רשמי ביקור בבטומי
בנימין אלקובי
בטומי היא עיר קייט בעיקרה, הנמצאת בדרומה של גאורגיה, היא 'גרוזיה' לשעבר. ישראלית, שאני ואשתי וילדי פגשנו במטוס בטיסת 'ישראייר' – טיסה הנמשכת שעתיים – סיפרה לנו, כי בעיניים ישראליות בטומי היא אילת של גאורגיה, אם-כי אני צריך לציין מיד, כי לא היינו הך, אף-לא על פניו. נכון , שתיהן ערי קייט וחופשה, שתיהן בדרום של מדינותיהן, אך האקלים ומזג-האוויר עושה את ההבדל המשמעותי שביניהן, כי בעוד אילת, לפחות בעיצומו של קיץ, היא חמה לאין שיעור, בטומי, אף בעיצומו של קיץ כפי שאנו חווינו אותו, איננה יותר מדי חמה, כך שאני ומשפחתי פגשנו אותה במזג-אוויר חמים, במין תחושה מסוימת של חום מעט מעיק, עם עננות גבוהה, כמו ב'קיץ אינדיאני', אוויר לח ונטייה לירידת גשמים. בסך-הכל, כמי שדי סובל מן הקיץ הישראלי החם והלח – בטומי שימשה בשבילי הקלה מסוימת.
זו כאמור עיר קייט וחופשה פארקסלנס. יש בה מסעדות, גנים, רחובות נעימים, בתי קפה, בתי מלון, כל מה שעיר תיירות יכולה להציע. אנחנו לא הגענו לכל היעדים הללו, אף לא מקצתם. כל קורא ממוצע בן ימינו מוזמן למידע באינטרנט כדי להתרשם מכך : אגמים, אתרי גלישה, סנפלינג מצוקים גבוהים על-פני אגמים, אפילו אתרים היסטוריים, ועוד. לא מעט. אך אנחנו, לא מונחים בידי קבוצה או מדריך, אלא על דעת עצמנו, בכוחותינו ובאמצעים שבידינו, הגענו לאן שהגענו, וכפי שציינתי לעיל, 'אורח לרגע', אורח אקראי לחלוטין, שבא להינפש מעט מהמציאות של ארצו.
יש בה בבטומי לא מעט בניה לגובה, מודרנית משהו, בעיקר של בתי עסקים ומלונות, בצד בניינים ובתים נמוכים יותר, מצומצמי שטח, בעיקר בתי מגורים ועסקים קטנים.
כפי שציינתי קודם, כבר מטיסתי במטוס שלקח אותנו לשם, העיר בטומי מלאה בישראלים, כדי כך שבשדרה אחת, שדרת רוסטבלי (אגב, באינטרנט לא סופק לי מידע על השדרה הספציפית הזו בבטומי, כי-אם שדרה בעלת אותו שם בטביליסי הבירה, אולי השם 'רוסטבלי' אצלם זה שם נפוץ לרחובות, כמו אצלנו 'רחוב הרצל' ... ) התרשמנו, וגם כאמור סופר לנו עוד במטוס לשם, שישראלים - אגב, ישראלים מכל המינים והעדות, יהודים כמו גם ערבים וכיו''ב – מבקרים, מתיירים, חלק לא מבוטל מהם גם משתקע בבטומי, רוכש שם דירות ( ! ), עושה עסקים, פותח מסעדות וכיו''ב.
בעודנו הולכים בשדרת רוסטבלי, קלטה אשתי זוג נשים מדברות ביניהן עברית ( ! ), ושאלה אותן על-דבר מסעדה כשרה בסביבה. אשתי נענתה, כי במקטע מסוים בשדרה נמצאות הרבה מסעדות ישראליות כשרות למהדרין, אחת על-יד השניה, ואכן כך היה. נכנסנו למסעדה שנשאה בגאון את השם 'ירושלמי', הזמנו ארוחה דמוית בשר וסביח ( היה זה זמן 'שבין המצרים' ), צ'יפס, שתיה קלה וגזוז, ארוחה משפחתית גדולה כדי לשבוע ממנה – במחיר 178 'גאל', הלא הוא 'לארי', המטבע המקומי, שמסתבר הוא כשליש היורו, וכ-86 אחוז מן הש''ח.
לכאורה רמת-החיים והמחירים בגאורגיה קרובה לשלנו, אם לשפוט ע''פ שער-המטבע, אך כידוע שער-המטבע איננו אינדיקציה יחידה ומספיקה, וצריך לבחון את התמ''ג של המדינה, ועוד. אך הרושם הכללי המתקבל, כי רמת-החיים בגאורגיה, שהיא לכאורה מדינה אירופאית מן המניין, נמוכה מעט מזו של ישראל, אם לשפוט ע''פ מחירים, ע''פ העובדה שכבר ציינתי לעיל, שישראלים רוכשים ומשקיעים בכל נכסיה של גיאורגיה, וכן ע''פ הרושם המתקבל ממראה בתי המגורים, הסביבה החיה, וכיו''ב. יתר על-כן, הרושם שקיבלתי הוא רושם של דלות מסוימת השורה בכל.
וכאן אני מגיע ללב המאמר, ואשר לשמו למעשה כתבתיו. וזאת לציין, כי גאורגיה, כמדינת אקס-בריה''מ הקומוניסטית לשעבר, ואשר אף-היא נודעת בנחשלות מסוימת לעומת המערב הקלסי, ושתיהן, דהיינו בריה''מ לשעבר, קרי רוסיה דהיום, היושבת לגבולותיה הצפוניים והמזרחיים של גאורגיה, וכידוע מן המצב הפוליטי השרוי ביניהן זה שנים, אף חונקת ומאיימת עליה בעצם גודלה הגיאופוליטי, כמו גם לגבי אוקראינה ושאר המדינות הבלטיות, - ובכן, שתיהן, דהיינו רוסיה וגאורגיה, היו נתונות במשך למעלה מ-200 שנה בעבר הרחוק לשלטונם של המונגולים. ה'מונגוליות' טבועה בתשתית התרבותית והמנטלית הן של רוסיה הגדולה, והן של גאורגיה.
לצורך הדיון בביקורי זה הקצר שבגאורגיה, הדבר ניכר כמעט בכל, כולל באדריכלות העירונית של הארץ הזו. משהו מ ר ו פ ט , מיושן, מעט בלוי ומוזנח במראה החיצוני של העיר, בבתיה, ברחובותיה, בבנייה שלה, בצורת החיים והמגורים ; משהו שניכר על כל צעד ושעל שאתה מהלך בו.
לטעמי, גאורגיה, מבחינה אסטטית חיצונית ,לעולם, אבל לעולם, לא תתקרב למראה האסטטי, הנקי והמוקפד של המערב הקלסי. וזאת גם לאחר שאתה לוקח בחשבון, שגם באירופה המערבית יש 'יושן' שכזה, בדמות מוזיאונים, כנסיות וקתדרלות למכביר, מי לא יודע ומכיר זאת. אך כאמור בגאורגיה, וכנראה גם בשאר הארצות הבלטיות, ה'יושן' והריפוט פשוט זועקים אליך מכל אבן בקיר.
הנשים והגברים בגאורגיה – תסלחו לי, באמת תסלחו לי, לאניני הטעם ולמצדדי ה'פוליטיקלי קורקט' שביניכם - איך אנסח זאת, מבחינה חיצונית, פשוט אנשים לא יפים ...
ועוד דבר - וצר לי על מה שאלך להגיד - כי כאן יש מסר שיש בו מן האיום. בחוזרנו לשדה התעופה בבטומי נתקלנו בחבורת ישראלים במכונית עם רמקולים צווחניים, ששרו בקולי קולות : 'יונדא יונדא יא יונדאיי , יונדא יונדא יא יונדאיי', של הזמר ישראל ברייט שלנו. הערתי ברוח טובה לישראלים הצעירים הללו על התנהגותם הקולנית, שנועדה כמובן לעורר תשומת-לב מן הסביבה הזרה ובכל מחיר.
עוד קודם לכן, חלפן הכספים הגיאורגי בשדרת רוסטבלי לא (ממש ) האיר את פניו אליי. ושוטר בשדה התעופה, הקטן יותר ונחשל משדה התעופה של תל-אביב ( כך קוראים בחו''ל לשדה-התעופה הלאומי שלנו בלוד, הנתב''ג. כנראה ששדה-התעופה הלאומי של גיאורגיה, שנמצא בטביליסי הבירה, הוא גדול ומשמעותי יותר. בכלל, זאת יש לזכור, שגיאורגיה גדולה בכמה ממדינת ישראל בשטחה, אך קטנה ממנה באוכלוסייתה ), ובכן, שוטר שעמד על-ידנו לטש עיניים עוינות כלפי אשתי.
בבידוק הביטחוני שעברתי בחזרה בגאורגיה לקחו אותי לחדר צדדי ועברתי בדיקה מכף-רגל עד ראש, כולל מישוש הגוף, אני, שהנני אדם לא צעיר ונכה, שמטופל במשפחה עם ילד בן שש ( ! ).
לא, לא אדבר כאן בהכללה גורפת. בוודאי יש אנשים נחמדים מאוד בגאורגיה, אין ספק בדבר. הנה למשל, ד''ר מאיה, שאותה היכרנו שם מקרוב, נחמדה להפליא. הישראלים בעלי המסעדה ששמה כאמור 'ירושלמי', נחמדים אף-הם, חלקם כאמור ישראלים, וחלקם האחר גאורגים מקומיים. כולם שרתו אותנו בנחמדות ובאדיבות.
מכיוון אחר בסיפור, אציין לשבח גם את היחס המעולה שקיבלתי בשדה-התעופה שלנו. אין מה לדבר. לעילא ולעילא.
אך זאת לציין ולזכור. הגיאורגים בהיסטוריה שלהם מול היהודים והישראלים שחיו וחיים כיום בקרבם מעולם לא נודעו בעוינות, במעשי פוגרום, חלילה, בגילויי אנטישמיות וכדומה. ההפך הוא הנכון.
אך הגיאורגים הם בסופו-של-דבר עם נוצרי, ואף לא פעם נוצרי אדוק. מספר הכנסיות הלא קטן שבמדינה יעיד על-כך. ואף לאוזניהם מגיעות השמועות על מעשינו הנוראים כביכול במלחמה בעזה. ואף הם מודעים ליחס הלא סימפטי, בלשון המעטה, שאליהם 'זוכים' היהודים באשר הם בעולם הגדול. האנטישמיות הלא היא כמו מחלה מידבקת.
אין מה לומר : הגיאורגים אוהבים את ההשקעה התיירותית של הישראלים בארצם, זה חלק מפרנסתם ומרמת-החיים שלהם, וכפי שתיארתי לעיל כנראה איננה גבוהה במיוחד. קצת פחות אולי הם אוהבים את העובדה, שאנו משתלטים צעד אחר צעד על נכסיהם. כיהודים, יש לנו בנידון היסטוריה וניסיון לא קצר : מי אוהב, שמשתלטים לך על נכסי מדינתך שלך, ותהא אדיב ומאיר-פנים ככל שתהא ?
הוולגריות של הישראלי, היהירות הטיפוסית שלו, חוסר-הצניעות שבו, ההרגשה שבכל מקום זה כמו בבית שלך ; לא אתה אורח, כי-אם אתה כאילו בבית שלך. האם עצרנו לרגע ושאלנו את עצמנו, אם זה באמת נעים לבעלי הבית, הגיאורגים, לצורך הדיון הזה ?
כדאי אולי שנעשה בנידון הזה מעט חשבון-נפש, לפני שגם איתם יהיה זה מאוחר מדי...
מכל מקום, אחרי ביקור בזק בגיאורגיה, חזרתי בחזרה לישראל, והפעם גם לנשים היפות שבה ...
לאחר חזרתי ארצה שוחחתי על רשמיי עם איש בר-סמכא לענייני הארץ הזו, והוא סיפר לי, כי רשמי המלחמה והפלישה של רוסיה למחוזות הבדלניים, אבחזיה ודרום אוסטיה בצפ' מערב גאורגיה, ב-8.8.2008, ניכרים עדיין בארץ הזאת בכל מקום שבה. כחמישית מגודלה המקורי של גאורגיה הריבונית נלקחה ממנה ע''י רוסיה, בחמישה ימי לחימה אז. לכן, כנראה, התיאור והרושם של הארץ הזו כפי שעלה מדבריי לעיל.
ניכר בעיניי, שזו מדינה שפשוט קשה לה להמריא הלאה ולהתקדם בחיים. הדבר ניכר אף בחיי היום יום שלה. הנוכחות הבריונית והמעיקה שמצפון וממזרח, הטרור הפוליטי שמפעילה רוסיה הגדולה, מקצצת את כנפיהן של כל שכנותיה, של כל מי שמסרבת לרקוד לפי החליל שלה, זה כבר מאות בשנים, אף עוד טרם השלטון הקומוניסטי.
עקורים ופליטים גאורגיים מן המחוזות הכבושים מסתובבים לאורכה ולרוחבה של המדינה, כשטרם נמצא להם פתרון של קבע. אותות ההרס והחורבן עדיין קיימים, וגאורגיה טרם עברה תהליך אמתי של שיקום והתחדשות לאומית, גדולה ומסיבית. גאורגיה היא פשוט ארץ לא שמחה. מעולם מלחמה ותוצאותיה לא היו דבר של מה בכך. מי כמונו כאן, בארצנו ובמזרח-התיכון, יודעים זאת היטב. ( C )
