מזכרות– רסיטל לפסנתר ב-4 ידיים/ מארי רוזנבלום
ב-21/7/2026 התקיים קונצרט בסטודיו אנט ברחוב המרץ 2 תל אביב עם הפסנתרנים:
דר' אילן לוין – פסנתרן, הופיע ברסיטלים ובקונצרטים קאמריים בארץ ובעולם, זכה בפרסים רבים. מבין מוריו של אילן בארץ נמנו פנינה זלצמן, חנה שלגי והמנצח ואג פאפיאן
תימור שפירא – יליד באקו, פסנתרן. ראש מחלקת הפסנתר בקונסבטוריון העירוני בבאר שבע. זכה בתחרויות רבות בארץ ובעולם.
אחד הפסנתרנים יושב בצד הימני של המקלדת והשני, יושב בצד השמאלי. הפסנתרנים מתחלפים בינהם על-פי הצורך.
השניים צרכים לתאם בינהם באופן מושלם את הקצב, הדינמיקה, הנשימה המוסיקלית ואפילו את תנועות הגוף, משום שהם חולקים את אותה המקלדת.
בין המלחינים שכתבו יצירות מפורסמות לפסנתר בארבע ידיים:
וולגנג אמדאוס מוצרט
פרנץ שוברט
יוהנס ברהמס
מוריס ראוול
סקירה היסטורית קצרה על הז'אנר הזה:
כתיבה להרכב הפסנתר ב-4 ידיים, עבר תהליך מ"שימוש ביתי" במאה ה 18 לז'אנר קונצרטנטי, עצמאי, במהלך המאה ה-19 והוא משקף תהליכים מרתקים של אבולוציה טכנולוגית וחברתית.
במאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, לפני עידן ההקלטות והרדיו, פסנתר ב-4 ידיים היה ה"מדיה" המרכזית להפצת מוזיקה:
זה היה הכלי היחיד שאפשר לנגנים חובבים בבית להכיר סימפוניות, אופרות ומוזיקה קאמרית מורכבת.
מורים ומחברים השתמשו בזה כדי לנגן יחד עם תלמידיהם, הזדמנות למפגש חברתי קרוב ("אינטימי") בין שני פסנתרנים.
כמו כן, זה שירת תחליף תזמורתי: כאמור, העיבודים היו הדרך "לשמוע" יצירות גדולות בבית.
מלחינים יכלו להשתמש בטווח של שתי ידיים נוספות כדי להשיג עושר הרמוני ומרקמים שפסנתרן בודד לא יכול היה להפיק.
על התכנית והיצירות:
- גבריאל פורה – סוויטת "דולי" (Dolly Suite, Op. 56):
יצירה, מקסימה, המורכבת משישה פרקים, שנכתבה עבור פסנתר ב-4 ידיים בין השנים 1893–1896. פורה הלחין את הסוויטה עבור בתה של מאהבתו ששם החיבה שלה היה "דולי". היצירה מתאפיינת באופי אינטימי, אלגנטי ומלא דמיון, כאשר הפרק המפורסם ביותר הוא ה"ברקרוֹלה" הפותח.
- פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי – "היפהפייה הנרדמת" (עיבוד של סרגיי רחמנינוב):
רחמנינוב, שהעריץ את צ'ייקובסקי, יצר עיבוד וירטואוזי ומרשים ל-4 ידיים, לפרקים נבחרים, מתוך הבלט המפורסם. העיבוד משמר את העושר התזמורתי של המקור ודורש יכולת טכנית גבוהה משני הפסנתרנים, תוך העברת הטקסטורות הסימפוניות של צ'ייקובסקי אל המקלדת בצורה מבריקה.
- סמואל בארבר – "מזכרות" (Souvenirs, Op. 28):
סוויטה ל-4 ידיים שנכתבה ב-1951 (מאוחר יותר עובדה גם לתזמורת). היצירה מורכבת משישה פרקים, קלילים, המבוססים על מקצבים של מוזיקה קלה משנות ה-20 של המאה ה-20 (כמו וולס, טנגו וסקוטיש). היא נחשבת ליצירה שנונה, נוסטלגית ומהנה מאוד, לנגינה ולהאזנה.
- וולפגנג אמדאוס מוצרט – פנטסיה בפה מינור, K. 594:
יצירה זו נכתבה, במקור, עבור אורגן מכני. מדובר ביצירה דרמטית ועמוקה מאוד, שנכתבה זמן קצר לפני מותו של מוצרט, והיא משקפת את הבשלות הקומפוזיטורית הגבוהה ביותר שלו בתקופה האחרונה לחייו.
ישבתי באולם המפואר של סטודיו אנט. אוירה רגועה ומכובדת. לוין הסביר כל יצירה בנועם ובפשטות ואהבתי. הרגשתי בבית.
לשאלתי את לוין, מהו סוד הקסם הזוגי בנגינה- ההתאמה המושלמת בינהם? לוין השיב לי "זה הסוד שלנו.....אין ספור חזרות. אנחנו לא צרכים להסתכל אחד על השני זה עובד אצלנו......"
אכן ערב, עשיר, מעשיר ואיכותי.
תודה לכם.
הייתה, התרשמה, וכתבה : מארי רוזנבלום
