רשימה:

על  ברכה רוזנפלד ז"ל רשימה מאת חיים ספטי

 

 

מספיד אני כאן, בהספד זה, את ברכה רוזנפלד זיכרונה  לברכה, שהלכה לעולמה בשנת השבעים ותשע לחייה, ביום רביעי 20 במאי 2026, ד' בסיון תשפ"ה. ברכה, אישה יקרה מאד ורבת פעלים, הטביעה חותם של ממש בשירה העברית, כמשוררת מחוננת, כמתרגמת מצוינת וכמבקרת מעמיקת הבנה וחדת מבט. ברכה הטביעה את חותמה גם בעשייתה בשדה השירה והספרות בכלל בארצנו, כיו"ר אגודת הסופרות והסופרים העברים בעבר, כעורכת ספרי שירה ופרוזה וכמנחת אירועי שירה וסדנאות שירה.

ברכה הייתה בוגרת החוגים לספרות עברית ולפילוסופיה כללית באוניברסיטת תל-אביב, משוררת, מתרגמת ומבקרת מוערכת מאד, והייתה חברה גם באיגוד הסופרים הכללי, שגם בו זכתה להערכה רבה, מיו"ר האיגוד פרופ' גד קינר קיסינגר, שאף כתב עליה מאמר משבח מאד, ומעורך כתב העת של האיגוד, "גג", ד"ר חיים נגיד, שפרסם מיצירותיה ואף ערך לכבודה אירוע בבית האיגוד לפני כמה שנים.

ברכה פרסמה שישה ספרי שירה בהוצאות ספרים מכובדות: "הייתי נערה של אש, הייתי נערה של מים" (הוצאת "פועלים", 1994), "שולמית ואיש האש" (הוצאת "עיתון 77", 1998), "אמי מציירת" ("הוצאת "עקד", 2008), "אחר כך הייתי בראשית" (הוצאת "ספרא", 2010), "עבודת טלאים" (הוצאת "ספרא", 2016), ו"בית וצלו" (הוצאת "ספרא", 2020). על ספרה "אחר כך הייתי בראשית" זכתה בפרס "אס"י" מטעם איגוד הסופרים הכללי, וכן זכתה במענקים מטעם "קרן עמו"ס" של נשיא המדינה, מטעם "קרן יהושע רבינוביץ'" של עיריית תל-אביב ומטעם "יד ושם". על ספרי שיריה פורסמו מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת חשובים: "על המשמר", "הארץ", "מאזניים" (שלושה מאמרים), "עיתון 77" (שלושה מאמרים), "אפיריון" (שני מאמרים), "פסיפס" ו"גג".

 

 

 שיריה, תרגומיה (מרביתם מפולנית ומקצתם מאנגלית ומרוסית) ומאמרי הביקורת שלה פורסמו (תחילה בשם משפחתה מנישואיה הראשונים, בר-אל, ולאחר מכן בשם משפחתה מנישואיה השניים, רוזנפלד) בעיתונים "הארץ", "מעריב", "דבר" ו"על המשמר", ובכתבי עת איכותיים רבים, חלקם אף נחשבים לחשובים: "עכשיו", "מאזניים", "עיתון 77", "הליקון", "פסיפס", "אפיריון", "דימוי", "ביטאון שירה", "מהות", "רוח אחרת" ו"נתיב" ובאנתולגיות רבות בעברית ובפולנית. משיריה תורגמו לאנגלית, פולנית, רומנית ואלבנית.

יורשה לי לסיים הספד זה במשפטים אחדים בנימה אישית, וכן כללית. ברכה הייתה חברתי הקרובה עד-מאד וידידת נפש כאחות זה כשלושים וחמש שנים של ידידות קרובה ועמוקה, שהחלה בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, ואשר התגבשה והתחזקה יותר ויותר במהלך כל השנים שחלפו מאז, שבהן השתתפנו יחד באינספור מפגשים בחבורות ובמסגרות ספרותיות וחברתיות רבות של משוררים וסופרים, שבהן היינו חברים במשך שנים רבות (חבורה ב"ראשותו" של פרופ' גבריאל מוקד, עורך "עכשיו", שבה נפגשנו לראשונה ומיד התיידדנו ומצאנו שפה משותפת, חבורה ב"ראשותם" של המשורר ארז ביטון, עורך "אפיריון", ורעייתו ויד ימינו בעריכה, רחל, חבורה בראשותו של הסופר, המשורר והמבקר רן יגיל, מעורכי "עמדה", חבורת "מפגשיר", ב"ראשותה" של המשוררת וילהלמינה (זיוה ברנדס-סוסק) וחבורת "הסלון של יואב סנטו") ובאירועי קריאת שירה שנערכו מטעם אגודת הסופרים ואיגוד הסופרים וכתבי עת, ובהשקות ספרי שירה, והפכנו יותר ויותר לידידי נפש המשתפים זו את זה בדעותינו בתחום השירה והספרות והחיים בכלל ובחוויותינו האישיות בתחומים אלה, בחוויותינו האישיות בכלל ובחוויותינו המשפחתיות והחברתיות, בשיחות רבות מספור, פנים אל פנים ובטלפון, ובהתכתבויות, ואני חש צער עמוק מאד-מאד, עד כדי דמעות שעולות בעיניי בכתיבת שורות אלה ממש, עקב לכתה. באינספור שיחות אלה, למדתי גם להכיר את אהבתה הגדולה ואת תחושת מחויבותה העמוקה לשירה, את הגינותה ויושרתה הרבה ואת אהבתה הרבה לאמה, לבעלה, לילדיה ולנכדיה, שבהם אף הייתה גאה מאד, ובצדק, בגאווה מובנת של בת ואם וסבתא. ברכה הייתה גאה מאד באמה, הציירת המוכשרת לנה פיינבורג-ליליינהיים ז"ל, שאף אותה זכיתי לפגוש כמה פעמים עם ברכה וראובן בעלה ובחתונת אריאל בנה, ובאותן פגישות שוחחתי אתה שיחות ממושכות, והתרשמתי מנועם הליכותיה. התרשמתי מאד גם מציוריה, שצילומים שלהם הראתה ברכה לי ולעוד מחברי חבורת "עכשיו" באחד ממפגשי החבורה, ואותם עצמם, עשרות רבות, ראיתי מאוחר יותר בביקור עם ברכה וראובן בביתה של האם. הייתה גאה מאד גם בבנה הבכור רונן, דוקטור לכלכלה ומרצה  באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה הפתוחה ובמוסדות לימוד נוספים, בבנה הצעיר יותר אריאל, רואה חשבון וכלכלן העובד בשוק ההון, שלחתונתו הוזמנתי לפני שנים רבות וכמובן הגעתי, בנכדותיה ובנכדיה המוכשרים, בטופז, נכדתה השנייה, בתו של רונן, שלמדה בכיתת מחוננים ובגיל כחמש עשרה זכתה בגביע בתחרות דיבייטים בינלאומית לנערות ונערים.

 

 

תנחומי מעומק הלב לראובן בעלה, ידידי, שאף אותו פגשתי אינספור פעמים, ואשר, כמובן, כבר הבעתי בפניו את תנחומי בשיחת טלפון ובביקור ניחומים בביתו, לשני בניה, רונן ואריאל, שאף אותם זכיתי להכיר ולשלוש נכדותיה ולשלושת נכדיה. צר לי מאד גם שברכה הלכה לעולמה בגיל שאינו נחשב למבוגר מאד בימינו, ונשים רבות מאד מאריכות ימים מעבר לו. אלמלא בעיותיה הבריאותיות הממושכות, שלבסוף הכריעוה, הייתה עשויה לחיות עוד שנים לא מעטות ולתרום עוד הן לבני משפחתה והן לשירה העברית תרומה נכבדה, כבמשך כל ימי חייה.

 

 

יהי זכרה של ברכה היקרה מאד, חברתם וידידתם של רבות ורבים, שהכירוה והוקירוה והעריכו את יצירתה המגוונת, וחברתי היקרה עד-מאד, ברוך.

ברכה ראויה להיזכר עוד שנים רבות-רבות בזכות תרומתה לשירה העברית, ובוודאי תיזכר.

(בכתיבת הספד זה נעזרתי בערכים עליה ב"ויקיפדיה" וב"לקסיקון הספרות העברית החדשה").