הכנס השנתי ה-33 של המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים ומרכז בר-אילן לערים חכמות /מארי רוזנבלום
הכנס התקיים ביום חמישי כ"ד תמוז תשפ"ז, 9 ביולי 2026 באוניברסיטת בר- אילן.
כבכל שנה הוצגו בכנס עבודות מחקר של טובי החוקרים בארץ ובעולם. תרומתו של הכנס חשובה ביותר להגברת הבטיחות בדרכים.
במהלך הכנס יוענקו מלגות לסטודנטים מצטיינים על שם פרופ' יובל הדס, חוקר מוערך במחלקה לניהול וידיד אמת של המכון שהלך לעולמו, בטרם עת, לפני שנתיים.
פרופ' טובה רוזנבלום ודר' ישי ספיבק – המכון לחקר הגורם האנושי ותאונות דרכים.
פרופ' איל יניב
ראש מרכז בר אילן לערים חכמות
הנושאים שנדונו:
- השלכות המלחמה על הנהיגה והבטיחות בדרכים: ממצאי מחקר בקרב נהגים בישראל שלאחר חרבות ברזל
- ערים חכמות: ללכת בטוח- בחינת הפתרונות להתמודדות עם אתגרי הליכה בעיר. הלכתיות בערים הרריות; תכניות עירוניות לבטיחות בדרכים, : סקירה עולמית; מיתון תנועה בעיר תל אביב; בטיחות כסטנדרט; חזון חברת ליים לעתיד המיקרומוביליטי; פתרונות טכנולוגיים לשיפור הבטיחות במעברי חצייה.
- שימוש בתאוריית ויסות סיכון לצורך הבנה וחקירה של התנהגות מותאמת דרך אצל הנהג הישראלי.
- הקשר שבין הון חברתי ארגוני ומאפיינים אישיותיים לבין רמת הבטיחות של ציי רכב בארגון
- ערים חכמות; עיר בתנועה – פתרונות תשתית ומדיניות להפחתת עומסי תנועה עירוניים.
- תסמיני הפרעת דחק פוסט טראומטיות, סכמות קוגניטיביות, נטייה לחיפוש ריגושים והתנהגויות נהיגה.
בחרתי להציג, בקצרה, שלושה מרצים:
- תמר ווסרמן – דוקטורנטית בהנחיית פרופ' טובה רוזנבלום המחלקה לניהול בר אילן.
- שימוש בתיאוריית ויסות סיכון לצורך הבנה וחקירה של התנהגות מותאמת דרך אצל הנהג הישראלי
תקציר:
שימוש בתאוריית ויסות סיכון לצורך הבנה וחקירה של התנהגות מותאמת דרך אצל הנהג הישראלי: רו"ח תמר וסרמן.
המחקר בוחן את התנהגות הנהג הישראלי מנקודת מבטה של תאוריית ויסות הסיכון (Risk homeostasis theory) ובודק האם נהגים מתאימים את אופן נהיגתם בעת כניסה לאזורים המאופיינים באוכלוסייה חרדית בהשוואה לאזורים שאינם חרדיים.
באמצעות תצפיות על נהגים ושאלונים, נמצא כי הנהגים מפגינים, באזורים חרדיים, רמת זהירות גבוהה יותר, המתבטאת, בין היתר, בהפחתת מהירות, בהקפדה על שימוש במראות, בשמירה על ריכוז ובאימוץ דפוסי נהיגה בטוחים יותר.
ממצאי המחקר מחזקים את ההסבר של תאוריית ויסות הסיכון ומציעים כיווני פעולה להגברת המודעות לבטיחות בדרכים ולצמצום תאונות באמצעות התערבויות חינוכיות והתנהגותיות.
- דנה שוכמן – דוקטורנטית בהנחיית פרופ' טובה רוזנבלום, המחלקה לניהול בר אילן.
- תסמיני הפרעות דחק פוסט טראומטית, סכמות קוגניטיביות, נטייה לחיפוש ריגושים והתנהגויות נהיגה
תאונות דרכים מהוות את אחד האתגרים המרכזיים והקשים ביותר הניצבים לפתחה של החברה המודרנית. המחיר שהן גובות בחיי אדם, בפציעות קשות ובנזקים כלכליים עצומים ובלתי נתפסים. ספרות ענפה קיימת על חקר תאונות דרכים, אין חולק על ליבתו וחשיבותו של הגורם האנושי כשמי שאחראי המרכזי למרביתן המכרעת של התאונות, ומכאן נובעת החשיבות הקריטית של חקר המאפיינים הפסיכולוגיים והאישיותיים המשפיעים על אופן קבלת ההחלטות וההתנהגות בכביש. במקביל למאבק בדרכים, מדינת ישראל מתמודדת עם מציאות ביטחונית רוויית מתח. נתוני מחקר זה נאספו בשיאו של מצב חירום לאומי, בין פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" (אוקטובר 2024) לבין מלחמת "עם כלביא" (יוני 2025). תקופה זו התאפיינה בטראומה לאומית קולקטיבית ובחשיפה מוגברת של האוכלוסייה האזרחית לאירועי דחק קיצוניים, המעלים את השכיחות של סימפטומים פוסט טראומטיים. מכאן חשיבות בחינת השפעת סימפטומים אלו, בשילוב עם מאפיינים אישיותיים ופסיכולוגיים עמוקים כסכמות קוגניטיביות (הנחות עולם) והנטייה האישיותית לחיפוש ריגושים, על איכות הנהיגה ובטיחות המשתמשים בדרך. למיטב ידיעת כותבות עבודה זו, לא נבחן הקשר של משתנים אלו יחדיו ומשכך שאלת המחקר המרכזית הייתה: מהו טיב הקשר בין תסמיני הפרעת דחק פוסט טראומטית, סכמות קוגניטיביות, נטייה לחיפוש ריגושים והתנהגויות נהיגה.
- במחקר השתתפו 614 משיבים שסיפקו נתונים תקינים ומלאים. איסוף הנתונים התבצע בארבע פעימות, תוך שיתוף פעולה עם גופים אסטרטגיים וביניהם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), מרכז החוסן בשדרות, אגף שיקום נכים והאגף לחיילים משוחררים ומילואים במשרד הביטחון. כלי המחקר כללו שישה שאלונים מתוקפים[1] לצד צפייה ב- 12 סרטוני סימולציה של מצבי חציית כביש. ממצאי המחקר מצביעים על קשר חיובי מובהק בין חומרת תסמיני הפוסט טראומה לבין נהיגה מסוכנת ואגרסיבית. עוד נמצא כי המשתנה הקוגניטיבי מהווה צומת מרכזי, כלומר החזקה בסכמות עולם שליליות, דוגמת פגיעה בתפיסת טוב העולם ובערך עצמי של הפרט, המתווכות את הקשר שבין הטראומה לבין התנהגות הסיכון בכביש. כמו כן, שני המדדים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, כללי ובעקבות מלחמה, נמצאו במתאם שלילי עם הנחות הבסיסיות "העולם טוב", "אנשים הם טובים", "העולם צודק" "ערך עצמי", ו"מזל". כלומר, ככל שהתסמינים גבוהים יותר הנטייה להחזיק באמונות אלו חלשה יותר. כמו כן, ככל שהתסמינים גבוהים יותר כך הנהיגה של משתמשי דרך מסוכנת יותר.
- בנוסף, הנטייה לחיפוש ריגושים ממתנת במידת מה את הנטייה להתנהגות נהיגה מסוכנת בקרב אלו הסובלים מתסמינים פוסט טראומטיים. תובנה משמעותית נוספת היא כי תחת טראומה לאומית, משתנים דמוגרפיים מסורתיים כגון גיל ומגדר איבדו מכוח הניבוי שלהם, והמצב הנפשי הפך למנבא הדומיננטי של התנהגות הנהג.
- לסיכום, המחקר מרחיב את היריעה בתחום ומדגיש כי הטיפול בבטיחות בדרכים, במיוחד בעתות משבר, מחייב התייחסות מעמיקה לחוסן הנפשי ולסכמות הקוגניטיביות של הנהגים. הממצאים מספקים בסיס יישומי לפיתוח תוכניות התערבות והסברה ממוקדות מטרה עבור כלל הציבור הישראלי בשגרה ובוודאי תחת מתח ביטחוני.
- Prof. George Yanis & Prof. Eva Michaelaraki Department of transportation planning and Engineering, National Technical University of Athens, Greece.
נכון להיום, יותר ויותר ערים אירופאיות פועלות באופן שיטתי להרחבת חלקן של רשת הרחובות שלהן עם מגבלת מהירות של 30 קמ"ש. מאמר זה ניסה להעריך את יעילותן של מגבלות מהירות של 30 קמ"ש ברחבי העיר באירופה. במאמץ לרכז את תוצרי המחקר, יושמה גישה כמותית יחד עם הערכות איכותניות. מחקר זה תיאר את השינויים בבטיחות, סביבה, אנרגיה, תנועה, נוחות חיים ובריאות לפני ואחרי היישום הדרגתי של מגבלות מהירות של 30 קמ"ש ברחבי העיר. הסקירה השיטתית נערכה בהתאם להנחיות PRISMA (Preferred Reporting Items for Systematic Reviews and Meta-Analysis). תוצאות מ-40 ערים שונות ברחבי אירופה, כולל בריסל, פריז וציריך, הצביעו על כך שהפחתת מגבלות המהירות שיפרה את בטיחות הכבישים על ידי הפחתת הסבירות לתאונות וחומרת התאונות שאכן מתרחשות. בממוצע, יישום מגבלות מהירות של 30 קמ"ש בערים אירופאיות הראה ירידה של 23%, 37% ו-38% בתאונות דרכים, מקרי מוות ופציעות, בהתאמה. מגבלות מהירות נמוכות יותר הניב גם יתרונות סביבתיים, כאשר פליטות גזי חממה ירדו בממוצע ב-18%, רמות זיהום רעש ב-2.5 דציבלים וצריכת דלק ב-7%, דבר המצביע על יעילות דלק משופרת והפחתת ההשפעה הסביבתית. עידוד אזרחים לאמץ הליכה, רכיבה על אופניים ושימוש בשירותי תחבורה ציבורית יכול לתרום עוד יותר לסביבה עירונית בטוחה ובת קיימא מבחינה סביבתית.
ומילה אחרונה*....
פרופסור טובה רוזנבלום היא פרופסור במחלקה לניהול באוניברסיטת בר אילן ועומדת, במשך שנים, בראש המכון לחקר הגורם האנושי בתאונות דרכים למעלה מ-20 שנה.
היא גם ייסדה את התכנית האקדמית ללימודי בטיחות בדרכים באוניברסיטה. מחקריה עוסקים בקשר בין פסיכולוגיה, קבלת החלטות והתנהגות נהגים/ות לבין בטיחות בדרכים.
עיקר ממצאיה לאורך השנים:
- כ-90% - 95% מהתאונות נגרמות בעיקר בשל הגורם האנושי, ולא רק בגלל תשתיות או תקלות ברכב.
- שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה – ובעיקר כתיבת הודעות – הוא מההתנהגויות המסוכנות ביותר על הכביש. גם שיחות טלפון מלחיצות, פוגעות בריכוז הנהג.
- עייפות, לחץ נפשי, עומס רגשי וחוסר שינה מעלים באופו משמעותי את הסיכון לתאונות. מחקריה הראו, למשל, שרופאים לאחר תורניות ארוכות, מבצעים יותר טעויות נהיגה ומעורבים יותר בארועי סיכון.
- היא מדגישה שחינוך, אכיפה ושינוי תרבות הנהיגה, חשובים לא פחות משיפור התשתיות.
*גילוי נאות-קיים קשר משפחתי עם נשוא המאמר.
מארי רוזנבלום, התרשמה ורשמה "בכוון הרוח".
