מאמר:

על הרומן לחם על פני המים-אירווין שואו /ראובן שבת

 

"לחם על  פני המים" (Bread Upon the Waters), ) הרומן  הידוע של ארווין שו משנת 1981, הוא דרמה משפחתית קולחת  המתרחשת בארצות הברית של סוף שנות השבעים ושל ניו יורק בפרט.

במרכז העלילה עומד אלן סטרארנד , בן חמישים, רכז ללימודי היסטוריה בבית ספר תיכון אפור בלב ניו יורק. איש מעמד הביניים החי חיים  רגילים, שיגרתיים, שבהם משולבים חיי אשתו שהיא מורה למוזיקה וציירת בשעות הפנאי ושלושת ילדיהם שתי בנות ובן,  מגיל הקולג' ועד סוף התיכון.  הם מתגוררים בבית דירות  אופייני למעמד הביניים בניו יורק, אפור ודהוי, אך ללא סממני עוני או קשיים.

חייהם של בני משפחת סטראנד  המתנהלים על מי מנוחות של שגרה יומית( עבודה, לימודים, חוגים, תחביבים)משתנים מהקצה אל הקצה כאשר אחת מבנותיו של אלן,] קארוליין מצילה  בעל הון עשיר מאוד בשם ראסל הייז  משודד המתנפל עליו בפארק. באיזו הכרת תודה משונה , מחליט הייז להיכנס לחייהם של בני המשפחה ומקבל על עצמו תפקיד של "פטרון". הוא  יוצר עימם קשרים אישיים, מגלה איכפתיות ומתחיל להרעיף עליהם טובות הנאה: הוא משפר את מצבם הכלכלי, פותח דלתות עבור הילדים ומעניק להם אפשרויות שמעולם לא חלמו עליהן.

אולם, הפסוק המקראי "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", שמעניק לספר את שמו, מקבל ברומן תפנית אירונית ומורכבת. השפע של הייז מסתבר במהרה ככוח מפרק. חדירתו של הון עתק והשפעה זרה לתוך המרקם המשפחתי העדין מציתה קנאה, תחרותיות ותלות, וסוחפת את בני המשפחה להחלטות שמשנות את ערכיהם. שו מראה בכישרון רב כיצד חסד בלתי מוגבל, הניתן ללא סייג מתוך עמדה של כוח, עשוי להיות הרסני לא פחות מרשעות פשוטה.

אירווין שאו הוא בוודאי מטובי הספרות האמריקאית לדורותיה. הוא כתב סאגה הרואית בלי נשכחת בשם –"כפירי אריות". רומן מרתק ובעל פסיכולוגיה עמוקה בשם-"מלאכת לילה" פרסם סיפורים קצרים רבים מאוד, רומנים על אהבה. וגולת הכותרת שקנתה את עולמו היה הספר והסדרה הטלוויזיונית הבלתי נשכחת-"עשיר ועני" בכיכובם הבלתי נשכח של ריצ'רד שטראוס וניק נולטה. סדרה שכבשה בסוף שנות השבעים גם את המסך הטלוויוזני בישראלץ

שאו ראה את החיים על מרבית צדדיהם. הוא חי חיי דלות ועושר, הוללות וסגפנות. נפילות קשות ונסיקות כלפי מעלה.

הפריזמה שלו על העולם, הבאה לידי ביטוי עמוק וחכם ביצירתו מצביעה בפירוש על חדות גדולה של ריאליזם חסר רחמים לצד חמלה צ'כובית על גיבוריו.

הוא נולד וחי בתוך חברה צינית וחומרנית מאוד, אך נטל מטובי הסופרים האירופאים וגם אלו האמריקאים שקדמו לו, את חמלת היוצר, שאינו ציני או אירוני מדיי. בוודאי לא מנוכר הנותן תמיד לגיבוריו הזדמנות שניה ושלישית.

לחם על פני המים מתרחש אומנם בסוף שנות השבעים. תקופה שאחרי ווטרגייט שאינה מוזכרת אומנם ברומן אך צילה מרחף עליו בהתמודדות עם נורמות השחיתות הנמצאת לא אחת בעולם הקפיטלסטי.

כך גם מלחמת וייטנאם שהסתיימה זמן קצר מאוד לפני זמני ההתרחשות של הרומן.

אמריקה האורבנית של שאו, זו של מעמד הביניים, אנשים עובדים, שמרנים מבחוץ, אבל שומרים על סודיות מבפנים. מתגלמת היטב בדמויות הקצה של ראסל הייז המליונר והן המורה להיסטוריה סטראנד שאפילו אין לו רשיון נהיגה...( לאשתו לזלי יש). על נאמנות זוגית כמעט תמידית מול חיי שחרור מיני בלתי תלוי. על צעירים המשמרים למען הוריהם ואביהם בפרט מראית עין מסוימת של התנהגות, אבל פורקים עול ברגע שזה מתאפשר להם לכיוון של שגיונות פטאליים שכמעט הורסים אותם. בתוך העולם הזה מצויה דמותו החושנית, הכריזמטית והאפלה של צעיר פורטו ריקני בשם רומרו, המנתץ שם כמעט כל מוסכמה חברתית מתוך יצר ההרס העצמי הטבוע בו ממילא.

שאו טווה עלילה מרתקת . היא מחזירה אותנו באחת לתקופה שבה אפילו לא היו מחשבים בבתים, אינטרנט היה הזיה בדיונית ורשתות חברתיות היו חלום רחוק באספמיה.

 

אלא מאי, חלפו מאז רק חמישים וחמש שנה. המליונר מת מזמן,גם המורה להיסטוריה ואשתו, בנותיו הצעירות הן כיום נשים בגיל העמידה כמעט וכך גם בנו...

המעגל שהיה אמור להיות שירות יציב להמשכיות התערר לאיטו כבר אז, תחילת תקופת רייגן באמריקה ועידן האיידס.

ארצות הברית של סטראנד נמחקה ואיננה. היא לא הייתה תמימה אומנם, כי אירווין שאו עצמו לא היה סופר תמים. הרומן ספוג בשקרי גיבוריו, תאוותיהם וחוסר האונים המוסרי שלהם.

אבל הנפח של הרומן בדבר השאלה המהותית האם התמכרות פתאומית לפטרון עשיר ותלות של נוחות בו מסייעת לאדם וקרוביו לא תשאל היום כלל.

בעיקר משום שאנו נמצאים היום בעידן אחר שבו אגדות יכולות לנצח מציאות ואנשים על מנת לקיים עצמם היטב צריכים אולי חייבים להאמין בכך. הרומן הזה של שאו שיצא בעברית בתרגומו המשובח של חיים גליקשטיין ראוי בהחלט להיקרא דווקא בימנו בגלל עוצמתו הספרותית, הפסיכולוגית, האנושית.

כשמביטים ברומן של שאו בראי ימינו, הקשרים למציאות העכשווית זועקים מכמה בחינות מרכזיות:

·         פילנתרופיה ככלי לשליטה: בימינו, כשרשתות חברתיות, תאגידי ענק ומולטי-מיליארדרים מעצבים את השיח הציבורי ואת חיי היומיום שלנו, דמותו של ראסל הייז רלוונטית מתמיד. הייז מייצג את "בעלי ההון ההומניטריים" – אלו המעניקים משאבים, אך יחד איתם תובעים שליטה סמויה ומעצבים מחדש את חיי הנתמכים לפי ראות עיניהם.

·         השחיקה של מעמד הביניים: המאבק היומיומי של אלן סטראנד לכלכל את משפחתו ביושר משקף את התחושה הרווחת כיום בקרב מעמד הביניים העולמי. הפיתוי לוותר על עצמאות ועל ערכים למען יציבות כלכלית או שדרוג מעמדי חזק כיום אף יותר מבעבר.

·         תרבות ה"חינם" והתלות: כיום, בעידן שבו אנו מקבלים שירותים דיגיטליים עצומים "בחינם", אנו מגלים שלמעשה אנו משלמים בפרטיותנו, בעצמאותנו ובחופש הבחירה שלנו. המנגנון שבו הייז "קונה" את בני משפחת סטרנג באמצעות חסדים דומה להפליא לאופן שבו אלגוריתמים ופלטפורמות חינמיות משטחים את האוטונומיה האישית שלנו.

ארווין שו מציב לפנינו מראה נוקבת: הלחם שאנו משליכים על פני המים חוזר אלינו לא פעם בצורות שלא ציפינו להן. הרומן מזכיר לנו כי כוונות טובות ועושר מופלג אינם תחליף למצפון עצמאי, וששמירה על זהות ומוסר אישיים היא המבצר האחרון של האדם מול פיתויי הכוח, בכל זאת.