ערב לזיכרה  של ברכה רוזנפלד באגודת הסופרים/דליס

 

בתאריך 21.7.26 התקיים באגודת הסופרות והסופרים העבריים ערב הוקרה למשוררת ברכה רוזנברג במלאת חודשיים ליום קבורתה. משוררים וסופרים התכנסו באולם האגודה כדי לקרוא משיריה ולדבר עליה, כל אחד מהזווית האישית שלו. גם משפחתה של ברכה רוזנפלד נכחה באולם- בעלה, ראובן, שני בניה, כלותיה ונכדיה.

את הערב הנחה פרופ' גד קינר קיסינגר.

יו"ר אגודת הסופרות והסופרים, צביקה ניר, סיפר שההיכרות שלו עם ברכה רוזנפלד לא הייתה ארוכת שנים כי הוא הגיע לאגודת הסופרים מאוחר יותר, אבל הדגיש את החיבור שלו לשירתה בשל משהו משותף לשניהם, ההתייחסות בכתיבה לדור השואה והשילוב עם הדור החדש, היא מהדור שלו שלא יכול להתנתק מדור השואה ומזכר היהודים באירופה ובכך היא דומה לו. צביקה ניר אמר שברכה נעלמה מחיינו לאט לאט, שפחות ופחות הגיעה והפחיתה את הפעילות שלה וכך בהדרגה נפרדה מאיתנו. עוד אמר שברכה שייכת לסוג המשוררים שחבל שלא פרצו יותר אל המעגל הראשון בשל חוסר יחסי ציבור, שהיא הייתה לא פחותה מרמתם של משוררים מוכרים. הוא וברכה  שייכים לאותו דור, דור שני לשואה, דור המדינה, והיא באותו מחזור שלו וכל זה בא לידי ביטוי בשיריה.

פרופ' קיסינגר אמר שנצח יצירתה של ברכה רוזנברג עושה גם אותה נצחית. פרופ' קיסנגר הכיר היטב את ברכה מפועלם המשותף באיגוד הסופרים. הוא פרש סקירה מקיפה על השגיה של המשוררת, על ספריה, על היותה מתרגמת, ציירת  ולתקופה קצרה גם יו"ר אגודת הסופרים, ואף על הפרס שזכתה מטעם איגוד הסופרים. קיסינגר דיבר על שתי המולדות של ברכה, ארץ מוצאה שנטע בה את הניגון הפולני שנשמע מתוך הדיבור שלה, והארץ החדשה אליה הגיעה ובה חוותה ניכור וזרות ועל ההשלמה, היא הייתה יהודייה פולניה ואחר כך ישראלית, כך הרחיב על משבר הזהות שלה וקבלת  הזהות החדשה. עוד הזכיר שברכה נולדה במחנה העקורים, ואחרי שנים שלטה בשפה העברית בצורה מושלמת. קיסינגר ציטט מתוך שיריה מהספר "בית וצילו", שהוא עליית מדרגה ביצירתה הפואטית. בספר זה היא כתבה את ביתה ושורשיה ואת אמה הציירת. היא הייתה אישה רכה, רומנטית, רוחנית ומעשית, נדיבה שלא חסכה מחמאות לעמיתיה.

חיים ספטי קרא מתוך ההספד שכתב על ברכה, אותו קרא בהלוויה. הוא היה חבר קרוב וידיד נפש, חברות שהתחילה בשנות התשעים מהמאה שעברה. חיים ספטי קרא את השיר: "עבודת טלאים" שבו מצוין מוטו- "אז למה לנו כל העניין הזה", משפט של דוד אבידן.

ד"ר ארלט מינצר, חברתה של ברכה רוזנברג, הייתה הדוברת הבאה, היא קראה את השיר: "מזל מאזניים" מתוך הספר "עבודת טלאים".

סוזן שוש בן עזרא סיפרה על מפגשים אחרונים עם ברכה רוזנפלד  ועל ארוחת צהריים שאכלו יחד, ברכה הרבתה לדבר על אמה ועל געגועיה לאמא שלה. בן עזרא קראה את השיר: "אשה" שיש בו מוטיבים נשיים- "שדי אשה הם איילות".

הדוברת הבאה הייתה ד"ר חלי אברהם איתן שקראה את השיר: "הויתור" מתוך "עבודת טלאים". איתן דיברה על היכרותה עם ברכה בחוג, במפגשים קבועים של ארבע משוררות אצל המשורר שמואל שתל ז"ל, בהן הייתה גם המשוררת אסתר אייזן. היא ציינה את הישירות של ברכה בדעותיה על כתיבתה.

ד"ר חגית  דבורה אדלר, לא הכירה את ברכה אבל ביקשה להשתתף ולקחת חלק בזיכרון הזה, היא בחרה בשיר: "אני רוצה להרחיק משם", שיר נשי מתוך הספר: "אחר כך הייתי בראשית".

ד"ר אלישבע רייך, הכירה את ברכה בחוג ספרות בבית הסופר בשנות התשעים, בו השתתפו שתים עשר משוררות: ברכה, דליס, אסתר אייזן, ענת זגורסקי, מלכה נתנזון ועוד. קבוצה ערה ותוססת. ברכה הגיעה אל ביתם של אלישבע ואשר רייך בהיותה ישובה בכיסא גלגלים, היא הראתה לאשר רייך ז"ל את שיריה החדשים. אלישבע רייך קראה את השיר: "שביר", מתוך הספר- "הייתי נערה של אש הייתי נערה של מים".

יערה בן דוד דיברה על יצירתה של ברכה רוזנפלד בהרחבה, היא קראה את השיר: "ברוך היום", מתוך: "עבודת טלאים".

נתן גרוס שר את השיר "היי שקטה".

פרופ' חיים דותן קרא מתוך הטלפון שלו מההתכתבות שלו עם ברכה וההודעות שלה, היא התעניינה אם הוא בארץ או בסין וגם סיפרה על מצבה הרפואי אבל הייתה אופטימית. היא שלחה שירים וכל זה בתקופת הקורונה.

דליס קראה את השיר: "מעברה" מתוך הספר: "בית וצלו".

ריקי דסקל קראה את השיר: "מוזיקה מדברית במכון הצרפתי", מתוך: "עבודת טלאים", קריאה שהייתה כמו מופע תיאטרון. קריאה שהיא בית ספר לקריינות.

יאיר בן-חיים סיפר שאהב מאד את ברכה והיא השתתפה בגיליונות המסדרון שהוא עורך. הוא אמר שברכה הותירה חותם וכולנו נתגעגע אליה. הוא הדגיש את הפירגון של ברכה ואת הנדיבות שלה. הוא קרא את השיר : "חותם".

מיכל דורון סיפרה על חברותה עם ברכה רוזנפלד, והדגישה את האותנטיות שלה, היא קראה את השיר: "זמן נחבא", מתוך: "אחר כך הייתי בראשית", שזכה בפרס של איגוד סופרי ישראל.

שרית זמיר שפיר קראה את השיר: "מכתב לדקרט" ,

אביב חזק קראה את השיר ללא שם, "יש מי שעומד בפאתי הזמן" היא הקדישה אותו לראובן, בעלה של ברכה.

ד"ר יונה סידרר קראה את השיר: "אבי הנמרים" שמוקדש לדוד רבידן. סידרר סיפרה על השיחות שלה עם ברכה בבית הסופר עוד בתקופה שהיה בו בית קפה.

את הערב סיים ראובן רוזנפלד בתודות.

זה היה ערב מרגש מאד. נזכור את ברכה רוזנפלד, משוררת נפלאה ואדם מקסים.