על ספר יהוסף עם שולמית חוה הלוי / ראובן שבת
בספרה החדש יוצרת המשוררת ד"ר שולמית חוה הלוי אגדה מודרנית ולירית על חייו של יוסף, מילדותו הקשה, דרך יחסיו עם משפחתו ועד עלייתו לגדולה במצרים. בכך ניתן להשלים בדמיון ובשירה את המקומות שהסיפור המקראי, על אחת הדמויות האהובות והחשובות בתולדות עמנו.
ספרי מעט על עצמך ומה היא הכתיבה בעבורך
נולדתי בעיר לוצרן שבשווייץ לאב ממשפחה ספרדית וותיקה מאוד בארץ ולאם מהמשפחות היהודיות הוותיקות בשוויץ. עליתי ארצה בגיל חמש. כבר בגיל שבע התחלתי לכתוב שירים. במשפחה זה היה נושא ללעג. אני הייתי מחביאה את השירים במדף שלי בארון הבגדים, מתחת למזרן וכולי, ואחי היה מוצא אותם ונותנם לאבא שהיה קורא אותם בבדיחות ושם אותם ללעג בעוד אני יושבת עם לב מכווץ דבוקה למושב שלי.
לעיתים הייתה סבתא קלרה נמצאת והייתה מכריזה ״זה שיר יפה, אני אראה אותו לחבר שלי בורלא״ היא לקחה את השיר כל פעם שהייתה מגיעה להצגות של אבא, והשיר נותר בידיה במקום בפח האשפה. שנים רבות מאוחר יותר, כשהייתי כבת ארבעים, אמרה לי אמא שהיא עדיין חושבת שהורי עשו את הדבר הנכון כשלא נתנו לבורלא לעשות ממני ילדת פלא. ליבי צנח. לא היה לי מושג על העובדה שבורלא ראה את שירי, התרשם מהם, רצה לראותני! והם המשיכו להלעיג ולטרטר…
אבל לא יכולתי להפסיק לכתוב. זה היה בנפשי. ארגנתי יומן לבית הספר התיכון בו הייתי. עודדתי את התלמידים לכתוב, ראיינתי אנשים מעניינים כולל בן גוריון. כתבתי לא מעט על הכנרת שאהבתי בכל כך הרבה צורות.
קשה היה לי בחברה. נתפסתי כאחרת. אחותי הגדולה עזרה לבודד אותי. אבל אינני מאשימה אותה. היא ראתה בי איום והיינו ילדים. ביליתי הרבה זמן בחורשה עם הנוף לכנרת, שם גם נכתבו שירים רבים. קראתי ספרים רבים מאוד. זו פחות או יותר ילדותי. היו חברים בודדים וטובים, אבל הייתה בדידות ששרתה עלי ועולם פנימי מפותח.
במה בעצם עוסק הספר
הספר קרוי ספר יהוסף. הוא עוסק בחייו של יוסף המקראי, אך מנקודת המבט לכאורה שלו, נקודת מבטי.
מעט מאוד מסופר בספר בראשית אודות הילדות והבגרות שלו. אני בחרתי למלא את החסר, ולפתח את דמותו של יוסף דרך אירועים שעברו עליו במשך השנים. החל מהקשר העמוק בין אמו ובינו שאני מתארת כקשר אדיפלי, דרך הריונה שיש לו יד בה, ומותה, אותו הוא מנבא.
לאחר מכן הוא מתמודד מול אחיו, אביו שלא מבין אותו ועוד התרחשויות כתוצאה מדמויות חדשות שאני מכניסה לזירה. אני נותנת לו מלאך ששומר עליו, והוא קורא לו יהוסף. שם זה מצוי בספר תהילים, אני מפרשת אותו כצמיחה רוחנית כמו אברם שנעשה אברהם.
יוסף מתפתח מכל מפגש וכל עימות, ובמצרים הוא נעשה מתקן גדול, אשר כל מאוויו מתאחדים לתיקון העולם בו הוא נמצא.
הספר נחתם באמצע שנות הרעב כאשר יוסף חש מאושר בחייו.
האם יש לדעתך חשיבות לעסוק במקרא מבחינה סיפורית, ספרותית ומדוע
יש לדבר ערך רב. התורה אינה ספר סיפורים. היא אינה טורחת למלא חורים בסיפורים שהיא מתארת. יש מדרשים שמנסים לפענח זויות מסוימות אבל גם הם אינם מנסים למלא את החסר. בימינו החסך הזה מציק לקוראים רבים. לספר יהוסף יש שתי מטרות. למלא את החלל מחד, ולעצב את דמותו של יוסף כאיש שלם, כפי שתמיד ראיתיו.
מי הם שלושת היוצרים בעולם בספרות ובאמנות בכלל שאת מעריכה אותם הכי הרבה ומדוע
תומס מאן וזהו.
אם היית נקלעת לתקופת יוסף מה היו שלושת הדברים הכי מסקרנים מבחינתך ומדוע
האישיות של בני לאה.
האישיות של יעקב
והאישיות של רחל.
