על ההצגה זו שכותבת אותי /צביה ויצמן כספי
תקלוד גבר שרמנטי
כולן מתאהבות בו. כולן רוצות להתכתב איתו
כולם מחפשים אהבה. עצוב להיות לבד.
המשפט הפותח והסוגר של שירי
״אני כ״כ לבד שגם אם לא אהיה אף אחד לא ישים לב לכך״.
תיאטרון הפנתיאון מעלה בהבימה 4 את ״זו שכותבת אותי״ ֶ
זו היא אולי הוא. שירי או קלוד?
התוכנייה מעוצבת כשברי דמויות שנבנות ומתפרקות.
זה גם הסיפור שמסופר בשפה תיאטרלית עדכנית. הבינה המלאכותית הופכת אמת. שירי רק קובעת את גבולות הגזרה מה היא רוצה מהגבר שלה, קלוד כותב אותו, וממציא את מאיר. גבר שרמנטי עיניים וגובה. קלוד מזהה שקרים ואמיתות משלו וזורה אותם מידי פעם כמו מלח לקפה.
הוא סוג של עיתונאי. היא מתיידדת איתו, חוגגת איתו ומתעוררת למציאות. בכישרונה היא הופכת את הדמות שלה לסופר מוצלח, מאיר, שהוא עצמו בעזרת שירי או קלוד, ממציא דמות ליצור קונפליקט, כאילו אין מספיק, להתאהב בה, את סביון.
סביון דומה לשירי היא כותבת מחוננת משוועת לאהבה ובעזרתה מבקש מאיר להגיע לארוע ספרותי ולזכות בפרס. מהו הפרס, אהבה או כתר או שמא כותרת. כי מי בעצם קובע מה היעד.
מציאות, חדשנות, בלבול.
המחזה שכתבה שירי הוא אירוע עדכני, המסך מאחור מקרין פרטים, מתכנת תכונות, בודק הרמוניות ואחוזי התאמה הוא יודע לאתר נתונים בשברירי שניות (מה שמנסים הפסיכולוגים בריאליטי לעשות בשידורים מייגעים ולא ממש מצליחים). האים קלוד מצליח?
4 שחקנים 3 שרפרפים ומסך שמידי פרק מרצד מציג באקסטרים קלוז אפ את של השחקנים. שורות מילים ומספרים, פרומפטים לקלוד. זו אני זה אתה זה החלום שלו? או שלה?
אולי קלוד מתקנא במאיר, מתאהב בשירי.
מאיר מתזז בין שתיהן זו הכותבת או הנכתבת. גבר הולך לאיבוד דרך מקלדת. הוא אפוף ומותש, הוא מאחר ומשקר ומתרץ. תפקידו לרצות את כולם. זו שכותבת אותי ושותלת אותו ובונה אותה, רוצה לנפץ את המציאות. וקלוד אחד.
כל הארבעה חוליה בשרשרת יוצרים ומוחקים בונים ומפרקים. מסובך. בעצם קלוד הוא ה מאהב. אולי שירי תבחר בו.
אולי תחזור לטינדר.
כיכר העיר הומה. הבימה 4 יורדים במדרגות אולם אינטימי, ממוזג, קהל אוהד. יושבים קרוב. בר וכיבודים ובירה שקמה ורוח טובה. בילוי נפלא בערבי הקיץ שבין ירוט להסכם. בחירות ומשפט. לחות ואהבה.
תקלוד גבר שרמנטי
כולן מתאהבות בו. כולן רוצות להתכתב איתו
כולם מחפשים אהבה. עצוב להיות לבד.
המשפט הפותח והסוגר של שירי
״אני כ״כ לבד שגם אם לא אהיה אף אחד לא ישים לב לכך״.
תיאטרון הפנתיאון מעלה בהבימה 4 את ״זו שכותבת אותי״ ֶ
זו היא אולי הוא. שירי או קלוד?
התוכנייה מעוצבת כשברי דמויות שנבנות ומתפרקות.
זה גם הסיפור שמסופר בשפה תיאטרלית עדכנית. הבינה המלאכותית הופכת אמת. שירי רק קובעת את גבולות הגזרה מה היא רוצה מהגבר שלה, קלוד כותב אותו, וממציא את מאיר. גבר שרמנטי עיניים וגובה. קלוד מזהה שקרים ואמיתות משלו וזורה אותם מידי פעם כמו מלח לקפה.
הוא סוג של עיתונאי. היא מתיידדת איתו, חוגגת איתו ומתעוררת למציאות. בכישרונה היא הופכת את הדמות שלה לסופר מוצלח, מאיר, שהוא עצמו בעזרת שירי או קלוד, ממציא דמות ליצור קונפליקט, כאילו אין מספיק, להתאהב בה, את סביון.
סביון דומה לשירי היא כותבת מחוננת משוועת לאהבה ובעזרתה מבקש מאיר להגיע לארוע ספרותי ולזכות בפרס. מהו הפרס, אהבה או כתר או שמא כותרת. כי מי בעצם קובע מה היעד.
מציאות, חדשנות, בלבול.
המחזה שכתבה שירי הוא אירוע עדכני, המסך מאחור מקרין פרטים, מתכנת תכונות, בודק הרמוניות ואחוזי התאמה הוא יודע לאתר נתונים בשברירי שניות (מה שמנסים הפסיכולוגים בריאליטי לעשות בשידורים מייגעים ולא ממש מצליחים). האים קלוד מצליח?
4 שחקנים 3 שרפרפים ומסך שמידי פרק מרצד מציג באקסטרים קלוז אפ את של השחקנים. שורות מילים ומספרים, פרומפטים לקלוד. זו אני זה אתה זה החלום שלו? או שלה?
אולי קלוד מתקנא במאיר, מתאהב בשירי.
מאיר מתזז בין שתיהן זו הכותבת או הנכתבת. גבר הולך לאיבוד דרך מקלדת. הוא אפוף ומותש, הוא מאחר ומשקר ומתרץ. תפקידו לרצות את כולם. זו שכותבת אותי ושותלת אותו ובונה אותה, רוצה לנפץ את המציאות. וקלוד אחד.
כל הארבעה חוליה בשרשרת יוצרים ומוחקים בונים ומפרקים. מסובך. בעצם קלוד הוא ה מאהב. אולי שירי תבחר בו.
אולי תחזור לטינדר.
כיכר העיר הומה. הבימה 4 יורדים במדרגות אולם אינטימי, ממוזג, קהל אוהד. יושבים קרוב. בר וכיבודים ובירה שקמה ורוח טובה. בילוי נפלא בערבי הקיץ שבין ירוט להסכם. בחירות ומשפט. לחות ואהבה.
