על ההצגה פוסקות בתיאטרון הספריה /מארי רוזנבלום
קשה לי להחליט מה בדיוק ההצגה הזו. סטנדאפ? הצגה לכל דבר? או אולי מישהו שם, מאחורי הקלעים, בודק כמה אני בכלל מסוגלת לקלוט? על כל זה אפרט בהמשך.
אבל לפני שאפרט, מצאתי לנכון הפעם להכניס את ההתרשמות שלי בתחילת הכתבה, ולא בסופה כמקובל: לכו לראות אותה!
ברור לי שלא אצליח לכסות כאן כל נדבך שההצגה נוגעת בו – זאת בשל העומק שלה ופריסתה, גם לרוחב וגם לעומק. אז אנסה במקום זה לצטט כמה פסקאות שיהוו מעין פנס: להאיר, להעיר, לספר, לגלות.
בואו נתחיל.
על ההצגה
שלוש חברות מחליטות לעשות פודקאסט עם הנשים ההן, בזמן הזה. האורחות הן גיבורות התנ"ך שכבר הצילו פעם אחת את העם, ואולי יוכלו לגאול אותנו מהמשבר בישראל 2026.
אחת החברות - נועה - מאומצת, יבוא אישי מקולומביה - עומדת להתחתן. עד ש... ביום הראשון של הקלטת הפודקאסט, הרבנות מודיעה לה: "את לא יהודייה".
"בקיצור, המדינה קבלה שהיא יהודיה, הצבא סמך עליה כיהודיה, ההיסטוריה לימדה אותה שהיא יהודייה, אפילו מס הכנסה (טפו!) מתייחס אליה כיהודיה. רק הרבנות..."
החיים של נועה מתפרקים בשידור חי, והדיון שהיה אמור להיות דיון לאומי הופך לפתע לאישי עד כאב.
כך גם נחשפים הסיפורים של חברותה לפודקאסט -
יעל - דתלשית שמעדיפה תקשורת ישירה עם אדון עולם, בלי מוקד שירות רבני.
וגל - שמאז ה־7/10 מפלרטטת עם הדת וחזרה בתשובה.
גם מתוך סיפוריהן של הגיבורות - יעל, רות, אסתר, רחב, תמר, חווה (שמתוכן רק אסתר, שנאלצה להסתיר את יהדותה, היא בכלל יהודיה!) - עולות שאלות של זהות, שייכות: מי קובע את מי לאהוב, את מי לשאת, מי מגדיר מי אני.
נועה יוצאת למסע שבו היא נאלצת לבחור: להיאבק על ההכרה, או לפסוק על חייה בעצמה.
הפעם לא יפסקו עבורה. הן פוסקות.
הדר גלרון - כתיבה, בימוי, משחק.
בוגרות בית צבי: נועה כדריה, גל מדמוני, יעל סביר פרימר, לירז ראשוני, נטע בן אהרון (גם אחראית על המוסיקה).
הקצב מטורף - ציטוטים מהתנ"ך, עוקצים, שאלות על זהות, סמכות, מעמד האישה, מסורת מול שינוי. ההומור, המוסיקה, הבגדים, שינויי התדר בקולות, התחפושות - כל אלה לא רק לצורך הבידור. הם "מגויסים כהלכה" למסר הפמיניסטי. והם מוסיפים ריכוך, רגש, עניין; נוגעים בבשר החי, ופותחים עוד ועוד תיבות פנדורה.
"הי, אני יעל. הקֵינִית. כן, זו שחיסלה עבורכם את סיסרא.
הבנתי שאתם שוב בצרות פה במזרח התיכון הפרוע... אז הכינותי לכם הרצאת טד
על פתרונות דיפלומטיים עם פטיש ויתד."
"שנת 1127 לפני הספירה. אני בחופשת לידה. הילד יונק. אני צופה בפרק מותח של 'פוסקות של יום' - הפרק על דבורה הנביאה.
ידעתם שדבורה זה בכלל לא השם האמיתי שלה?! כינוי גנאי. כמו 'חולדה הנביאה'.
כי גבר שרואה משהו לפני כולם הוא 'נביא, מנהיג'. אבל אישה שרואה משהו לפני גבר - מדביקים לה שם של חיה נושכת, עוקצת, מזמזמת. בייחוד שדבורה ניבאה שסיסרא הגדול, האימתני והרשע... ייפול בידי אישה..."
+++
בואו נתחיל מההתחלה!
כולן: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"
יעל: בואו נדלג ליום השישי... בריאת האישה. איך היא נבראה?
נועה: צלע, לא?
יעל: אבל מה צלע? איך צלע? למה דווקא צלע??
נועה: אל תסתכלי עליי - אני בקושי יהודייה...
גל: באמת, למה?
יעל: כי ריבונו הסתכל על הדבעע החסר האונים שיצר, ואמר לעצמו "לא טוב... לא טוב היות האדם לבדו"... והחליט לייצר "עזר כנגדו". עד היום לא ברור אם זה יותר עזר או יותר נגדו. אמה-מה, אין זמן לחפש חומרי גלם ליצירה! יום שישי אוטוטו שבת - ריבונו לא יכול לחלל את השבת הראשונה בהיסטוריה!
++++
אסתר: השארתי לכם מתנה קטנה שתמיד תזכרו את הסיפור שלי.
יעל: אוזן המן??!
אסתר: זה נראה לך אוזן? זה נראה לך של המן?! זה המשולש שלי... אבל לכו תמצאו מאפייה שיסכים למכור מאפה בשם 'ערוות אסתר'.
בשיחה עם הדר גלרון:
כמה זמן עבדתן על ההצגה?
"בגלל המלחמה עבדנו כמעט חצי שנה, בהפסקות, ולפעמים עם הפסקות של חודש שלם."
מאיפה הידע הרחב שלך על התנ"ך?
"אני באה מבית דתי, וגדלתי על ברכי התורה."
את מופיעה עם ההצגות שלך ברחבי העולם. איך התקבלה ההצגה הזו?
"התחלתי את הקריירה שלי בסטנדאפ על מעמד האישה בדת, מה שהפך אותי לסדין אדום בעיני הרבנות... עד כדי כך, שכשהגעתי לפראג ולאירלנד, הרבנות בירושלים שלחה פקס לקהילה המקומית וביקשה למנוע ממני להופיע, כי 'she will corrupt the minds of your community'.
אשת הרב, אגב, שהגיעה לראות על מה המהומה, אהבה את ההצגה..."
