על הצליל השמיני – יצירתם של אהוד בנאי/רונן תנחום – מערת הפעמון – הגן הלאומי, בית גוברין / מארי רוזנבלום
ב-21 החודש נפתחה התערוכה של "הצליל השמיני" במערת הפעמון אשר במערות בית גוברין.
האמנים אהוד בנאי ורונן תנחום.
מערות בית גוברין נמצאות בשפלת יהודה. ישנן כ-100 מנהרות שנחצבו בידי האדם במשך יותר מ-2300 שנה.
בשנת 2014 הוכרז האתר כאתר מורשת עולמית של אונסקו. המערות נחצבו כמחצבות אבן בתקופה ההלניסטית, צורתן דומה לפעמון: פתח צר למעלה וחלל עצום מתחתיו. האזור בנוי מסלע קירטון רך שקל, יחסית, לחצוב בו.
בעבר, שימשו החללים כמחסנים, בורות מים, בתי בד, שובכי יונים, קברים ומקומות מסתור.
מערת הפעמון היא המפורסמת מכולן.
באוגוסט 2020 הפך מתחם המערות גם למרחב תצוגת-חוץ, יוצאת דופן, המציגה עבודות אמנות מקוריות.
בהיסטוריה האנושית נחשבת המערה כ"רחם של האדמה". הכל בו אפוף מסתורין, מסע סודי מתרחש בו.
בדתות ובמסורות, עת ההריון מתואר כזמן של מודעות עמוקה של העובר ובמהלכו הוא לומד את כל רזי היקום וצופה על כל מהלך חייו. עם יציאתו לאוויר העולם כל הידע שצבר נעלם והופך לאפס. מכאן מתחיל מסע של ניסיון להיזכר, ללמוד, ולהתבונן.
התערוכה "הצליל השמיני" מבקשת לצאת לאותו מסע דמיוני קדום.
הצליל השמיני הוא הצליל שאינו מנוי על אותם שבעת הצלילים. זהו תדר מוזיקלי שאוזן אנושית אינה מסוגלת לשמוע שכן, הוא מעין תודעה נסתרת הנמצאת מעבר ליכולת התפיסה האנושית.
כל מה שאני כותבת כאן אלו מילים בלבד,עד הרגע בו נחשפים למופע במערה. הכל הופך לנהיר, מואר, ברור ואין צורך לדבר עוד על הצליל השמיני. הוא שם, עובר לתוכי ואני נטמעתי בו.
קסם!
אומנות!
עבודת הווידאו של רונן תנחום מחפשת ומגלה את תהליך ההתהוות של הזיכרון והשכחה. דימויים מופשטים הופכים לתמונה ואחר כך נעלמים, מתמזגים עם צבע אחר מלווים בטקסטים הנפלאים של אהוד בנאי. חלקם מלל וחלקם שיריו, שבהמשך אצטט כמה מהם.
אני מסתובבת במערה. מוסיקה, המייה סודית מלחשת, שקט אפל, חשוך ומואר קמעה וכאילו אצבע אלוהים שם. זו הבריאה. זה הגילוי.
איני יודעת אם אני חולמת, מאבדת ובוראת נשימות בים של צלילים, צבעים וצללים.
שיריו של בנאי הינם שירים מוכרים אבל שירים אלועברו עיבודים חדשים ומיוחדים עבור התערוכה.
לצד השירים היו קטעי קריינות אישיים בהם בנאי מספר על זכרונות ילדותו, חלומות, הריון בתו, מדרשי חז"ל, אליהו הנביא ואותו הצליל השמיני.
השירים:
- עטוף ברחמים
- אביא לך
- איש ציפור
- אל תפחד ממשיך לנסוע
- דממה דקה
"עטוף ברחמים"
אור כחול כהה"
זה עוטף אותך ברחמים
צף אתה הוזה
מרחף בעולמות גבוהים
אתה אולי יודע הכל
ורואה את הסודות גלויים
עוד מעט תרד אל האדמה
עוד מעט יקראו לך בשם
עוד מעט תתחיל לנשום
עולם חדש
אור כחול כהה
הכל שקט עכשיו בפנים
אין כאן שום דבר
רק שתיקה שמחבקת אותך
שומרת עליך
עוד מעט תרד אל האדמה
עוד מעט יקראו לך בשם
עוד מעט תתחיל לנשום
עולם חדש"
במערה השיר נשמע כמו תפילה במקום קדוש. מעין תחינה. חשתי כי אני משתתפת, ברגע ההוא, בטקס דתי, ברגע קדוש...........
"אל תפחד
אתה לא לבד"
היתה זו דקירה קטנה"
זעזוע פתאומי ומהיר,
נכון, איבדת שליטה לרגע
לא היית מספיק זהיר,
ועכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.
אל תפחד
אתה לא לבד.
אם יחזור שוב רגע הפחד
אבוא להושיט לך יד
תמיד אהיה קרוב אליך
לחבק במקרה שתרעד
עכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.
אל תפחד
אתה לא לבד".
בנאי מזמין אותנו ללכת גם כשיש פחד, חוסר הוודאות הנו חלק מהקיום האנושי.
חוויה נדירה.
התרשמה ורשמה מארי רוזנבלום "בכוון הרוח".
