מאמר:  

 

שותפות בין עולם החי לאנושות -  יקום מעורר השראה /הרצל חקק  

עיון בשלושה ספרים לילדים של רחל סיידוף מזרחי – 'קריצת הפרפר', 'קסם הפריחות', 'קולות הלב'.

 

צילום תפארת חקק

 

נתחיל בסקירה של הספר 'קריאת הפרפר' – יש בחשיפת התובנות העולות מספר זה גילוי של מגע ביופי של הטבע – ובה בעת במהות של הקיום, בקשר בין עולם החי לעולם בני אנוש.

שם הספר 'קריצת הפרפר' – ואכן הפרפר מתגלה כבעל כוחות מעוררים – והמוטיב המוכר לנו – הפרפר והגולם'. הספר יצא לאור בהוצאת 'צבעונים' שנת 2013.

התמונות המרגשות בספר זה מעידות על השינויים הנפלאים בעולמנו. החיים שנוצרים בגולֶם עד שהוא הופך לפרפר הופכים לסמל החיוניות, שיש בפרפר. זו הקריצה שלו לחיים שלנו – הביטו וּראו מה קורה סביבכם, מה קורה בפנימיות שלכם. הסמליות של הפרפר משדרת לנו רטט קוסמי חסר גבולות – הטרנספורמציה והלידה מחדש, המעבר החדש אל הרגע שבו הפרפר משנה את התמונה – זו הקריצה של הפרפר, זו הפנימיות של היצור החי:

 :השיר נפתח בתיאור הגלמים כ"אֲפָֹרִים מְאוּבַּקִים'.

רגע שבו אנו נוגעים במהות  של הקיום:

לְלֹא צֶבַע לְלֹא דְּמוּת"."

סגנונה של רחל סיידוף מזרחי ניחן בייחודיות המשלבת פשטות מבנית מדויקת עם עומק אפיון פסיכולוגי - האנשה מפותחת - פרסוניפיקציה: כל בעל חיים זוכה לעולם פנימי משלו, וזה כוחה השירי המיוחד של הכותבת: להפנים עולמות שונים ולתאר את הייחוד שלהם. בעלי החיים אינם רק נושאי תכונות אופי ובעלי מניעים אנושיים. הם בעלי מודעות, זיכרון, דאגות ושאיפות. ריתמוס, חריזה ומוזיקליות תוססת. זו המנגינה שמלווה אותנו בקריאת השורות הקלילות. המצלול נשען על זרימה של ספרי ילדים – ואכן מתרוננת ההתנגנות של המקצב  - "הך הך הך". אנו מגלים בשיריה אונומטופיאות דוגמת 'קרע קרע' – והמוזיקליות הזו יוצרת חוויה של קריאה דינמית, המזכירה שירי ילדים קלאסיים.

כותבת השירים מעניקה לנו אווירה שמחה של שותפות בטבע, והיא מרבה להשתמש בפעלים של תנועה כדי להדגיש את הזרימה – כך 'מקפץ לו בן כרבולת', 'מתעורר שכווי בן גבר', 'מקרקר בקול אדיר', 'מלחך לו עשב', 'שואף אוויר', 'מוביל עגלות'. גם התנועות של בעלי החיים יוצרות עולם שובה לב: קצב מפעים!

'מִשְׁתּוֹלֵל", "דוֹהֵר", "מִזְדַּחֵל".

עולם החי מאופיין במרחב פתוח לרווחה, מרחב של תנועה – והאינטראקציה בין הדמויות סוחפת אותנו ליקום מעורר השראה, הוויה של חיוניות משמחת: -"הָךְ הָךְ הָךְ" , "מוֹּ מוֹּ מוֹ"

 

 

 העולם סביב הוא עולם של שדות, של יערות, סביבה פסטורלית מרוממת נפש. הקולות קצביים  - שירת הבריאה – הידד לבורא עולם, ספר תהילים קם מדורי דורות כדי לתת לנו תחושה שאין דרך לשיר את תהילת מרחבי הצומח והחי, בלי להצדיע לספר בראשית.

 

הפרפר" מגלם אישיות מיוחדת

 

הספר חושף בפנינו עולם של בעלי חיים – אבל גיבור ההשתנות הוא הפרפר – ההפיכה ממצב צבירה אחד לאחר- זו ההשתנוּת מגולֶם לפרפר מוצגת כפלא בריאה!

 היקום מחכה לָרגע הגדול, זה רגע ההתגלות, רגע שאנו מתוודעים לפלא של הבריאה. המעבר החד אל הרגע, שבו הפרפר "יִתְמַתֵּחַ כְּבַחֲלוֹם / יִפְרֹש בְּרֶטֶט אֶת

כנפיו".

 

הפרפר   לפנינו  הפרפר אינו סתם חרק – הפרפר הוא רקדן המהלך קסם - הַצּוֹפִים בִּצְבָעָיו הַמַּרְהִיבִים"."  וכן.נע בעדינות" - – "יִנְחַת עַל כָּל כּוֹתֶרֶת מופלאה'" , "יִנַק הוּא צוּף מָתוֹק" –יש לו תפקיד קוסמי עצום של הולדת חיים חדשים": "כָּךְ יַפְרָה אֶת הַשָּׂדוֹת"."- העדינות שלו היא כוח

  - עולם הצומח שזור לאורך כל הקובץ – סמל של איתנות, בית, ביטחון, מחזוריות קיומית.

ממלכת הצומח היא המרחב שבו מתרחשים החיים האמיתיים:

עולמו משקף את הצורך האנושי הבסיסי בבית, באיסוף משאבים ובדאגה לדור הבא. "וּמְחַקֶּה הוּא אֶת הוֹרָיו / וְדוֹאֵג לִילָדָיו" –הטבע מלמד את האדם חריצות, התמדה ואת החשיבות של הכנת "הממגורות" - מאגרים לתקופות החורף והקשיים בחיים.

השירים מראים, כי בטבע, כמו באדם, שוכנים זה לצד זה רוך מופלג ויכולת הרס ענקית.

ההקשר האנושי - מדובר בייצוג חזק של הנפש האנושית – היכולת לבנות ולטפח את סביבתנו (הצומח, הקהילה), אל מול הסכנה שבאיבוד שליטה ובהרס מוחלט של אותו הבית ממש.

עין המשוררת מיטיבה לקלוט רחשים וגוונים דקים בעולם החי והצומח לא רק כדי להקסים,

אלא כדי להפנים את היופי בעולם הטבע: יופיים הפיזי של בעלי החיים – ולחוש בו בזמן את הצופן של תנועתם במרחבי הבריאה. המשוררת מפליגה מעבר לכל זאת, היא בונה בשירתה מדריך פנימי להבנת התנהגותם – כך תנועת הפרפר, דהירות הסוס, הדבורה המזמזמת חופשיה – ואפילו האוגר הקטן – 'כל החורף הוא רדום,  בבוא הקיץ יתעורר'.

שירתה של רחל סיידוף נוסקת לִפנים מן המציאות, משרטטת אלף בית של שפות סודיות. שירתה  צוללת למערכות התקשורת בין בעלי החיים וסולם הערכים שלהם: חריצות, אחדות, נאמנות וחברות. ראו נא כיצד היא מתארת בעדינות את הכלב והסוס, החמור והאוגר. עולמות שנראים כה רחוקים ופשוטים – ותחת ידיה של רחל משוררת הבּריאה – הופכים למנגינה של התעלוּת ותפארת. בכוח הכתיבה שלה אנו נחשפים ליכולת הטבע לקום ולהתחדש - היכולת של עולם החי להתעלות מעל ה'גולם' האפרורי של החיים.

הגולֶם משנה מהות -  וכל זאת כדי לפרוש כנפיים. קוראים יקרים, התעכבו נא לרגע כדי לראות כיצד המשוררת מיטיבה לתאר בקווים דקים ועדינים את עולם הנמלה. את הפרה שכה מיטיבה לנו, 'מֵחלבה מייצרים מעדנים - - לבּן שמנת וגלידה'. ספריה של רחל סיידוף אכן מיוחדים בנוף הכתיבה על החי והצומח, הכוונה שלה מעמיקה – אין היא משוררת המתארת לפנינו רק שדות צבעוניים, נוף אסתטי, אלא פונה ללבבות שלנו. שיריה על החי והצומח משרטטים מפה להבנת נפש האדם.

הרובד הגלוי והפנימיות של המיתוס

יש גבהים רוחניים מעל התיאור ברובד הגלוי – וכדאי שניטיב להעמיק במישור נוסף. יש מקום להתעכב על הכוח המניע של המשוררת – ככוח יצירתי שיש בו סגוליות בראשיתית: השאיפה להבין את שמות בעלי החיים ושמות הצמחים – מעידה על יכולתה של סיידוף לבנות מיתוסים מעבר לצמחים ולבעלי החיים. אנו במסע קדימה, נענים לאתגר הנפלא לחקור את משמעות הצמחים ובעלי החיים, משמעות עולמם, שפתם. יש פילוסופיה רוחנית המאירה את חייהם: אנו נדהמים מן הדרך שבה היא חושפת את המיתוס העומד מאחוריהם.

 

דוגמה מובהקת היא הטיפול בפרח הקרוי 'אמנון ותמר' – למשוררת דרך לרדת לחקר הסיפור המקראי ומעבר לזאת – ליופי הפואטי והרוחני שאנו יכולים להפיק ממנו.

שיריה מתרוממים מתוך השראה מהשם המיוחד, מהצירוף המיוחד, מהמיתוס המורכב. בעדינות נפרשת לפנינו העלילה המרתקת והטרגית של הגיבור והגיבורה מן המקרא. אמנון ותמר.

המשוררת מבצעת 'תיקון פואטי' לסיפור המקראי. בתנ"ך היחסים בין אמנון ותמר הם הרסניים וכואבים – ואילו בשירה של המשוררת – יש שיבה לערך העליון של האהבה, יש היפוך שזורע בשיר רומנטיקה והרמוניה – 'זכר ונקבה באותו פרח נובטים'. ההוויה האנושית שלעיתים היא שבורה ומסוכסכת מוצאת את הפיוס והאיחוד דווקא בעולם הטבע והצומח – הדואליות הנפשית חיה בתוך הפרח האחד והשלם. וראינו זאת גם במוטיב הטללים בשיריה.

ה"טללים" הם בעלי תפקיד כפול – גם טללי אהבה וחסד - וגם טללים שמרווים את עלי הכותרת – חיבור של זְהב השמש עם הזהב של רגעי החסד האנושיים. תהילים ובראשית חוברים יחדיו בשפתה של המשוררת -

  ."להרוות צמאונם של ברואי אלוהים"

בסופו של דבר, הפרחים ובני האדם שותפים לאותו הצמא – הצמא לחיים, למים, לאהבה:. כולם שותים מאותם "אגמי החיים". מה פלא שהספר המתמקד בצומח ובפרחים נקרא 'קסם הפריחות' – הוצאת  צור אות 2016.

. הצומח הופך בראייתה להמנון אהבה קוסמי המזכיר לאדם את היותו חלק מרשת חיה ונושמת של ברואים. המשוררת אינה מביטה בטבע כחוקרת מדעית, אלא כפילוסופית וכאומנית של נפש האדם. לרחל סיידוף ביטוי נשגב – 'היכל המראות'.

 החי והצומח משמשים ביצירתה כשני אגפים של אותו היכל ובו אצורים כל נפלאות הבריאה.

ומסקירת ספריה על בעלי החיים והצומח – נצא להכרת ספרה המתאר את נפלאות לב האדם. בעלי החיים היו כלי להבנת האנושות – ועתה אנו במסע להבנת לב האדם, להעניק לנו את הזווית האנושית.

קולות הלב –

עולם הרגש האנושי

 

הקובץ "קולות מהלב" הוא למעשה חוליית החיבור המושלמת ביצירתה המגוונת של רחל:

סיידוף  בקבצים הקודמים ראינו את הטבע והחיוֹת כמשל להוויה האנושית, הספר הזה לוקח אותנו אל המרכז האנטומי והרגשי של האדם – הלב – ומראה כיצד עולם החי והצומח טבועים בתוכו כשִלייה המחוברת אל שלייה.

הספר מאיר את עולם האדם ואת קולותיו דרך זיקה ישירה ומפתיעה לטבע – וראו נא כיצד, בכמה צירופים מרתקים. המשוררת בוחרת לפתוח את התיאור הפיזיולוגי של הלב באמצעות דימוי מובהק מעולם החי – הלב מתואר כקן ציפור. זהו דימוי עוצמתי. הרי לנו דרך להבין תכונות אנושיות. הרגישות האנושית מתואר כאפרוח שאנן. הצורך שלנו בביטחון קשורה לדימויים האלה, אותו אפרוח 'עטוף היטב וכה מוגן'.

 

 

 

לב האדם מתואר כך -

כמו קן ציפורים. -"הָרִאוֹת אותו עוטפות, / הצלעות סָבִיב לוטפוֹת. / כמוֹ אֶפְרוֹחַ שַׁאֲנָן / הַיּוֹשֵׁב

המשוררת יוצרת שוויון ושותפות גורל מוחלטת בין פעימת הלב של האדם לזו של בעלי החיים:

"לְכַלָּם יֵשׁ לְבָבוֹת / גַּם לַחַיּוֹת וְלַבְּהֵמוֹת / לִכְּלָבִים וְלַפָּרוֹת / לעַכְבָּרִים וְלַגִּירְפוֹת".

הקול האנושי הפנימי – אותו "תִּיק תָּק תִּיק" – הוא למעשה הקצב האוניברסלי של הבריאה כולה.