שִׂמְלַת הַנְּבוּאָה וּמָחוֹל הָאוֹר וְהַקְּדֻשָּׁה של המשוררת איריס כליף/ יהודית מליק שירן

ציור בשילוב צילום המשוררת איריס כליף :זהבה נטר

"מָחוֹל הָאוֹר וְהַקְּדֻשָּׁה"-יהודית מליק שירן

בת אלוהים, איריס כליף, שירים, הוצאת חדרים (2020). בספר יש פתח דבר בחמישה שירים שהם פניה ישירה לאלוהים וארבעה שערים לספר: השער הראשון :”אישה אנוכי במלכות יציריך”, השער השני “בת חיים” השער השלישי “פרח אלוהים בגני” והשער הרביעי “ובקול מחול נפש”

וּמִי אַתְּ בַּת הָאֱלוֹהִים?

” בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים מְשָׁחַתְנִי/ וּבְרֵאשִׁית עֵת צַר/ בְּרִית הָאִירוּס אֲדוֹשֵׁם/ בַּת צִיּוֹן/ בַּת נְבִיאִים/ בַּת הַמִּדְבָּר/בַּת הַגֶּשֶׁם/בַּת הָעֲרָבָה/בַּת הַחִטָּה/ בַּת הַחֶרֶס/בַּת הַלַּיִל/וּבְחֹשֶׁן עֲפַר שׁוֹפָרִי יָרֵחַ/ וְיִשְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי “(עמ’ 7).” כְּשֶׁהַלַּיִל מוֹלֵךְ עֵינָיו אֲנִי מְבָרֶכֶת “(עמ’11).

ואת קולה של בת האלוהים אני רוצה להביא הנה. קול של בריאה, קול של מים רבים, קול של שירת נבואה. ריבוי הקולות המובאים הנה בשפה ייחודית של שפת הקודש והקבלה מעידים עליה שהיא נבחרה לשאת דברים. היא נמצאת בעולמנו בשליחות של מעלה. ויש בשיריה משלב לשוני נדיר ביופיו, ייחידני ומואר, מטלטל ונסתר

 

דְּבַר הַשְּׁלִיחוּת - מַשָּׂא הַדְּבָרִים

” בְּשִׂמְלַת אֱלֹהִים חוֹזֶה  גּוּפִי לָרוּחַ, דּוֹלֵק קְדוֹשׁ חַיַּי מַמְלִיךְ בְּכֶתֶר הַחֹרֶף כִּתְבִי נְשִׁימָתִי/ הָעֶרֶב בּוֹרֵא תְּשׁוּקָתִי הַיּוֹלֶדֶת קִיּוּם “(עמ’ 19).שמלת נבואה משנה תדמית ומראה חיצוני. כתבי הנבואה אותם תחזה יביא החורף בקולות של מים רבים שהם גשם ודמעות הגוף והנפש. “כתר החורף” הכתבים נועדו לטהר את הגוף והנפש לשמור על האיזונים בשניהם.  הערב משול ללילה הבורא תשוקה לחיים, תשוקה לשליחות, תשוקה לקיומה.  ואיך אנחנו יודעים שהיא קיבלה עליה את השליחות? בניגוד לנביאים ירמיהו, ישעיהו, יחזקאל שעברו מבחנים המייעדים אותם לתפקידם, יונה שנבחר להיות נביא סירב לשליחות, היא לא עברה מבחן נפשי, היא עברה סדרת מבחנים פיזיים, שיעורים בחיים הייתי קוראת להם, כי הרי היא מקבלת עליה את השליחות במילים אלה: ” אֲנִי הָאִירִיס, בָּלֶרִינַת חַיֶּיךָ מְרַקֶּדֶת אֶרֶץ אָהֲבָה/ בְּגֶפֶן הַיַּיִן נוֹצֶרֶת גִּבְעוֹלִי נַפְשִׁי “(עמ’ 22). ” אֲנִי הָאִירוּס  הַסְּגֻלָּה בַּגֶּשֶׁם הַשָּׁלוּחַ זוֹלֶגֶת תַּבְהֵלָתִי…זְעִירָה דִּמְעָתִי הַנּוֹטֶפֶת “(עמ’ 29). רק יחידי סגולה, צנועים בנפשם, ענווים בהתנהגותם נבחרים להיות פה לאלוהים. היא  באה אליו ללא כסות, ערומה כביום היוולדה ואלוהים עוטה על גופה את שמלת הנבואה. מוטיב העירום מופיע לאורך כל שירי הספר. ויש במוטיב הזה, מוכנות לתפקיד. אני באה כמו שאני, “עֵירֻמָּה אָנוֹכִי  תּוֹפֶפֶתּ נְצָחִים בְּרוּחַ צְלָלֶיךָ/ הַחוֹרְטִים אַהֲבָה  בְּטֶבַע רַחֲמַי”(עמ’ 31). וּבְשִׁיר אַחֵר “לְעֵינֶיךָ אָשׁוּט עֵירֻמָּה”(עמ’ 34). “כְּחוֹפִית עֵירֻמָּה מְבַקֶּשֶׁת לַשְּׁלוּחִים הַמְּנַשְּׁבִים צַדִּיקוּת שְׁתִיקוֹתֶיךָ”(עמ’ 33).”לְיָרֵחַ עֵירֹם מְנַבֵּא רָצוֹן אָהַבְתִּי”(עמ’ 35). “אִשָּׁה אֲנִי בְּצֶלַע אָדָם חוֹשֶׁרֶת אַהֲבָתִי הָעֵירֻמָּה”(עמ’ 36). מוטיב העירום יש בו מן הקדושה לתפקיד הנבואי שהוטל עליה ויש בו מן החולין להיות אשת איש, אישה נאהבת, אם לשלוש בנות. דבר הנבואה אף הוא מתחלק לשניים: במישור המיסטי היא קיבלה עליה את התפקיד, במישור הראלי היא מימשה את אימהותה והפכה את האיש שלה “כחצוצרן המִדְּבָּר”, ” הוּא הַדּוֹהֵר לִבִּי פּוֹרֶה אִירִיסֵי עוֹלָמוֹת כְּאִשָּׁה בִּצְלָלֶיךָ כְּאָדָם בְּדָמִי “(עמ’ 39).

 

 

 

 

הציור הפותח את הספר ״בת אלוהים״ ,ציירה האמנית זהבה נטר אחות של איריס כליף

 

 

 

 

 

קוֹל הַבְּרִיאָה

במרכזו של שיר-השירים עומד תיאור התפתחות האהבה בין הדוד והרעיה כך אנו פוגשים את דימוי האישה האהובה  ” כִּצְבִיָּה פְּצוּעָה מְלַקֶּטֶת אַבְקָנִים ” ואתה ” כִּלְבִיא הַנְּחָלִים רוֹקֵם בִּי.. מִתְעַלֶּסֶת בִּבְדִידוּתִי וְהַלַּיִל חוֹצֵב בְּעֵינַי שֶׁקֶט חַיֶּיךָ ” היא צביה והוא אריה. היא עדינה וחלשה והוא מלך החיות כוחו רב ממנה. ” בְּלֶכֶת חַיַּי כְּאָרִי נִפְתָּל פּוֹלֵחַ לַהַט שָׁאוּל מֵלִיט נְשִׁימָתִי בְּאֶגְלֵי הָאַהֲבָה “(עמ’ 46). בשיר-השירים נמשלו הדוד והרעיה לצבי ולאיל, לצביה ולאילה, שהן חיות-בר קלות רגליים. אצל מינים אלה מתרקמים חיי האהבה רק בעונה אחת בשנה. הדוברת היא צביה פצועה ואהובה הוא אריה סיפור אהבתם לעומת הצביים והאיילים משיר השירים, מתקיים כל החיים. במקביל למקצב החיים בטבע – תרדמה, נביטה, לבלוב, הנצה והבשלה – בצומח: ” וְהָרוּחַ נִצְרֶדֶת בְּקוֹל הָאֲדָמָה…מַכְתִּירָה בְּמַטָּעִים זְהֻבִּים אַהֲבַת יֵינוֹ “(48) ” רוֹעַת אֲדָמָה זוֹהָרָה…יְפַת הַטֶּבַע אֵשֶׁת הַמָּאוֹר “(עמ’ 75) וכנגדם בעולם החי – גדילה, התבגרות, הריון ולידה. קול החיים הנוצרים בה הם שילוב של מים חיים “פֶּרַח עוֹלָם בְּגַנִּי/  פְּרִי אֱלֹהִים בְּקִרְבִּי כְּרוּחַ  אַהֲבָה לוֹטֶפֶת בִּתִּי  יִצְּרַת חַיַי”(71) “יַלְדָּתִי יָצַרְתִּי  בְּאֶגְלֵי הָאֶשְׁכָּר…וְיִשְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי וְיִשְׁלַח נְהוֹר כּוֹכָבַיִךְ”(עמ’ 72). וּבְשִׁיר אַחֵר “וּבְשַׁעֲרֵי רְקִיעִים הַזְּמַן נוֹשֵׁם עוֹלָמֵךְ…מָה יָפָה יַלְדָּה “(עמ’ 73).

 

 

 

קוֹל שֶׁל מַיִם רַבִּים

הדוברת קיבלה על עצמה את דבר השליחות. היא יוצרת חיים ומעבירה דברי חיים. דברי החיים הם משא השליחות. בספר הזוהר המעביר את משא השליחות מעביר אותו בקולות של מים. פעם הקולות דקיקים כנחלים, פעם זורמים כשכשוך מי נהר ופעם הומים כרעמים בשמים והד קולם כאוקיאנוס רחב מידות. פעולת המעבר והשימוש במים נקראים על פי ספרי הקבלה מעשה מרכבה. והמים עולים ויורדים ושאונם בוקע מ” קוֹל הָרִים נְשִׁימוֹת פְּעִימָה צְרוּפָה “(עמ’ 82). ובשיר אחר המים משמשים כטהרת הגוף והנפש ” דִּמְעוֹתַי הַמְּעַטּוֹת אֶל פֶּלֶג הָרַחֲמִים לִדְּמוּתֵךְ “(עמ’ 83) ” בְּצֶלֶם הַמַּיִם זוֹמְרִים רוּחָם חֶבְלֵי הַמָּוֶת/ בְּדִמְעוֹת עָפָר נוֹדְדִים לֶאֱלֹהִים “(עמ’84) והמים משמשים לטהרת המת הנפרד מעולמנו ועולה רוחו לעולם של מעלה וגופו נשאר באדמה. החיים והמוות מקיימים מחזוריות מקדמת דנא. ” וְיִקְרָא הַגֶּשֶׁם הֶהָדוּר וְיַתִּיר אֶרֶץ שִׁירָתִי ” (עמ’ 11). קול המית המים מדומה למטחי הגשם היורד על הארץ  בקול של מים רבים כי זו גדולת האל וכך הוא פודה חיי אדם. גם שירת הדוברת בדבר השליחות, הופכת לשירה אישית, מינורית, זכה מחד וקדושה מאידך, כי שערי שמים סוככים הילת אמונתה.

 

קוֹל שֶׁל שִׁירַת נְבוּאָה

השירה מאין תימצא? או דבר הנבואה מאין יבוא? שתי השאלות עוסקות ב”איך” יְאַמֵר דבר הנבואה והאם מי שיאמר אותו ראוי להיות שליח אלוהים? ח”נ ביאליק בשירו הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? – בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,

 

צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,

 

מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.

 

וַיֵּדַע הַמְשׁוֹרֵר רַק פִּזְמוֹן קָבוּעַ,

 

שִׁיר תָּמִיד יְחִידִי וּבְנֻסָּח יָדוּעַ.

 

וּמִדֵּי נֶאֱלַם לְבָבִי, וּלְשׁוֹנִי

 

מִמַּכְאוֹב נֶעְכָּר אֶל-חִכִּי דָבֵקָה,

 

וּבְכִי עָצוּר מָעוּךְ הִתְאַפֵּק בִּגְרוֹנִי –

 

וּבָא הוּא בְשִׁירוֹ עַל-נַפְשִׁי הָרֵיקָה.

 

זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת”. (“שירתי” ) והדוברת בספר הזה, “בת האלוהים” מביאה קולה בניגוד לצרצר של ביאליק, בריקוד הנשמה, ובריקוד הזה יש סולם של צלילים. ” וּבְקּוֹל / מְחוֹל הַנֶּפֶשׁ / אֲנִי הַמְּרַקֶּדֶת אַהֲבָה…וְהַיָּרֵחַ שָׁבִיר /בּוֹזֵק נֶפֶשׁ זְהָבוֹ / בִּמְחוֹל אָדָם “(עמ’ 93) בכל השירים בספר הזה יש תפאורת רקע: אפלת לילה, ירח שביר ושאון הקולות ממים עליונים וממים תחתונים, נוצרת לעיני הקוראים התהוות של בריאה בצלילים וביראת קדושה. הריקוד שלה  לאורו של ” יָרֵחַ הַנִּלּוֹשׁ חֲלוֹמוֹת “(עמ’97) וכמה יפה מחרוזת התפילה של אלוהים, גם כשהרוח בודדה, ריקה ומדוכדכת, אז באה אנרגית אור שמציפה אותה בחלום הלילה כמו משא נבואה הרוקד בנשמתה ” בִּכְרִיעַת  נַחֲלַי לְמַחְרֹזֶת אֱלֹהִים עֵינַי מְרַצְּדוֹת “(עמ’ 98). ” וּבְאָקוֹרְד הָאֲדָמָה שׁוֹרֶשֶׁת פַּלְגֵי שְׁנוֹתַי/ לִזְמַן הַמְּשׁוֹרֵר בְּגוּפִי לַחַן הַקַּיִץ “(עמ’ 99). הזמן משורר פסוקי שירה / נבואה. הגוף מקבל כנפיים והישות הדוברת, היא לא רק נביאת מסרים, היא מלאך מואר. היא באה לנתב להולכים בדרך עקלקלה ונפתלת את דרכם.” בּוֹרֵא הַקָּדָשִׁים שׁוֹכֵן חַיִּים / כְּצִפּוֹר מֶרְחָבִים…מֵרְקִיעָה מֵעוֹפוֹת לָאֹפֶק הַזּוֹרֵעַ חֹפֶשׁ אֲדָמָה חַיִּים “(עמ’ 101). רוח נבואה שורה עליה והיא ” לָפְתָה בִּמְגִלַּת תּוֹרָתִי בְּגוּפִי בְּרִית עוֹלָם “(עמ’103), כי נבחרתי מתוך השקט ה” מוֹשִׁיעַ קִיּוּם / כֹּהֵן בְּלִבִּי / כְּתוּבֵי פָּנֶיךָ / נִסִּים…קָדוֹשׁ בַּמִּדְבָּר יִקְרָא בִּי/ קוֹל הַמַּעֲשִׂים / אֲדוֹן עוֹלָם / מֶלֶךְ מְלָכִים “(עמ’105). בחרת בי להורות את הלב והנשמה, להראות דרך ” וַאֲנִי הִנְנִי “(עמ’ 110). ” עִבְרִיָּה אָנוֹכִי..בְּעָלְמָא לֵב שְׂדֵה אֱלֹהֶיהָ יִשְׁמְרֵנִי / וּבְחֶסֶד פְּעִימַת מָרוֹם / מִיֵּן חִטָּה וּשְׂעוֹרָה / לְאָרֶץ חַיִּים יְטוֹפְפֵנִי אֱלֹהַי “(עמ’ 113). וכמה מלים על דרך עיצוב הספר  ושפת השירה. בכריכה הקדמית דמות הדוברת בשירים בתפאורת רקע הירח מופיע כסמל בכל הספר. הירח המאיר את העולם בלילה עֵד לתפקיד שקיבלה בת האלוהים להיישיר מבט ולהורות דרך מתוך אהבת האמונה, אהבת השליחות. שימוש במילים מתוך השפה הארמית המוצאת דרכה בשיריה, מעידים שאיריס כליף היא בת לשושלת מקובלים והתברכה בנבואות רוח הלב וביכולות תקשור וחיזיון ” וּבִרְאִי הָעוֹלָמוֹת / יְכַסֶּה בִּי אֱלֹהִים / שֶׁמֶשׁ / אֲדָמָה /יָרֵחַ / כּוֹכָבִים / נְשִׂיאִים / רְקִיעִים / מָפַּלִים נְחָלִים נְהָרוֹת /גֶּשֶׁם / הָרִים / עוֹנוֹת / נֶפֶשׁ /חַוָּה / אָדָם / בַּת אָדָם / בַּת אֱלֹהִים / בַּת חַיִּים “(עמ’ 109). הכיסוי הוא שמלת הנבואה שהיא ארצית ועולמית הן יחד, משהו חיצוני. והשמלה כשהיא עוטפת את הגוף היא גם מאפשרת לנפש להעטף בה. ומהו הכיסוי הקדוש ללא הגוף והנפש ביחד? והספר הותיר בי מדיטציה של צלילים, התבוננות בדרך שלי כבת אדם, בת אלוהים שרוח השם מרחפת סביבי, מעליי ומתחתיי ויוצקת בי בין קודש לחול אהבה ברזי התורה, ברזי הבריאה וברזי השירה של הספר הזה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

        הספר "בַּת אֱלוֹהִים" -איריס כליף