מוזיאון הנגב לאמנות, מתחם המוזיאונים באר שבע, מקבץ תערוכות חדשות / מארי רוזנבלום
לא ידעתי על קיומו של המוזיאון בבאר שבע.
כעת אני מכירה אותו.
סביב 1986 החל שיפוץ המבנה והכשרתו כמוזיאון לאמנות.
מיקומם של התערוכות הינו במבנים מימי העות'ומאנים, מבנה היסטורי, מרשים, שנבנה ב-1906 כבית המושל ומכאן יופיו וייחודו. בתקופת המנדט הבריטי שימש המבנה כבית קצין מטה. בשנות החמישים נוסד מוזיאון הנגב כמוזיאון ארכיאולוגי. ב-2004 נפתח מחדש כמוזיאון לאמנות תחת השם "מוזיאון הנגב לאומנות".
מוזיאון הנגב לאמנות הוא מוזיאון המציג תערוכות אמנות מתחלפות. הוא ממוקם במתחם המוזיאונים בעיר העתיקה, באר שבע.
להלן התערוכות המוצגות:
- "נופים פתאומיים", האומן צבי מאירוביץ' 1911-1974, ציורי המדבר
איש קבוצת "אפקים חדשים" ומאבות ההפשטה בציור הישראלי.
סגנונו האומנותי עבר התפתחות לאורך השנים. בתחילה הרבה לצייר נופים, בהמשך צייר נשים ודיוקנאות ומשנות השישים פנה יותר לכוון מופשט וצבעוני.
ציורי המדבר של מאירוביץ', אשר כונו בפיו "נופי סדום", הם פרק יצירה אשר נחשב לאחת מפסגות אמנותו. הציורים נוצרו בראשית שנות ה־60 של המאה ה־20, בזמן ביקוריו של האמן במדבר, בעיקר באזור מצפה רמון וסביבת ים המלח. ואמנם, מאפייני המקום מצאו ביטוי בפלטת הצבעים של ציורים אלה, שכללה: אדום (אדמה, אֱדוֹם), לבן (מלח, רוח), אוֹכֶּר־חום (חול, חום חמסין, אור), שחור (צל) וסגולים וירוקים (מינרלים, ברזל מחומצן).
כאן, אל מול המראות ההיוליים של המדבר, הגיע מאירוביץ' אל דרגת ההפשטה הגבוהה ביותר שציוריו ידעו עד אז, כפי שתיאר במילותיו: "אני כאן מצייר טבע. כאן התשוקה לחזור אל התחושה הראשונית של הראייה. אז באה המערבולת. ובא הצמצום.."
חוויית המדבר והתבוננות בתכונות היש והאין של הטבע, שימשו, אפוא, את מאירוביץ' כמקפצה אל עבר דרגת הפשטה גבוהה יותר מבעבר, ולא פחות מכך, למימוש משאלתו למזג בין ערכיו האוניברסליים של הציור המופשט לבין הערכים הלוקליים של מראה המקום.
- "תיאטרון הטבע" של אבישי פלטק
תערוכה מוזייאלית ראשונה שלו, שבה הוא פורש לפנינו מבט מקיף על הנוף המקומי כמרחב תיאטרלי מאתגר ושונה מתפיסת הטבע השגורה.
הוא מתמחה בציור, רישום והדפס וכן עסק בצילום וידאו ומיצג אבל אומנותו מתמקדת בגוף המקומי.
ציוריו גורמים לו ולמתבונן לראות דמויות, אגדות, רתימת מנגנונים פסיכולוגיים, האנשת הטבע נותן בם שמות כדמויות אנושיות, בשורה של מחוות אנושיות, חילופי מבטים ומבע רגשי.
הממלכה שלו היא הטבע ובתוכו הוא בורא את דמויותיו, נותן להם אופי ותפקיד- תיאטרון. בשיחה עימו הוא הקסים בספרו על דמויותיו ועבודתו כאומן- האנשת הנוף, בריאת הטבע שפלטק משתעשע בם והופכם לישות, סובייקטיבית, יחידאית, ערה וחיה.
הטבע של פלטק הוא תיאטרון חי ודמיוני ותודעתי. עולם ומלואו.
בשיחה עימו אהבתי את דימוייו והשתלשלות דרכו באומנות.
- אנה פרומצ'נקו: "באר המשאלות"
התערוכה "באר המשאלות" מציגה מיצב המשלב וידאו, סאונד ופיסול, ובמרכזו דימוי הבאר — דימוי הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ־ישראלי.
הבאר היא נקודת מפגש בין צורך קיומי למשמעות סמלית: כמקור מים היא מקור חיים, אך היא גם מגלמת את תלות האדם בטבע ואת שבריריות הקיום. ייבושה, סתימתה או הרעלתה הם איום ממשי, במיוחד במרחב המדברי.
כחלל עמוק ונסתר, הבאר עלולה להפוך גם לבור של נפילה, לכידה ומוות, ובה בעת היא מייצגת מרחב פנימי של זיכרון, תת־מודע ורבדי נפש חבויים. מתוך כפל הפנים הזה חוזר בתרבויות שונות הרעיון של "באר משאלות" — מעין שער מטפיזי של תקווה, אמונה וקסם, שבו האדם משליך את כמיהותיו ותפילותיו אל מעבר לנראה ולעכשווי.
במיצב של פרומצ'נקו מוצבת הבאר כאובייקט פיסולי על רצפת המוזיאון. עבודת הווידאו המשולבת בין אבני הבאר יוצרת אשליה של מים העולים ויורדים באיטיות, בקצב המזכיר נשימה. לצד הבאר מוצב ספסל אבן, המזמין את המבקרים לשבת, להאט ולשהות בחוויה. היא אינה עוד יעד לבקשת משאלה, אלא אתר טעון שבו התנועה בין התמלאות להתמעטות מדגישה את המתח שבין תקווה לאובדן ובין נוכחות להיעלמות — כפי שמביעה אחת משורות השיר הנשמעות בלחישה ברקע: "מֵרֹב מַיִם / לֹא רוֹאִים אֶת הַמַּיִם".
- "מים חיים"
תערוכה חדשה הבוחנת את מקומם הייחודי של המים בתרבות המוסלמית — מחומר גלם יומיומי החיוני לקיום, ועד סמל רב־עוצמה של טהרה, פריון, שפע וידע. באמצעות 14 חפצי עילית נדירים, מציעה התערוכה מבט רחב על האופן שבו מים שוזרים יחד קודש וחול, גוף ונפש, חיי יום־יום ותרבות חצר, ומשמשים נקודת מוצא לדיון בזהות, מרחב, משאבים וקיום משותף.
למים שמור מקום של כבוד במסורת המוסלמית. בקוראן הם מתוארים כמקור כל היצורים החיים, ומיוחסות להם סגולות של טהרה, ריפוי וניקיון. הם מופיעים כמוטיב מרכזי גם בפולקלור ובזרמים האזוטריים, כסמל לידע נשגב וליחסי הגומלין בין הגוף לנפש: כשם שהמים חיוניים לקיום הגשמי, כך הידע חיוני לקיומה של הנפש.
מבנה המסגד מאופיין בכיפה מרכזית גדולה , חלונות רבים לתאורה טבעית מינרט (צריח) גבוה עם מרפסת ואולם תפילה. מעוטר במוטיבים המיוחדים לאמנות האסלם.
תודתי נתונה לרון ברטוש, האוצר. וכל צוות העובדים. ההדרכה הייתה מעולה וסבלנית עם הרבה אכפתיות.
שמחתי להכיר את האומנים, לשוחח אתם, להכיר את עולמם, לשאול ולחוות מוזיאון קצת אחרת.
חלק מהצילומים הינם של אלעד שריג.
התרשמה וכתבה: מארי רוזנבלום "בכיוון הרוח"
