מיגל ישב על הבר עם חברו אלפונסו,  גיבור מקומי ביבשת רחוקה , השניים לגמו יין ברבדוס זול, ושתקו שירים. לידם ישב משורר אחד, מנפנף בספר שירה, וחותך את הרוח, שפתחה אותו בעמוד אקראי 77.
"זה הטוב שבשיריי!" הצהיר המשורר בשמחה. חברו שישב ממולו הוסיף ודרש: " אם לא הטוב שבהם!" המשורר הרים כוס ריקה והצהיר בקול רם ומטריד : "לכבודך חבר." אחרי זה התחילה שיחה על מעמדה העליון של השירה , ועל נחיתות כל האומנויות האחרות הסרות למרותה, ולבסוף התחיל קרב אגרופים בין מיגל והמשורר, שם יצאה השירה ללא כחל וסרק וידה על התחתונה.