מאדלנה ג'ורג'סקו/ משה גרנות 

מה קרה למאדלנה?"

התלמידות שלי, בנות הכפר שאני לימדתי אותן לחתום את שמן, הביטו זו על זו, ולא ענו לי. בסוף השיעור ניגשה אליי יואנה ולחשה לי:

"מאדלנה במעצר".

"מה?! על מה?"

למחרת החלטתי ללכת למשק של ג'ורג'סקו, אביה של מאדלנה. נעלתי מגפי גומי והלכתי בשביל הבוצי. לא חשבתי שזה נכון להגיע אליו עם הסוס מישו והכרכרה.

"מאדלנה לא הגיעה אליי לשיעור".

"כן, צרות ובושות נחתו על ג'ורג'סקו העלוב".

"מה קרה, ספר לי".

"אספר לך, גברת סימה, מה כבר אפסיד? לפני כשבועיים אני מרגיש שהמים בבאר אינם כתמול שלשום, שהם מסריחים, וגם טעמם כשל נבלה. רצתי מהר לטאמְפְּלָארוּ, שהוא המומחה לחפירת בארות, והוא הגיע עם צלצל כזה ארוך, שיקע אותו במים, ולמרבה הזוועה, הוא הוציא משם גוויה של תינוק שהחלה כבר להתפורר.

'של מי התינוק הזה, ג'ורג'סקו?'

'מניין לי לדעת, מישהו זרק, ודווקא מצא לנכון לזרוק לבאר שלי!'.

'קודם כול צריך לאטום את הבאר כי אין לה תקנה, וצריך לחפור באר חדשה, ושנית, אני חייב לעטוף את התינוק בסדין ולהביא אותו למשטרה.

"בקיצור גברת סימה, באו ממשטרת פרומושיקה וחקרו את מאדלנה במשך שעות, עד שהמסכנה הודתה שהיא ילדה את התינוק וזרקה אותו לבאר. אני נשבע לך, גברת סימה, שלא היה לי מושג שהיא הרה, וגם הפלונית שלי לא שמה לב, מאדלנה הייתה קצת שמנמונת, אבל ככה דרכן של בנות להשמין בכל מיני מקומות – לא עלה על דעתי... באותו היום עצרו את מאדלנה.

"אנחנו עכשיו עמוק עמוק באדמה – כל הכפר מרנן עליי ועל בתי. אילו היה לי כסף, הייתי נוטש את נחלת אבותיי, ועוקר למקום אחר..."

חשבתי על מאדלנה האומללה, ותיארתי לעצמי את קורותיה: באיזה מוצאי יום ראשון, כשליבם של כל הצעירים טוב בצויקה, בוודאי ישב איזה ז'לוב ושכנע אותה לשכב עמו...  הוא חופשי היום כמו ציפור, ואילו מאדלנה האומללה נשאה עמה את הסוד הנורא, ומצאה את הפתרון הכי פחות מוצלח להיפטר מהבושה. אילו פנתה אליי במועד, הייתי מביאה אותה לדוקטור סגל, ואיש לא היה יודע מה אירע לה.

"עוד תשמע ממני", אמרתי לג'ורג'סקו.

מורדי הסכים איתי מייד שצריך לעשות משהו. הוא נסע לפרומושיקה ונפגש עם עו"ד סוסניאק, וזה החל מייד לפעול: הוא ניגש למשק של ג'ורג'סקו, שאל שאלות, חקר את מאדלנה במשטרה.

במשפט הוא הטיל פצצה: הנערה הטיפשה, שכחה להגיד לחוקריה, שהוולד נולד מת, חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו.

השופט הקשה:

"הרי כל התיאוריה שלך, עורך דין סוסניאק מושתתת על עדותה של הנאשמת – איך ניתן לבנות על כך טיעון?'

"כבוד השופט, יש עדות מסייעת – הוריה של מאדלנה לא שמעו אפילו פיפס אחד מפיו של התינוק, והרי כל העולם יודע שדבר ראשון שעושה מי שמגיע לעולם הזה הוא לבכות ולזעוק על הצרות והסבל שנועדו לו בהמשך  החיים".

"פילוסופיה יפה, אבל אל תשכח, עורך-דין סוסניאק, שהעדות המסייעת שלך מגיעה מבני משפחתה של הנאשמת..."

"עם כל הכבוד, לולא דבריי היו אמת, ג'ורג'סקו האב לא היה מזמין את מומחה הבארות, ולא היה מאיץ בו לפנות למשטרה כדי לגלות, כדבריו, את המנוול שהרג תינוק וטינף לו את הבאר".

"יש טעם בדבריך..."

איש לא יכול היה לצפות לפסק דין יותר מקל: מחמת הספק זיכה בית המשפט את מאדלנה ג'ורג'סקו מאשמת רצח, ושחרר אותה מייד, אבל בית המשפט  מצא אותה אשמה בהסתרת קורפוס דליקטי, לכן נגזרו עליה שלוש שנות מאסר על תנאי.

"לעולם... לעולם לא אשכח מה... שאתם עשיתם למעני", גמגם ג'ורג'סקו.

אבל ג'ורג'סקו שכח, ועוד איך שכח! ב 18 ליוני 1941 גורשו כל היהודים מהכפרים, ואנחנו ביניהם. הגיע ראש הכפר (שלא מזמן שיבח אותי על ההשכלה שהרבצתי באיכרות הרומניות) והודיע שיש לנו שלוש שעות לעזוב את המקום. אם נתמהמה – הוא אינו אחראי לחיינו.

מורדי רץ אל חבריו בכפר לשכור עגלה וסוס כדי שנוכל לקחת עמנו מעט רכוש – האיכרים השתמטו בתירוצים שונים. ג'ורג'סקו אפילו לא ענה לדפיקות של מורדי על הדלת, למרות שבביטחון אני יודעת שהיה בבית.