שיר:

סְלִיחוֹת/ יצחק גוילי

 

 

כְּדֶרֶךְ אֲבוֹתַי מִשָּׁנִים

טֶרֶם שַׁחַר אַשְׁכִּים

אֶל הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב

אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ לְקַבֵּל שָׁבִים.

 

מַתְקִין עַצְמִי וּבַמַּרְאָה נִצָּב אָבִי

אוֹ שֶׁמָּא זִיו פָּנָיו שֶׁל סָבִי,

מַרְאֵיהֶם עוֹד אוֹחֵז בִּי

מֵנִיס אוֹתִי מֵעֲוֹנִי.

 

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַיָּשָׁן

הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה לְצִדִּי בַּתְּפִלָּה,

עוֹד מְעַט רְצוֹנוֹ נִגְלָה,

רוּחַ אֱלוּל עַל פְּנֵי תֵּבֵל כֻּלָּהּ.

 

 

*לפי מסכת סוטה בבוא יוסף לחטוא עם אשת פוטיפר ראה זיו פניו של יעקב אביו במראה ונס מהמקום.