מקאמה: 

 לספרות העברית יש עֶדנה / הרצל ובלפור  חקק

מקאמה לעדנה מיטווך-מלר לרגל מלאת לה שמונים

 

 

הרצל ובלפור חקק

 

הנה לך מצלצלים הפעמונים,

לך עדנה שלנו - - כי את כבר בת שמונים,

לָך כל היקום מרַנן ושר,

מה שכתבת בכל יום וגם בֶּעבר  -

 

'אהבה היא ראשיתו, תוכו ואחריתו של כל דבר'

זה המבוא לספרך, שלימד אותנו לראות  ולדעת

"שקיעה על הר כנען".

כי זו שירתך מאז ומתמיד ואכן לא חלפה,

כל חייך כתבת ספר בלתי נגמר,

שכולו אהבה, תוכו רצוף אהבה.

לא פלא שזכית בפרסים - ויפה היה לך כל פרס לתפארת –

פרס האישה היוצרת  -  - וכן פרס בית הנשיא, ופרס קרן תל אביב,

ובשלל מענקים נהדרים.

זה היה המסלול שלך  -- כי את - -

מגיל הנעורים ידעת לחלום ולחרוז שירים,

ידעת להפליא בעט קסם על נופים קסומים,

כי זה תמיד נשאר בך, וזה יישאר בנו לעולמים.

כל שיר נשמע כמו אגדה או מגילה.

אנו הקוראים  אחרייך נסחפנו במסע מהפנט ומופלא.

ולא פלא, שבחרת בהר כנען שתמיד בליבך חי,

וכך רשמת בצימאון -  -

 

'זֶה הָיָה כְּחוֹל הָעֶרֶב

עַל רֹאשׁ יֶרַח מַאי'

 

בשירתך הזיכרונות תמיד שבים –

הצבע של הזמן מטיל כישופו על הדמות של האוהבים - -

משחר ההשכמה ועד צאת הכוכבים,

ואיך נוכל לקרוא ולא לחוש צמרמורת מסחררת,

כשאת כותבת לאהוב שלך  -

 

''זה רק כּחוֹל צווארוֹנךְ

על זַרקור הָערב'  -

 

הנופים והצבעים מסביב ממלאים כל שורה,

ומי שקורא קשה לו לברוח מן העוצמה ומן הסערה,

חיי האוהבים תמיד שרויים בנוף קסום שמספֵר כמה עזה אהבתם,

כמה יפים הקווים שאת מציירת לדמותם - -

 

'יֵשׁ לָנוּ נוֹף גְּלִילִי

הַחוֹבֵק מַפְּלֵי מַיִם

יֵשׁ לָנוּ עָתִיד מַזְהִיר

מֵעֵבֶר חֲנָיַת הַבֵּינַיִם' –

 

המפָּלים אכן אינם מרפים ממך,  עדנה – יקירתנו,

הם מסעירים את חיַיך ומיד גם את חיינו,

השגרה אינה חלק מסדר היום שלך,

בעינייך השירה אמורה לטלטל את הקוראים,

למחוזות אחרים, קסומים ונפלאים  -

וכך את מפליאה להפנט את המילים -

באותו יקום שזורם לָנצח ותמיד מכֶּה גלים,

זה איתך בכל רגע = כאן וגם בעננים

ועל כן לָך תמיד מצלצלים הנופים ומרננים,

יופי לך עדנה - -  אַת בת שמונים,

תראי איך הנופים רצים אחריך, תראי  -

כך כתבת בטון כל כך פלאי - -

 

"מפָּלים בצידֵי האי

וּדקלים על שמֵי לילה בועֵר

הם מפַּל מים נצחִי

על חלום  נעוּרים סועֵר' –

 

עדנה יקרה,

 

ידעת לכתוב וגם לתרום לספרות העברית, ואיתה תמיד לצאת במחול,

שנים ערכת ותרמת מזמנך להוצאת בת קול -

וגם למי שלא שאל ואינו שואל -

תמיד טרחת לספר על המורשת שקיבלת מגילה אוריאל  -

בעיניים נוצצות כתבת שורות של הערצה מלאכית לאהוב ליבך עמוס מלר הנצחי,

 

בכל מקום התגאֵית כשזכה לתהילת עולם נהדרת עם השיר שלו על ירושלים האחרת...

כמה אהבה הרעפְת על ילדייך אדם ולָרה  - להם תמיד נשמתך כתבה וגם שרה.

הם היו העוגן שלך, ההשראה שנשארת לעולם וכמובן –

שם מעבר למילים, לצלילים,

לרגעי הקסם בענן. המשפחה תמיד מילאה אותך אור ומשמעות.

 

כתבו עלייך רבות בכל כתבי העת – בכל העיתונים הנחשבים,

כי שפת השירה שלך הייתה מעל לזמן, מעל לכוכבים.

 

 

השיר שלך 'חידה' ביקש לפענח פנימיות נסתרת, השיר הזה פרש לפנינו חוקיות החורגת מן השגרה, והמילים ריחפו בין דמויות מסתוריות שנלקחו מעולם אחר, מעבר לחיינו, מעל לזמן: 

את גם כשפעלת במציאות באהבה ובתום  -  ידעת להישאר במחוזות החלום  - -

כשפעלת למען הספרות העברית, למען אגודת הסופרים העברים  - תמיד היית בליבך ברצון לצאת מעולם של כאן ושל עכשיו  -  נשמתך תמיד רצתה לגעת בנשגב,

והקהל הקורא קרא והיה נרגש, תראי איזה שיר קסום את ליבנו כבש  - -

 

'מִתוך מה כוֹתב אדם

שיר אהֲבה חדש?' –

והתשובה שלך ידעה והגביהה עוּף – שירתך שבתה כל לב, דברֵך נסק וגם צף  - -

'מן הַחשָש הכָּבד

לאבֵּד את הנשְׂגב'  -

זה היה מבוקשך.

ולא רק בשירתך על הר כנען  - גם בספרך    'ערב של פריז'

                                                        הקסם כבש ואפילו הפריז  -

כתבת לנו - -

 

 

 

מֵעֵץ נוֹטֶה לִפֹּל

עַל שְׁאֵרִית גְּזָעָיו נִשְׁעָן

מִדַּף שִׁירָה צָהֹב בַּסֵּפֶר הַיָּשָׁן

מֵעֹמֶס הַסַּלִּים עַל תְּאוּצַת הַזְּמַן

מֵעֹמֶק הַכְּאֵב הַנֶּחְרָט עַל דַּף לָבָן.

עוֹד טֶרֶם נִפְגַּשְׁנוּ

הַכֹּל הָיָה מוּבָן. –

 

 

מעבר החגיגה היפה הזאת, את תמיד תשובי למחוזות האגדה,

זה הצופן אליו ליבך משתייך, זה מקומך   -   כך כתבת  - -

 

 

הוֹ, שׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹת

אַמְּצִינִי, עִצְרֵי אֶת דָּמִי

אֲנִי מְעוֹפֶפֶת רָחוֹק

הָשִׁיבִי אוֹתִי לִמְקוֹמִי  - -

 

ונסיים בשורות סיום של שיר שתוכלו לתלות על לוח השנה בבית. שם השיר 'לוח שנה'. כך לנו וזה חי לעד בסרט -  שירה יפה ומעוררת  --

 

"לכן האוהבים

 לעולם לא מזדקנים

 לוח השנה שלהם

 חרוט רק בכוכבים" –

 

הכוכבים עדיין מביטים בך מעבר לעננים,   מזל טוב עדנה -  את בת שמונים...

 

הרצל ובלפור חקק