על ההצגה אויב זמני בתאטרון תמונע / ראובן שבת
ההצגה אויב זמני מציגה קונפליקט ונסיון או הצעה לפתור אותו.
זהו קונפליקט ישן וכאוב, מדמם וטעון. הסופר והמחזאי אריה קרישק יצר בתוך בועה מציאותית מאוד מפגש טעון בתחנת רכבת ביו חוקר שב"כ בדימוס שאותו משחק בכישרון רב גד קינר ומולו-פלסטינאי השחקן אדיב ג'יהשן, המשחק דמות שהשתתף בעברו במאבק הפלסטיני לעצמאות וכיום הוא מעין חוקר אקדמאי.
הם נפגשים בתחנת רכבת אי שם בישראל, בזמן ( אולי אוטופי ) של שלום אזורי.
אבל זהו שלום טעון מאוד. השניים מעלים זיכרונות מהעבר המשותף. הערבי הפלסטינאי היה בעבר נחקר של איש השב"כ
לשניהם מטענים של זיכרונות מרים. של חשבון נפש.
שניהם משוחחים בנחת לכאורה, במעין טרוויליות זחוחה. אבל צל העבר וגם אי ודאות המסוימת של ההווה יוצרת ביניהם עדיין פערים שעליהם הם מנסים להתגבר.
ההצגה שהועלתה בתאטרון תמונע בוימה היטב ובליטוש רב בידי פרופסור שמעון לוי, איש תאטרון ותיק, מנוסה ומוערך. בהצגה שיחקו שני שחקנים ותיקים ואיכותיים מאוד- גד קינר ואדיב ג'האשן.
האם המסר עבר? האם היה מסר? לכאורה, השיח היה מעין סטיראוטיפי.
אבל קרישק במחזה ריאלסטי מאוד- הצליח להראות תמונה ריאלסטית, טבעית, בלתי אמצעית.
הדיאלוגים הטובים בין השניים, רגילים וצפויים לכאורה , ממחישים והמחישו היטב וללא כחל ושרק את התמונה. החיים עצמם, הם תאטרון אבל גם מציאות שמצריכה פתרונות.
קרישק הטיב לתאר אותה. השחקנים ביצעו זאת היטב.
השאלה היא האם הדברים ישתנו יותר מכאן אל "השם" של מציאות שבה אנחנו, ישראלים ופלסטינאים, נדע להכיר בערך של ההדדיות ביננו.
ימים יאמרו ולא רק יגידו.
