שיר:

קוֹלוֹת נִסְתָּרִים \אדואר גרניה מצרפתית חנניה ריכמן

 

 

הַטֶּבַע מַדְרִיךְ – וְכָל רֶגַע תָּחוּשׁ

קוֹלוֹ הַלָּחוּשׁ.

 

כּוֹכָב שֶׁבְּלֵב הָרָקִיעַ יִזְרַח,

 

אוֹמֵר: “הֱיֵה זַךְ!”

 

וְנֶשֶׁר, הָעָף בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

 

אוֹמֵר: “הֱיֵה רָם!”

 

 

דְּבוֹרָה הַטּוֹרַחַת לְמַעַן הַכֹּל,

 

אוֹמֶרֶת: “עֲמוֹל!”

 

וְעֵץ, הַמַּצִּיעַ פְּרִי־חֶמֶד לָרֹב,

 

אוֹמֵר: “הֱיֵה טוֹב!”

קְנֵה־סוּף, הָרוֹכֵן תַּחַת סַעַר זוֹעֵם,

 

סָח: “דַּע לְרַחֵם!”

 

וּפֶרַח – בְּרֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַטּוֹב –

 

סָח: “דַּע לֶאֱהוֹב”!"

 

 

נָהָר, הַשּׁוֹמֵר אֲפִיקוֹ מִסְּטִיּוֹת,

 

סָח: “דַּע נָא לִחְיוֹת!”

 

וְכָל עֲלֵה־סְתָו הַנּוֹשֵׁר בְּעַצְבוּת,

 

סח: “דַּע גַּם לָמוּת!”

 

 

*

 

וּדְבַר כֻּלָּם יַחַד, עַל אַף יִחוּדָם:

 

“הֱיֵה נָא אָדָם!”