על אסירת חופש עם מיכל דורון / ראובן שבת

 

המשוררת מיכל דורון היא דמות מפתח ומשוררת ותיקה בשירה העברית. במהלך שנות כתיבתה היא נגעה בשרטוט שירי וקיומי חושף אך מעודן ומבוקר, בהוויה האישית שלה, בחוויה שלה כמשוררת. במצבים קיומיים ושירים של כאן ועכשיו. שירתה מודרנית במובהק, ובספרה האחרון " אסירת חופש" מצב זה בולט היטב ומותיר יפה את חותמו בשירי הספר, יפים ,טובים, מיוחדים.

 

 

על מה הספר- איך נכתב ובעקבות מה ?

 

ספר השירים נכתב במשך שנים, הוא נבחר על פי שיר הנושא אסירת חופש.  

אסירת חופש נכתב על שם אחד השירים בספר. בחרתי בו כשם לספר השירים כי הוא משקף את הספר ומשקף במידה מסוימת את השירה שלי ואותי.

האוקסימורון "אסירת חופש" משקף  קונפליקט של ניגודים. מורכבות אותה אני חשה כל חיי.  אני מניחה שאני מציגה מראה לטבע האנושי. כך או כך,  כל חיי אני סוגדת לחופש, לחופש לחשוב, לחופש בלי גבולות בלי מסגרות.    הפחד מהגדרות כובלות מוביל אותך בחיים לנקודה להיות במערבולת. עד שבשלב מסוים אתה מבין שאתה אסיר של המלחמה לחופש. לחופש הביטוי שלך, אבל תמשיך לחפש אותו.  תהליך החיפוש המתמיד התנועה המתמדת תמשיך, עם ההכרה שיהיו לכך גבולות ומכאן ההכרה הבוגרת של אסירת חופש. הכרה כאובה אולי גם שמחה,  אבל מפוכחת.  

מעבר לשאלות הפילוסופיות המטאפיסיות מהו החופש, היכן הדטרמניזם וחופש הרצון או כדברי רוסו "האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא כבול בשלשלאות. רק התשוקה היא עבדות אולם הציות לחוק שאנו קבענו הוא חירות. ואם אצטט את אלבר קאמי שהוא ההוגה שגיליתי בגיל 16, באדם המורד יש לכולנו את החירות הבסיסית.  כל עוד   החירות הפנימית  לא תפגע בקיומו של האחר.

אך כשאנו עוסקים בשירה היא מדם לבנו. לכן השירה היא האמנות הגבוהה ביותר והיא נוגעת מלב אל לב. כל חיי אני בורחת ממסגרות אך מחפשת שייכות. שואפת לחופש ללא גבולות. אך יודעת בתוך לבי כי האין גבולות יובילו אותי לתהומות.

שואפת לחשוב ללא גבולות כי זהו חופש,  ביטוי חופש שלנו כבני אדם ובתקופה זו אנו חייבים לשמר את החופש לחשוב ללא מורא ולבטא את דעתנו .

החופש לחשוב ללא גבול הוביל אותי לא אחת למחוזות צער ודכדוך עד שלמדתי לשים גבולות לפחות לזמן מסוים.  למדתי עם השנים להתיידד עם השמחה , לתרגל את השמחה זה לא בא לי בקלות. אני קוראת לה והיא מגיעה אלי כשאני מתעוררת. לעתים יחד עם העצב. לעתים שניהם מגיעים יחד.

למדתי שלשמחה יש גוונים רבים ויש לה עומק כמו לגוונים הרבים של הצער והתהומות. כמו לאהבה. בבגרותי אנו מתיידדת יותר ויותר עם ריח של פיוס. החופש תמיד מרחף כי כל פגיעה בו תוביל לפחד אינסופי. מה שיפה שכאשר אסירת חופש יצא לעולם אנשים מזדהים עם חלקים שונים ביצירה מתרגשים וכל אחד מתחבר לחלקים בו. וזוהי כוחה של יצירה. של שירה.

 

 

האם את חולמת שירה בתוכך או רואה מציאות וכותבת אותה

גם וגם. לעתים אראה שירה בתוך נשמתי ותתרחש בערה אראה תמונה בעיני רוחי ואחוש צורך עז לצייר את התמונה בכתיבה. לעתים אראה במציאות דבר מה שמרגש אותי או מעורר בי כעס והוא מהווה עבורי גירוי לכתיבה . זאת יכולה להיות אבן הפוכה או או תופעה מסוימת שכמובן מקושרת לדימוי או זיכרון שלי בעבר וזהו ניצוץ היצירה. מכאן העיבוד נעשה והליטוש לאחר כמה זמן . בהתאם לשיר הנכתב. 

למעשה זוהי מעין התבוננות עצמית שזוהי מהותה השירה.

 

 

האם יש בכלל תקווה ועתיד לשירה –

בהחלט.

השירה לא בכדי היא אמנות גבוהה. היא ביטוי מזוקק של אדם המתבונן בעצמו ובסביבתו. עליו להיות מודע לעצמו, לחלקיקי נפשו לפתח טביעת עין חדה להיות פסיכולוג של העולם ולהתעלות בראייתו מעל הכול בכתיבתו, כדי להעביר מסר בצורה אמנותית.

כאשר אינו בוחן את עצמו ואת חלקיקי נפשו בצורה אמיצה לא נראה לי שיוכל לכתוב בצורה טובה. אולי בחריזה ובקצב פופולארי להמונים, אבל ראה את עמיחי, זלדה, אלתרמן כל אלו נברו בנפשם, לא ייפו את המציאות, לא כתבו בסיסמאות ומכאן שירתם האותנטית.

 

 

משוררים וסופרים שהייתי יושבת לקפה איתם.

דבורה בארון, חשוב לי לשבת איתה במאה ה21 לספר לה שעכשיו מעמד האישה השתנה ויש תרופות נגד דיכאון ולשאול אותה האם חייה היו טובים יותר בעת הזאת ? היא ממש אסירת חופש ללא מוצא . היא לא יכלה לעוף.

הייתי יושבת עם שאול טשרניחובסקי המשורר והרופא. הוא אחד המשוררים המורכבים בשירה ובאישיותו. האידיליות שכתב יצירות מופת כמו גם שיריו.   יש לו שני צדדים מצד אחד רופא מדען מצד שני משורר נהנתן שרצה לבלוע את העולם בחייו, ניתחתי את כתב ידו וכתבתי עליו מאמרים.  הוא היה פורץ מוסכמות בחייו ובכתיבתו.

הייתי יושבת עם זלדה, שואלת אותה מה דעתה על מה שקורה  עכשיו. אולי יש לה עצה תבונית רוחנית כיצד להתנהל כעם.

את ביאליק הייתי שואלת כיצד הוא היה רואה את עתיד השירה העברית. הוא בוודאי היה בוחן היטב את הנתונים קודם לכן בצורה מבוססת בטרם ישיב לכן בטרם נשב לקפה הייתי מעבירה לו במעטפה את השאלה החשובה.