התוכנית החדשה לאבולוציה איננה ממתינה לנו, אלא דווקא מעבירה אותנו מבעד למבחנים מטלטלים של אישיות (קבלה, אהבה, סבלנות, כבוד, טובת המכלול וכד') כדי שנעז לקפוץ אל האוקיינוס הגועש ונתחיל לטפס מבעדו אל עבר הקומה ה-100. מה שמרתק בסדרת המבחנים המאתגרים הוא שהחל משנת 2014 אנחנו נשארים לעצמנו ואיננו יכולים להסתייע באחרים. "אל תתעייפו בלשאול אותנו על עצמכם. שאלו את עצמכם על עצמכם" ("ספר הידע", 5/41). במקום לחפש תשובות על עצמנו אצל פסיכולוגים, מתקשרים, מטפלים שונים, על כל אחד לקחת אחריות על עצמו ועל החלטותיו. כל אחד מעתה הוא השופט והמבצע של עצמו. "כל אחד מקבל נקודות על ידי מהותו העצמית. אתם אלו שמפסידים או זוכים" ("ספר הידע", 9/73). רק אז יהיה קל לאדם להיפטר מהשליליות שבתוכו (אגו גדול = התקדמות גדולה לעבר האור).

"הרמה הרוחנית של יצורי האנוש מתפתחת במרבץ דכדוכיהם הרוחניים. אדם אשר ראשו לא זב דם, אינו יודע כיצד לחבוש את פצעיו" (חוברת 5).

בגלל שאחת המטרות של התוכנית החדשה לאבולוציה היא התכללות (לקראת אחדות), הקוסמוס לא רוצה לראות יותר אנשים שחוזרים שוב ושוב על שגיאות "ערך הקבלה" ביחסים. ערך הקבלה הוא אחד מהמדדים של חוק "סיבה – תוצאה". ככל ש"אנחנו אוהבים את הנברא בזכות הבורא" ("ספר הידע", 43/418), ככל שאנחנו מצליחים להתייחס אל האחר כאל  nameless energies (מעבר לצורה),  אנחנו מתמלאים באנרגיה קוסמית גבוהה שמאפשרת לנו לטפס. אבל אם נדחה, נבקר, לא נכבד את האחר, אנחנו צוברים קארמות – מבחנים לא פשוטים בחיי היום יום.

כל אחד ראוי לכבוד. כל אחד הוא ניצוץ של האל. עלינו להסתכל על האנשים מבעד לגוף המהות שלהם/אור/נשמה ולא מבעד למראה החיצוני שלהם. לשם כך מפעיל הקוסמוס את התוכנית של יצור אנוש נבחן על ידי יצור אנוש. הקוסמוס חיבר אויב לאויב (בני זוג, ילדים, הורים) על מנת שנתרגל קבלה. לכן, אנשים מתמגנטים זה לזה במסגרות שונות בעיקר בגלל קארמה משותפת – קשר בין נשמות שתפקידה לסיים את מבחן הקבלה; אהבה כרטט (ולא רגש), סובלנות, נתינה מהמהות. בספר הזוהר נאמר:  "הכל אהבה נקרא ובשביל האהבה קיים הכל". אלא שאין הקבלה/נתינה/אהבה/כבוד משמעה לעזור לאחר למשל בכסף, או לתת לו תשובות, או לקחת אותו ביד (אפילו לא לילדים שלנו). כי אם אלו הם היחסים, אזי אנחנו מונעים מהאחר לעשות את האבולוציה שלו ובכך אנחנו צוברים קארמות שליליות. לכן, לדבריה של מוולנה בכנס "ספר הידע"; "המקום בו סנטימנטים נגמרים, מתחילה האחריות".  אחריות משמעה מושלמות, כי היא באה ממהות הלב. ואילו בסנטימנטים, רגשות, לקיחת אחריות על האחר יש תועלת עצמית (המזון של האגו) שסוגרת את כל הנתיבים להתפתחות שלנו. כאשר אנחנו מתבוננים במניפולציות האלה שלו, אזי אנחנו יודעים לעצור ולקחת אחריות רק על נתיבינו שלנו. לכן, כאשר נקבל באהבה כל אירוע, כל חוויה, ואפילו את עצמנו עם האגו, סימן שאנחנו נמצאים במלוא ההבנה של ערך הקבלה. אנחנו מבינים שכל הנחווה הוא מתנה של אבולוציה.

כל ההתנסויות בתוך יחסים ומול המשימה אותה באנו לעשות (לעורר את האנושות), הן למען שנעבור 3 התפתחויות מהותיות עד שנגיע לקומה ה-100:

• התפתחות פיזית – פיצוח צופן המהות מבעד ליחסים כבית ספר לאבולוציה והשגת רצון של מכלול (החזרת האגו להיות משרת). יוצרת פלטפורמה עוצמתית יותר לטיפוס והשגת התכלית (הקומה ה-100) – הכוונה (פתיחת ספריות פנימיות, טיהור והכללת פנים עד להשגת גוף המהות/האור) - ההשפעה (להצית אור בסביבה).
• התפתחות תודעתית – פיצוח צופן המודעות (חכמת הקשב וההתבוננות): בינה - היגיון - מודעות - מצפון - מלוא ההבנה מבעד לעוצמת מחשבות שאנחנו מסוגלים למשוך (הדלק כמחולל המוח). מאפשרת לפרוש כנפיים לעבר אוקיינוס אינסופי של ידע, להיזכר במציאויות שונות, ברובדי אמת עוצמתיים ולקבל החלטות נכונות יותר.
• התפתחות רוחנית – פיצוח צופן הקליטה מבעד להתפתחות פיסית – תודעתית. עוצמת קליטה (החוש השישי, תקשור) מצביעה על היכולת של המוח שלנו לקלוט אלפי ערוצי ידע שונים  (אחיזה בסרגל זמן חדש). ערוץ הקליטה מחובר למפתחות הצופן בתוך ארכיב האדם. הוא זה שמאפשר לנו במסע במשך גילגולים להשיג השתוות צורה למציאות העליונה.

המשמעות החשובה של המסע האבולוציוני מבעד לשלוש ההתפתחויות, היא הצורך להתמקד רק בקילוף המסכים, המחסומים, הקירות המבודדים, כילול 1000 הפנים שלנו המתגלים מבעד ליחסים שונים ויצירת פלטפורמת טיפוס עוצמתית. אין צורך 'לקנות' משהו שהוא חיצוני לנו, או לפתח משהו שלא קיים בנו, או לבטל/לשרוף/למחוק את האגו שלנו. אלא פשוט להיות כל הזמן בתוך שתי תנועות מהותיות:

תנועה אחת – תנועה אופקית (דבר וניגודו)  שמנסה לייצר כוללות איכותית ביחסים שמשמעה, לאסוף את כל נקודות המבט שבאינטראקציות אל נקודת המרכז שהיא נקודה הרמונית, מהדהדת, מאפשרת, מכבדת, מכילה. כדי להשיג תנועה זו עלינו לעבור מהפרדיגמה המקובלת  I  = כוח האינדיבידואל (תועלת אישית...הפרדות...השוואתיות), לפרדיגמה חדשה WE  = כוח הביחד (טובת המכלול...האני והאחר אחד הם, תלות הדדית, הכל מרושת ביחד, השפעה הדדית). לפי הפרדיגמה החדשה אין עלינו להתאים את עצמנו למציאות חיצונית לנו או להענות לציפיות, אלא עלינו לאחד נקודות מבט, עוצמות, תדרים שונים (לאכול את כל סוגי המזון שעל הצלחת שלנו) לכדי מכלול עוצמתי ומבעדו, לעצב מציאות הנוקשת על לב. כי אם לא, "אלו שאינם רוצים לאחוז בידיהם של אחיהם ואחיותיהם, לא יהיו מסוגלים לאחוז גם לא בידיהם של היקומים" ("ספר הידע", 37/352).

תנועה שנייה – תנועה אנכית (דבר והיפוכו) שמנסה לחבר את נקודת האמצע המוכללת אל קודקוד הפירמידה. הקודקוד מייצג את התכלית – גדלות המטרה - הקוסמית של קיומנו, מעבר להגדרות של שורה תחתונה מסורתית. התכלית היא תמיד: לעשות טוב, להיות אושר, להיות משמעותי, להיות עוצמתי, להיות משפיע, להיות יצירתי, להיות בריא, לממש פוטנציאל אדיר, להתחדש ולצמוח תמידית ולחזור להיות שותף לבריאה.

כאשר שתי התנועות מתכללות בציר הוורטקס (הציר המאחד, עמוד השדרה, קואורדינטה שהוא ציר ערכי, ציר ההתאמה עם החוקים הקוסמיים), אזי מצליחים להשיג שלם עוצמתי שכל מרכיביו מהדהדים זה לזה הרמונית ויוצרים נקודת מוקד מרוכזת של עוצמת השפעה (גם של השלכה – צנטריפוגלי, וגם של קבלה/מיגנוט - צנטריפוטלי).

משמעות השילוב בין שתי התנועות לתמונה שלמה מצביעה על תפיסת מציאות שלמה, מאוחדת, ניאו מודרניסטית לפיה גם המדע וגם הרוח מעצבים יחדיו אותנו וא המציאות (תמונת המציאות והתודעה שלנו אחד הם). ככל שהשלם מטפס לממד עוצמה גבוה יותר, כך שדה התודעה שלנו הופך למגנט חזק יותר. כך מתגלות בפנינו אמיתות שהינן לעיתים מנוגדות למוכר לנו. "אם אין יצור האנוש יודע את האמת, לעולם לא יוכל להיות בטוח בנכונות הנתיב בו הוא דורך" ("ספר הידע", 28). משמעות ידיעת האמת היא ידיעת השרשראות של סיבה (גורם) – תוצאה (אחד מחוקי הקוסמוס הנצחיים) ברובדי הבריאה השונים.

 התוכנית החדשה לאבולוציה איננה ממתינה לנו, אלא דווקא מעבירה אותנו מבעד למבחנים מטלטלים של אישיות (קבלה, אהבה, סבלנות, כבוד, טובת המכלול וכד') כדי שנעז לקפוץ אל האוקיינוס הגועש ונתחיל לטפס מבעדו אל עבר הקומה ה-100. מה שמרתק בסדרת המבחנים המאתגרים הוא שהחל משנת 2014 אנחנו נשארים לעצמנו ואיננו יכולים להסתייע באחרים. "אל תתעייפו בלשאול אותנו על עצמכם. שאלו את עצמכם על עצמכם" ("ספר הידע", 5/41). במקום לחפש תשובות על עצמנו אצל פסיכולוגים, מתקשרים, מטפלים שונים, על כל אחד לקחת אחריות על עצמו ועל החלטותיו. כל אחד מעתה הוא השופט והמבצע של עצמו. "כל אחד מקבל נקודות על ידי מהותו העצמית. אתם אלו שמפסידים או זוכים" ("ספר הידע", 9/73). רק אז יהיה קל לאדם להיפטר מהשליליות שבתוכו (אגו גדול = התקדמות גדולה לעבר האור).

"הרמה הרוחנית של יצורי האנוש מתפתחת במרבץ דכדוכיהם הרוחניים. אדם אשר ראשו לא זב דם, אינו יודע כיצד לחבוש את פצעיו" (חוברת 5).

בגלל שאחת המטרות של התוכנית החדשה לאבולוציה היא התכללות (לקראת אחדות), הקוסמוס לא רוצה לראות יותר אנשים שחוזרים שוב ושוב על שגיאות "ערך הקבלה" ביחסים. ערך הקבלה הוא אחד מהמדדים של חוק "סיבה – תוצאה". ככל ש"אנחנו אוהבים את הנברא בזכות הבורא" ("ספר הידע", 43/418), ככל שאנחנו מצליחים להתייחס אל האחר כאל  nameless energies (מעבר לצורה),  אנחנו מתמלאים באנרגיה קוסמית גבוהה שמאפשרת לנו לטפס. אבל אם נדחה, נבקר, לא נכבד את האחר, אנחנו צוברים קארמות – מבחנים לא פשוטים בחיי היום יום.

כל אחד ראוי לכבוד. כל אחד הוא ניצוץ של האל. עלינו להסתכל על האנשים מבעד לגוף המהות שלהם/אור/נשמה ולא מבעד למראה החיצוני שלהם. לשם כך מפעיל הקוסמוס את התוכנית של יצור אנוש נבחן על ידי יצור אנוש. הקוסמוס חיבר אויב לאויב (בני זוג, ילדים, הורים) על מנת שנתרגל קבלה. לכן, אנשים מתמגנטים זה לזה במסגרות שונות בעיקר בגלל קארמה משותפת – קשר בין נשמות שתפקידה לסיים את מבחן הקבלה; אהבה כרטט (ולא רגש), סובלנות, נתינה מהמהות. בספר הזוהר נאמר:  "הכל אהבה נקרא ובשביל האהבה קיים הכל". אלא שאין הקבלה/נתינה/אהבה/כבוד משמעה לעזור לאחר למשל בכסף, או לתת לו תשובות, או לקחת אותו ביד (אפילו לא לילדים שלנו). כי אם אלו הם היחסים, אזי אנחנו מונעים מהאחר לעשות את האבולוציה שלו ובכך אנחנו צוברים קארמות שליליות. לכן, לדבריה של מוולנה בכנס "ספר הידע"; "המקום בו סנטימנטים נגמרים, מתחילה האחריות".  אחריות משמעה מושלמות, כי היא באה ממהות הלב. ואילו בסנטימנטים, רגשות, לקיחת אחריות על האחר יש תועלת עצמית (המזון של האגו) שסוגרת את כל הנתיבים להתפתחות שלנו. כאשר אנחנו מתבוננים במניפולציות האלה שלו, אזי אנחנו יודעים לעצור ולקחת אחריות רק על נתיבינו שלנו. לכן, כאשר נקבל באהבה כל אירוע, כל חוויה, ואפילו את עצמנו עם האגו, סימן שאנחנו נמצאים במלוא ההבנה של ערך הקבלה. אנחנו מבינים שכל הנחווה הוא מתנה של אבולוציה.

כל ההתנסויות בתוך יחסים ומול המשימה אותה באנו לעשות (לעורר את האנושות), הן למען שנעבור 3 התפתחויות מהותיות עד שנגיע לקומה ה-100:

• התפתחות פיזית – פיצוח צופן המהות מבעד ליחסים כבית ספר לאבולוציה והשגת רצון של מכלול (החזרת האגו להיות משרת). יוצרת פלטפורמה עוצמתית יותר לטיפוס והשגת התכלית (הקומה ה-100) – הכוונה (פתיחת ספריות פנימיות, טיהור והכללת פנים עד להשגת גוף המהות/האור) - ההשפעה (להצית אור בסביבה).
• התפתחות תודעתית – פיצוח צופן המודעות (חכמת הקשב וההתבוננות): בינה - היגיון - מודעות - מצפון - מלוא ההבנה מבעד לעוצמת מחשבות שאנחנו מסוגלים למשוך (הדלק כמחולל המוח). מאפשרת לפרוש כנפיים לעבר אוקיינוס אינסופי של ידע, להיזכר במציאויות שונות, ברובדי אמת עוצמתיים ולקבל החלטות נכונות יותר.
• התפתחות רוחנית – פיצוח צופן הקליטה מבעד להתפתחות פיסית – תודעתית. עוצמת קליטה (החוש השישי, תקשור) מצביעה על היכולת של המוח שלנו לקלוט אלפי ערוצי ידע שונים  (אחיזה בסרגל זמן חדש). ערוץ הקליטה מחובר למפתחות הצופן בתוך ארכיב האדם. הוא זה שמאפשר לנו במסע במשך גילגולים להשיג השתוות צורה למציאות העליונה.

המשמעות החשובה של המסע האבולוציוני מבעד לשלוש ההתפתחויות, היא הצורך להתמקד רק בקילוף המסכים, המחסומים, הקירות המבודדים, כילול 1000 הפנים שלנו המתגלים מבעד ליחסים שונים ויצירת פלטפורמת טיפוס עוצמתית. אין צורך 'לקנות' משהו שהוא חיצוני לנו, או לפתח משהו שלא קיים בנו, או לבטל/לשרוף/למחוק את האגו שלנו. אלא פשוט להיות כל הזמן בתוך שתי תנועות מהותיות:

תנועה אחת – תנועה אופקית (דבר וניגודו)  שמנסה לייצר כוללות איכותית ביחסים שמשמעה, לאסוף את כל נקודות המבט שבאינטראקציות אל נקודת המרכז שהיא נקודה הרמונית, מהדהדת, מאפשרת, מכבדת, מכילה. כדי להשיג תנועה זו עלינו לעבור מהפרדיגמה המקובלת  I  = כוח האינדיבידואל (תועלת אישית...הפרדות...השוואתיות), לפרדיגמה חדשה WE  = כוח הביחד (טובת המכלול...האני והאחר אחד הם, תלות הדדית, הכל מרושת ביחד, השפעה הדדית). לפי הפרדיגמה החדשה אין עלינו להתאים את עצמנו למציאות חיצונית לנו או להענות לציפיות, אלא עלינו לאחד נקודות מבט, עוצמות, תדרים שונים (לאכול את כל סוגי המזון שעל הצלחת שלנו) לכדי מכלול עוצמתי ומבעדו, לעצב מציאות הנוקשת על לב. כי אם לא, "אלו שאינם רוצים לאחוז בידיהם של אחיהם ואחיותיהם, לא יהיו מסוגלים לאחוז גם לא בידיהם של היקומים" ("ספר הידע", 37/352).

תנועה שנייה – תנועה אנכית (דבר והיפוכו) שמנסה לחבר את נקודת האמצע המוכללת אל קודקוד הפירמידה. הקודקוד מייצג את התכלית – גדלות המטרה - הקוסמית של קיומנו, מעבר להגדרות של שורה תחתונה מסורתית. התכלית היא תמיד: לעשות טוב, להיות אושר, להיות משמעותי, להיות עוצמתי, להיות משפיע, להיות יצירתי, להיות בריא, לממש פוטנציאל אדיר, להתחדש ולצמוח תמידית ולחזור להיות שותף לבריאה.

כאשר שתי התנועות מתכללות בציר הוורטקס (הציר המאחד, עמוד השדרה, קואורדינטה שהוא ציר ערכי, ציר ההתאמה עם החוקים הקוסמיים), אזי מצליחים להשיג שלם עוצמתי שכל מרכיביו מהדהדים זה לזה הרמונית ויוצרים נקודת מוקד מרוכזת של עוצמת השפעה (גם של השלכה – צנטריפוגלי, וגם של קבלה/מיגנוט - צנטריפוטלי).

משמעות השילוב בין שתי התנועות לתמונה שלמה מצביעה על תפיסת מציאות שלמה, מאוחדת, ניאו מודרניסטית לפיה גם המדע וגם הרוח מעצבים יחדיו אותנו וא המציאות (תמונת המציאות והתודעה שלנו אחד הם). ככל שהשלם מטפס לממד עוצמה גבוה יותר, כך שדה התודעה שלנו הופך למגנט חזק יותר. כך מתגלות בפנינו אמיתות שהינן לעיתים מנוגדות למוכר לנו. "אם אין יצור האנוש יודע את האמת, לעולם לא יוכל להיות בטוח בנכונות הנתיב בו הוא דורך" ("ספר הידע", 28). משמעות ידיעת האמת היא ידיעת השרשראות של סיבה (גורם) – תוצאה (אחד מחוקי הקוסמוס הנצחיים) ברובדי הבריאה השונים.