מסה:

ראש השנה- שיבה אל הילדות / בלפור חקק

 

 

 אנו עדיין בעיצומם של ימי הסליחות, וזכרונות הילדות מציפים אותנו. בשלהי אלול ולקראת ראש השנה היו הלבבות הומים.

יצאתי אל שכונת ילדותי, איזור "בתי סיידוף" הגובלת במחנה יהודה ובנחלאות.  לב לבו אל המקום הוא המסע בעקבות השכונות שבנה כאן משה מונטיפיורי. אהל משה, מזכרת משה...וכבר כתב ש"י עגנון ברומאן "תמול שלשום": "וכל מקום שם בירושלים קרוי משה, או אוהל משה או זיכרון משה או ימין משה או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מן המקומות הללו שוכח אתה אותה מילה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית."

כילדים שלמדו בבית הספר אליאנס הגענו לאותן שכונות, לבתי הכנסת בנחלאות. גם אני הייתי ילד "אליאנס". אנו שומעים  מתוך חלון את הפיוט:

 "יָה שמע אביונֶיך/ המחלים פנֶיך/ אבינו לפנֶיך/ אל תתעלם אזנֶך"...

כך אנו זוכרים את ההשכמה לימי הסליחות בירושלים.

צלילי הסליחות עודם באוזנינו, ואנו חשים את אווירת ימי הדין הקרבים, ומבעד לחלונות אפשר לראות את מתפללי בתי הכנסת. טליתות, תפילין. מחזור פיוטי סליחות.

פנינו מועדות למזכרת משה ואחיותיה. שכונות קסומות. אפשר לצאת דרך סמטת חיים אלבוחר לכיוון רחוב אגריפס. זו מלכות אגריפס, ובמלכות הזו שווקים וריחות טובים – ויש גם שביל אל הקדושה והעבר. מן החלון של בית הכנסת "חסד ורחמים" עולות הקריאות:

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים,

שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.

אזור זה של מזכרת משה, אוהל  משה, נחלאות – הופך בחודש אלול למשכן הסליחות הירושלמי. ירושלים שישבה שנים בדד, קמה בבקרים  וסולחת לנו – ודמעותיה כמים. הספרדים מתפללים כל חודש אלול, והאשכנזים בשבוע האחרון של אלול.

 בשכונות אלה, סמוך לשכונת מחנה יהודה כמה בתי כנסת, יפים ומיוחדים. כילדים זכרנו לכל השכונות את החסד הטוב, שהן קרובות לשכונת שערי חסד. אהבנו לטייל ולהתפלל בבתי הכנסת הספרדיים, והוקסמנו גם מן המנגינה השונה בבתי הכנסת האשכנזיים בבתי ברוידא, בתי ראנד, בתי מונקאטש  ובכנסת ישראל. תמיד כשנכנסנו לשם כילדים, הייתה לנו תחושה שהגענו לעיירה היהודית מסיפורי שלום עליכם ומנדלי מוכר ספרים. אורח החיים שם, הלבוש והחיים מכספי הכוללים שידרו תחושה של "שטעטעל"... ומכאן מרחוב משכנות, אם תצטרפו אליי, נגיע אל שכונת "משכנות ישראל", שם היה ביתו וגם בית הכנסת של הרב אריה לוין, "רב האסירים". כאן, להבדיל מבתי הכנסת הספרדיים, אפשר לשמוע את הפיוט היפה "אנעים זמירות ושירים אארוג/ כי אליך נפשי תערוג".

 

 

שתי השכונות "מזכרת משה" ו"אוהל משה" נבנו מכספי קרן משה מונטיפיורי. אנו נכנסים לאוהל משה , אנו רואים את עץ התות, מהשיר של יוסי בנאי.

בית הכנסת שם נחנך ב-1886 ושם גם היה "התנור" המרכזי סמוך לבית הכנסת. ריחות החמין היו עולים אל המתפללים, והם היו מזדרזים לסיים "מוסף" כדי לקחת את האוכל לארוחת השבת.

 

אנו פונים לבית כנסת "עדס" של יוצאי חאלב. המתפללים מתחננים לאל שישמע את אֶביוניו, מהללים אותו על גדולתו ומבקשים: "וסלחת לעוונותינו"...הצלילים עדיין מתנגנים, ואנו זוכרים אותן עיניים דומעות הניבטות למעלה, מי אֵל כָּמוךָ!

אַדִּיר וְנָאוֹר, בּוֹרֵא דּוֹק וָחֶלֶד, מִי אֵל כָּמוֹךָ,

גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת, דּוֹבֵר צְדָקוֹת - מִי אֵל כָּמוֹךָ.

החזן והמתפללים רועדים בדבקות: "אתאנו לפניך לבקש ממך מחילה"...הפיוט כובש גם כאן, והמנגינה רוטטת, הילדוּת כמו שבה ממרחקים.  ירושלים יודעת לסלוח אלף סליחות ולא לשכוח את עידן התום:

 

סְלַח לָנוּ, וּשְׁלַח לָנוּ -- יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶךָ

האווירה של ראש השנה הקרוב אופפת את כולנו.  הפיוט המלווה את כניסת החג הוא "היום הרת עולם/ היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם". זה היום שבו העולם נולד. זה יום חשבון נפש לאדם, וגם יום חשבון נפש לעולם.

ואנו פונים בפיוט אל האל:

אם כבנים/ רחמנו כרחם אב על בנים/ אם כעבדים/ עינינו לך תלויות". כך אנו נכנסים אל השנה החדש. והפיוט בפינו:

"יה שמע אביוניך/ המחלים פניך/ אבינו, לבניך/ אל תעלם אזניך".

 

 

הילדות מלווה אותנו תמיד וגם ראש השנה של הילדות.

אני מסיים בתפילה פרטית:

כיסא רחמים/ בלפור חקק

אֲנָשִׁים קָמִים מִשְּׁנָתָם

כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים הַיָּמִים

מְבַקְּשִׁים בַּשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה כִּסֵּא רַחֲמִים.

הֵם רוֹאִים שָׁנָה חֲדָשָׁה

בַּפִּנָּה מִסְתַּתֶּרֶת

מִצְטַנַּעַת בְּשִׂמְלָה לְבָנָה, כַּלָּה זוֹהֶרֶת.

אֲנָשִׁים קָמִים אֶל בֹּקֶר נִרְגָּשׁ.

לוֹחֲשִׁים לָהּ: שָׁנָה מְתוּקָה מִדְּבָשׁ.

קוּמִי צְאִי אָחוֹת כַּלָּה

הָאִירִי לָנוּ בֹּקֶר חָדָשׁ.

הָבִיאִי לָנוּ אֶת הַטּוֹבִים ביַָּּמִים

מִנְעִי כִּסֵּא דִּין, הָבִיאִי כִּסֵּא רַחֲמִים.

שָׁנָה חֲדָשָׁה, הָבִיאִי לָנוּ אֹשֶׁר

בְּכָל דְּרָכֵינוּ, מְלוֹא כָּל הָאוּלָם.

בְּנֵי מָרוֹן אָנוּ לְפָנָיו

וְיוֹמֵנוּ עַכְשָׁיו -

יוֹם הֲרַת עוֹלָם.