סיפור:
שמעון הצדיק ואשמת נזיר / תלמוד בבלי, מסכת נדרים
"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשמת נזיר טמא אלא אחד.
פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים.
אמרי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?
אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, והסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם.
אמרתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה [לשון שבועה], שאגלחך לשמים!
מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר: 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה''."
