על הסרט עצמאות/חגית בת אליעזר
הסרט "עצמאות" של משה רוזנטל קיבל 16 מועמדויות לפרס אופיר: 6 לכל 6 השחקנים הראשיים, 10 – לעשייה הקולנועית, כולל הסרט הטוב ביותר. הסרט זכה בכל ה-10 האלה, ולא בפרסים על המשחק. אבל השחקנים מעולים! כל אחד מהם!
משה רוזנטל, יליד 1985, חוזר לחולון ילדותו. השנה היא 1987. בועז, גיבור הסרט, הוא בן כמעט 13, מתכונן לבר מצווה. בועז הוא בן-דמותו של רוזנטל, אך גדול ממנו ב-9 שנים. לבועז 2 אחיות גדולות איתן הוא חולק חדר. בועז קרוב לאמא, אפילו קרוב מאוד: הוא עושה לה עיסוי בגב הכואב שלה, עליו היא מגיבה באנחות עונג.
השחזור התקופתי מצטיין בצבעוניות, בתסרוקות מנופחות של נשים ובשירים של אילנה אביטל – אחד הסמלים הבולטים של התרבות הישראלית של שנות ה-80, וגם של שנות ה-90, בהן גדל משה רוזנטל עצמו. אפילו פוסטר גדול של אילנה אביטל תלוי על קיר הארון. בועז מתאמן על הופעת ליפסינק לשיר שלה "קלף חזק" לקראת חגיגת בר המצווה שלו. אילנה אביטל נכחה בהקרנת הבכורה של הסרט, והוזמנה לבמה כאורחת כבוד. בתום ההקרנה חולקו לקהל פוסטרים שלה, שעליהם חתמה למעוניינים.
בועז מעריץ את אביו, הדמות הגברית היחידה במשפחה מרובת הנשים, ונהנה מזמן האיכות אתו. בועז משתף את אביו בבושה מהגוף הילדי שלו, שלא מספיק מפותח לגילו, ומספר על כך, שהילדים בבית הספר מקניטים אותו ומכנים בצורה מעליבה "ציפלון". האב תומך בבנו, מספר שגם התפתח יחסית מאוחר, ומרגיע אותו, שיהיה בסדר עם הזמן. האידיליה הזאת מתרסקת בבת אחת.
1987 – שנת אימת האיידס, שנדונה בחדשות, בעיתונים. בועז מגלה, שאביו מקיים יחסים עם גברים. בועז מזועזע, מבוהל. ההומופוביה חריפה, על רקע המחלה הקטלנית. בועז מספר לבני משפחתו, ובכך גורם לגירושו של האב מהבית. זהו, אין אבא, בועז נשאר בחברת נשים. ההתבגרות כך עוד יותר קשה.
מסיבת בר מצווה מתקיימת, כשהאב מחוץ לאולם, מנודה. סצנת המסיבה מצולמת כך כל יפה! בועז אוהב מוזיקה, גם יוונית. הוא רוקד עם אימו במסיבה. זה מזכיר את הריקוד היווני שמסיים את "קריוקי" – סרט הביכורים של משה רוזנטל משנת 2022. הריקוד היווני של בועז הצעיר חוזר בהבזקי הזיכרון של בועז הבוגר בהמשך של "עצמאות", שמתרחש בשנת 1996.
הכעס הגדול הראשוני, השנאה, שבועז חש כלפי אביו עם הגילוי בשנת 1987, השתנו עם השנים לצער על ניתוק מאביו, אשמה מתמשכת על פירוק המשפחה. בועז בן ה-22 בשנת 1996, יוצא למסע חיפוש אחר אביו, כדי להירגע, להגיע לפיוס. בועז מצליח בכך. המפגש המחודש עם האב מביא להבנה ולחמלה.
לאורך השנים המשפחה עוברת משברים כלכליים, אך הבעיות הבוערות נפתרות, והיא מצליחה להתאושש. בועז מתקבל ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ומוצא דרך לממן את הלימודים. משה רוזנטל שומר על רמה של מתח, ודאגת הצופים לגורלם של בני המשפחה לאורך הסרט, אך הוא אוהב את דמויות וחומל עליהם: הסיכונים אינם מתממשים.
את בועז הילד מגלם באמינות וברגישות יאיר מזור, שזהו התפקיד הראשון שלו בקולנוע. את בועז הבוגר משחק עידו טאקו, הכוכב העולה בקולנוע ובתיאטרון, שהתחרה מול עצמו על פרס אופיר לשחקן משנה, וזכה על תפקידו בסרט "לאן".
קרן צור נהדרת כאם המשפחה: תלותית וחזקה כאחד. אסי כהן, המגלם את האב, רגיש כלפי בנו וסולח על האבל שנגרם לו.
האב חי לבדו, עם הרבה דיסקים של מוזיקה ועם כלבים. חשבתי לעצמי, למה כלבים? אנחנו יודעים מתקופת חייו עם המשפחה, שהוא אהב מוזיקה, אבל לא היה תקדים של כלבים.
ואז הבנתי את הקריצה: הכלבים קיימים בסוף הסרט, כדי להשלים את הביטוי הרווח: "ילדים וכלבים גונבים את ההצגה".
בימוי:משה רוזנטל 109 דקות
שחקנים: אסי כהן
עידו טאקו
יאיר מזור
