שיר:

אודך אדוניי / מורה צדק-מגילת ההודיות

 

 

אוֹדְךָ אֲדוֹנָי, כִּי הַעִירוֹתָ רוּחִי לִתְבוּנָתְךָ,

 

וַתְּשִׂימֵנִי בְּסוֹד קְדוֹשִׁים,

 

וַתָּבֵא אֶת נַפְשִׁי בַּעֲדַת בְּנֵי שָׁמַיִם.

 

וַתַּפִּיל גּוֹרָל לָאָדָם עִם רוּחֵי דַּעַת,

 

לְהַלֵּל שִׁמְךָ בְּרִנָּה יַחַד,

 

וּלְסַפֵּר נִפְלְאוֹתֶיךָ לִפְנֵי כָל מַעֲשֶׂיךָ.

 

וַאֲנִי, יֵצֶר חֵמָר, מָה אָנִי?

 

מָזוּג בְּמַיִם, וּלְמִי נֶחְשַׁבְתִּי?

 

וּמָה חֵילִי כִּי אֶתְיַצֵּב לִפְנֵי כְבוֹדְךָ?

 

כִּי אֵין בְּבָשָׂר צְדָקָה, וְלֹא לְבֶן אָדָם תּוֹם דֶּרֶךְ.

 

לְאֵל הָעֶלְיוֹן כָּל מַעֲשֵׂי צְדָקָה,

 

וְדֶרֶךְ אֱנוֹשׁ לֹא תִכּוֹן, כִּי אִם בָּרוּחַ יָצַר אֵל לוֹ,

 

לְהַתְאִים נַפְשׁוֹ לִקְדוֹשֵׁי מְרוֹמָיו.