שיר:

שִׁירִים לְעֵת מְצוֹא / בנימין אלקובי

 

 

א. שְׁנֵי שִׁירִים מָצָאתִי בָּרֶשֶׁת:

מְשׁוֹרֵר אֶחָד, שֶׁאֵינֶנּוּ מְצַפֶּה לִישׁוּעָה,

לֹא זוֹ הָרְחוֹקָה, וּבְוַדַּאי לֹא זוֹ שֶׁכְּהֶרֶף עַיִן,

מַבְטִיחַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁבַּדָּרוֹם הָרָחוֹק,

לִכְשֶׁיִּתְבַּהֲרוּ שְׁתֵּי עֵינָיו,

לִנְסֹעַ עַד אֵלָיו לִרְאוֹת שָׁם יַחְדָּיו אֶת הָאֲגַם

(אַף-עַל-פִּי שֶׁכַּיָּדוּעַ אֵין שָׁם אֲגַם).

 

מְשׁוֹרֵר אַחֵר שָׁר עַל אִשָּׁה סִעוּדִית,

שֶׁבִּנְשִׁימָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה רוֹאָה שָׁם אֶסְקִימוֹסִים.

 

נָסַעְתִּי אֲנִי עִם כֻּלָּם -

אֶל מְחוֹז הַחֵפֶץ.

 

ב.  אֲפִלּוּ סֵפֶר שֶׁבַּאֲרוֹן הַהֵיכָל

תָּלוּי בַּמַּזָּל,

כָּל-שֶׁכֵּן חֲפָצִים שִׁמּוּשִׁיִּים שֶׁבַּבַּיִת,

שֶׁלְּפֶתַע אוֹבְדִים,

כְּאִלּוּ בָּלְעָה אוֹתָם הָאֲדָמָה

מִתַּחַת יָדַי.

 

ג. יוֹם אֶחָד,

לְעֵת שִׁכְחָה גְּמוּרָה וְהֶפְקֵר מֻחְלָט -

הָאוֹקְיָנוּס יִפְלֹט מִתּוֹכוֹ הַכֹּל הַחוּצָה.