מסה: 

ימי בין המצרים / בנימין אלקובי 

 

שהמיתוס והממסד לעולם גוברים על-פני המציאות הגלויה - שיחה לזמן הזה, של 'הימים שבין המצרים', תשפ"ו

באמת, עם מוזר מכל העמים הוא העם היהודי. 

הרי המציאות מדברת בעד עצמה. שכן, צריך להודות על האמת : מעולם לא הגיעה ירושלים לשיא פריחתה ועוצמתה כבשנים הללו, שתחת הנהגתה של מדינת ישראל המודרנית.

אף לא בימי שלמה המלך, ממלכת חשמונאים, הורדוס,

ימי שלטונם של הרומאים.

אף העולם  הרבני הישיבתי לא היו לו מעולם הישגים ופריחה חסרת תקדים, וזאת בהתחשב לשפל ולסף ההשמדה שהיה נתון בו בימי השואה באירופה.

כשהנהגה רוחנית, מדינית וצבאית קצרת רואי נפגשו יחדיו עם לאומנות וקיצוניות דתית, משיחית ופונדמנטליסטית, חסרת אחריות כלפי כלל הציבור, נוסח שיתוף הפעולה שבין רבי עקיבא ובר כוכבא, התוצאות היו הרות אסון בדברי ימיה של ישראל, כבחורבן בית שני, המרד הגדול,  חורבן ביתר, מצדה, יודפת וגמלא. הסיפור הרי ידוע.

 ההרס, המוות והחורבן אז, במהלך המאה הראשונה והשניה, ניתן להשוותם בסדר גודלם לאלו שבשואה באירופה בעיצומה של המאה העשרים.

 אני מציע לכל אחד מאיתנו לעיין בפיוטי מחזור התפילה שבתשעה באב, במיוחד אלו של הספרדים, כדי להתרשם דרך הפיוט דווקא על גודל האסון חסר התקדים ותחושת האסון העמוקה.

 ( א- פרופו ראיון הרדיו אצל אסתי בן עמי, כשהיא דחקה בשר מיקי זוהר, מדוע לא יודה בריש גלי ובצורה מפורשת, שאסון שבעה באוקטובר היה האסון  ה ג  ד  ו  ל  אי-פעם.

 אסתי, תעשי לנו טובה, צאי ולמדי קצת יותר היסטוריה, לפני שאת נגררת במקהלה עליזה אל תוך הפופוליזם התקשורתי שלך ...  הרי איך אפשר בכלל להשוות בין אסון לאסון, כשכל אסון עומד לעצמו. נפש אחת שנהרגת בטבח, במלחמה ובשנאה סתמית שבין בני-אדם, היא אחת יותר מדי ואסון גדול בפני עצמו. כמו אבד עולם ומלואו, כפי שמציינת זאת היהדות). 

מה השיעור ? השיעור הוא, שעם ומדינה צריכים להיות

מנותבים ונשלטים קודם-כל וסוף-כל בידי הנהגה בעלת תבונה ומתינות מדינית. כל אחד יכיר את מקומו ותפקידו בחברה :  השירה למשוררים , הדת, בית-הכנסת והישיבה לאנשי הדת, ללומדיה , למוריה הרוחניים ולרבניה, והמדיניות והפוליטיקה למדינאים ולפוליטיקאים, ואין לערבב ביניהם, ואין לערב בין קודש לחול. כך ייטב לכולנו, וכך לא נחזור לאותם האסונות שפקדו אותנו בהיסטוריה, לא זו הקרובה, ולא זו המרוחקת יותר.

והמיתוס אל מול העובדות ופני המציאות ? צר לי, אך המציאות לא מעניינת חלקים נרחבים מקרב הציבור,   ההולך שבי אחר הממסד הדתי, הרבני, שמעוניין בשימור  הסטטוס קוו, לטובתו ולרווחתו, מזה אלפיים שנה, לאמור : להתפלל עדיין שלוש פעמים ביום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון' ; כשמתחתנים, שוברים כוס לזכר ירושלים, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון ; כשבונים בית, יש להשאיר אבן חסרה בקצה הבית, זכר לחורבן הבית הגדול.

אבל , רבותי, הבית בנוי כבר !  ירושלים בנויה ומכוננת, כפי שאף-פעם לא הייתה מכוננת בכל ימי חייה ובכל תולדותיה !

הישיבות פורחות, והתורה בשגשוגה, ולומדיה ומלמדיה, כפי שמעולם לא הייתה, לא בימי רבנן וחז"ל , ולא בימי רבי יהודה הנשיא ? !

אם כן, למה לנו 'ימים שבין המצרים', ואיסור שתיית יין, ואיסור אכילת בשר, ואיסור ביאה, החל מב' בחודש אב, ואיסור נעילת הסנדל בתשעה באב עצמו, וצום, וקינה, ונהי ומספד, וישיבה על הארץ או על ספסל נמוך, כמנהג אבלים גמור, ואיסור רחיצה, סיכה והתבשמות, איסור שמחה והתהוללות והוללות,  ולא דיסקוטק, ולא בתי משתה ומרזח, ולא שמחה, ולא קריאת שירה ( אלא אם- כן זו שירה מקוננת ומתאבלת ועצבה ), ולא שלמה ארצי או שלומי שבת באמפיתאטרון קיסריה, ולא 'גרנד קניון' או ' דיזינגוף סנטר', ולא 'פיצה מקפיצה', ולא צפיה בקולנוע, ולא צחוק, בעיצומה של חופשת הקיץ,  ולא ללכת הימה, או לבריכה, ואיסור השמעת מוסיקה וצלילים, ואיסור לחייך איש לרעהו , ולא קלות ראש ושחוק -

אבל למה, ריבונו של עולם, הרי ירושלים כבר בנויה, וממלכת ישראל השלישית חזקה ואיומה, מפותחת ומשגשגת, מס' אחת בעולם המחשבים, בהייטק ובטכנולוגיה ועוצמה צבאית, אימפריה מספר אחת במזרח-התיכון , כפי שלא הייתה מעולם ? !

גאולה זה כאן ועכשיו ; משיח עכשיו !

מה עוד חסר לנו ולכם, בית מקדש ?  הזכרנו, משיח ?

הראשון הוא בלתי אפשרי ובלתי ריאלי בעליל  (כל הקרניבליות הזו היא בלתי אפשרית בימינו. אף הרבנים יודעים ידוע זאת היטב, בסתר ליבם, אף אם לא יודו בכך בקול , ולו ברגע קל של היסוס והסח הדעת). 

והשני, רעיון המשיח, אף הוא אגדה, אמנם אגדה מורחבת וממלאת ספרים וכרכים, אך אף-הוא בלתי ניתן למימוש. פנטסמגוריה נחמדה, לעיון ולהתפלפלות, או לייחל אליו כל הימים, אך לא ממש להגיע אליו, כמו הרעיון של 'איתקה' בשירו הנודע של קוואפיס.

פעם שאלתי את אבי בחייו, כשהייתי נער, ומה בדבר בית המקדש בימינו, ענני, ואף אם נבנה בית-המקדש בימינו, מה רצית, שיהא סגור בכל ימי החול, ויהיה פתוח רק בימי שבת וחג, כמו שקורה עם בית-הכנסת 'אליהו הנביא' ? !

אלא כוחו האינסופי של מיתוס, רבותי ; אלא האינטרס של בעלי הכוח והשררה הרבנית שמדור לדור, עוד מימי רבי יוחנן בן זכאי, לאחר חורבן הבית השני ( "הבו לי את יבנה ואת חכמיה") , הם שהמציאו את המיתוס הזה וכוננו אותו לעד, הם הקובעים והם מעצבי התודעה הקולקטיבית והפרטית, מאז ומעולם, ועד הודעה חדשה ; יבוא תשבי ויתרץ שאלות וקושיות. אמן יהא שמיה רבא.              ( C