שיר:

ידיד נפש /רבי אלעזר אזכרי 

 

 

 

יְדִיד נֶפֶשׁ, אֵַב הרַחֲמָן,

מְשֹׁךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶךָ.

יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל,

יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶךָ.

יִעְמַק לְךָ חֲסָדָהּ,

כִּי עָרֵב לוֹ מִדְּבַשׁ נָפֶท.

 

הָדָר, כָּבוֹד, עוֹלָם –

וְנַפְשִׁי חָלְתָה אַהֲבָתֶךָ.

אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ,

בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוֶךָ.

אֲזֵי תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא,

וְהָיְתָה לְךָ שִׁפְחָה עוֹלָמִית.

 

יְדִיד נֶפֶשׁ, אֵַב הָמּוֹן,

הַשֹּׁוכֵן בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן.

וְרָאִיתִי בָּךְ נְקָמָה,

וְגַם רַחֲמִים וְחֶסֶד וְאֱמֶת.