופולוגיה שחי בבריטניה בשנים 1917-1832 והושפע מצ'ארלס דארווין, טען כי: האמונה ברוחות היא המקור המשותף לכל הדתות, והקרבת הקורבנות נועדה להזנתן, לדעתו, כאשר האדם הפך ליותר אינטליגנטי וליותר הגיוני, אמונה זאת החלה להיתפס כאמונה טפלה ואט אט נזנחה. בהמשך לגישתו, האנתרופולוג הסקוטי ג'יימס פרזר טען להתקדמות הדרגתית מהאמונה במאגיה להתפתחות האמונה הדתית ולבסוף להבנה המדעית. לכך כדאי להוסיף כי צריך להגיע שלב בו המעגל ייסגר וההבחנה הסובייקטיבית בקיומן של נוכחויות רוחניות תצליח להימדד ולהיבחן באמצעות מכשירים אמינים כך שיהיה ניתן להופכה לברת תצפית במובן הרגיל של המילה
האנתרופולוגית האמריקאית טניה לורמן, שהשוותה את שמיעת הקולות בחברה המערבית לשמיעת הקולות במערב אפריקה ובהודו, טוענת כי 'הקולות' בחברה המערבית אכזריים מאלו שבחברות הפחות מפותחות ודוגלת בגישה טיפולית הרואה בשמיעת הקולות לא בהכרח תקלה של המוח. לורמן מדווחת כי מפגשים טיפוליים בהם שומעי קולות למדו להתמודד עם הקולות ולהשיב להם כאילו הם קולות של ממש, הועילו לכל המשתתפים, וכי חלקם אף הצליח להשתחרר מהקולות לגמרי.
עיון בקורות חייו של קרל יונג מגלה כי אמו טענה שביכולתה לתקשר עם ישויות מיסטיות וסביר שהדבר השפיע על גישתו ופיתוח מושגים כמו הלא מודע הקולקטיווי.
למה המדע והמקובלות הפסיכולוגית פוחדים בעצם לדבר על שדים?
הפסיכולוגיה המודרנית חותרת להיחשב למדע המשתמש בשיטות מדעיות לגיבוי טענותיו כמו: יכולת לתצפת על הגורם הנחקר, ולמדוד את השפעתו. דבר זה עדיין נבצר מיכולתם של הטוענים לקיומן של השפעות פאראפסיכולוגיות. אך בשל יציבות הטענות לקיומן של השפעות כאלו, על המדע לתת להם אשראי, ולחפש שיטות להוכחתן.
יהיה המשך למחקר, היינו שדים כרך ג'?
הנושא העיקרי שהיה בכרך ב' של המהדורה הראשונה וחסר במהדורה השנייה, קשור באופן בו ניתן להתמודד/להילחם בתופעה. הואיל ובדרך כלל מדובר בהשפעה פסיכולוגית המושגת באמצעות חדירה אל המודעות, הדרך העיקרית היא להימנע מלתת לאותם אנשים וחוצנים להיכנס אל סביבתנו, ואם הם מצליחים לעשות זאת, למזער את נזקה של אותה כניסה ולסלקם. בעיקרון התשובה נמצאת במעטפת חברתית טובה ומגוננת, וכמובן תעסוקה שמפעילה את המוח ברמה שלא מתירה כניסת גורמים אחרים.
נושאים אחרים שאני מתכוונת לדון בהם בכרך ג' יהיו: גירוש שדים, הדת כנותנת מענה לתופעה, התגלויות, תקשורת עם עולם המתים ועוד. אנסה גם לבסס את הטענה שהוצגה בכרך ב' לפיה אירועים היסטוריים התרחשו בשל מעורבות חוצנים.
